תביעת נזקי גוף עקב נפילה במדרגות סיפון אונייה

ביום 27.3.18 היתכנסה וועדה רפואית לעררים בהרכב חדש בהתאם לפסק הדין המחזיר ושמעה את תלונות המערער כדלקמן: "עו"ד – עבד על סיפון אוניה והחליק על שמן, רגל ימין נכנסה לחריץ והגוף נזרק קדימה, חש מתיחה בברך ובגב. CT 3/7/15 הדגים בלטי דיסק L3-4, L-5 עם לחץ על השק. EMG – 24/6/15 הדגים רדיקולופתיה L4-5 מימין, L4 משמאל. US מיום 8/5/14 של הברך הראה סימני... . סובל מכאבים בחלק האחורי של הברך, כאב מקרין לאורך החלק האחורי של הירך ושוק ימין. רגישות בברך, עושה שימוש בברכייה, מתקשה בעמידה ממושכת, הליכה ממושכת , עליה וירידה במדריגות. הכאב מתגבר בישיבה ממושכת, בנהיגה ממושכת בעיקר בנהיגה בפקק כאב חזק בברך. יש חוסר תחושה מימין לפיקה ברגל ימין מגיש חוו"ד של ד"ר אנגל שהעריך את הנכות בישעור 10% בגין רדיקולופטיה ולחילופין לפי 35(1)(ב) בגין הכאב בברך ובגב. בתחילה סברו שמקור הכאב הוא מהברך לאחר שעשו את הבירור MRI ברך שהיה תקין קיבל נכות בשיעור 5% בתאונה אחרת אך לא הצלחנו לאתר את הפרוטוקול.

ביום 2.10.18 היתכנסה הועדה לסכם דיוניה וכך קבעה: "מבחינת ברך ימין הועדה דוחה את הערר לא נימצאו ממצאים המקנים אחוזי נכות מעבר לנכות בשיעור 5% לפי סעיף מותאם 35(1) א-ב שנקבע בגין תאונת עבודה מ-2.6.10, כלומר בנכוי 5% לפי סעיף מותאם 35(1)א-ב אז נכותו בשיעור 0% בגין התאונה הנדונה. באשר לתלונות על כאבים בגב התחתון הועדה מציינת כי בטופס לתביעה לדמי פגיעה וכן בטופס לתביעה לנכות מעבודה בגין תאונה העבודה לא היו כל תלונות על פגיעה בגב תחתון או תלונות ולמעשה תלונות על כאבים בגב התחתון החלו רק לאחר תאונת עבודה מ-4/7/16 אז נשלח לבדיקות CT ו-MRI של ע"ש מותני וברך ימין לכן אין קשר סיבתי בין התאונה הנדונה לתלונותיו על גב תחתון.

הועדה עיינה באישור הרפואי של ד"ר אנג'ל מ8/7/15 ואינה מקבלת את מסקנותיו מאחר וד"ר אנג'ל אינו מסביר כיצד הנזק בגב תחתון והממצאים בבדיקת EMG קשורים לתאונה הנדונה ואינו מציין כי נפגע בברך ימין בתאונה מ2/6/10".

...

לסיכום הוועדה דוחה את הערר.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

לאור האמור הערעור נדחה.

עניינה של תובענה זו הוא ניזקי גוף שע"פ הנטען נגרמו לתובע, יליד 1949, בעקבות תאונת עבודה מיום 25.01.05 (להלן: "התאונה") שאירעה בנמל אשדוד, שם הועסק בשעתו כרתך באמצעות הנתבעות 3-1, שהנן חברות כח אדם.

גרסת התובע לגבי נסיבות אירוע התאונה לאורך ההליך אפתח בגירסת התובע כפי שנטענה בסעיף 5 לכתב תביעתו שהוגש בחודש 11/12 ושכך לשונו: "בתאריך 25/1/05 בשעה שעבד התובע אצל הנתבעת נפגע התובע באיזור הצואר, הגב, הגב התחתון, הבירכיים, הכתפיים, הראש, והמותניים עת נפל מגובה רב, כ – 5 מ', עת עבד על ספינת ים. התובע נתבקש לבצע עבודות תיקון וריתוך הספינה, במסגרת עבודתו, ובמהלך ביצוע העבודה נפל התובע מגובה של כ – 5 מטרים על גבו." מקור נוסף לגירסת התובע ניתן למצוא בתצהירו מיום 19.3.13 שניתן כמענה לשאלון שהופנה אליו ע"י הנתבעות (ראה במוצגיה).

שם בתשובה לשאלה 36 הוא מתאר כך: "עבדתי על ספינת ים ונתבקשתי לבצע עבודות תיקון וריתוך הספינה, במהלך עבודתי הייתי אמור לעבור מהספינה לרציף ולהיפך ועל מנת לעבור מן הרציף לאוניה הייתי צריך לעלות על קרש שהיה שם ואשר רק בעזרתו ניתן לעבור. יש לציין כי הקרש לא מיועד להליכה. כשעליתי על הקרש הוא היתהפך וכתוצאה מכך נפלתי מגובה של כ- 5 מטרים ונפלתי על גבי ונפגעתי" במסגרת ישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 25.01.16 העיד התובע כך (בסיוע מתורגמנית): "אחרי הפסקה הלכתי לספינה לעשות גדרות . הייתי הולך לספינה היה לי ברנר כדי לחתוך מתכת. היה לוח עץ קטן בין הספינה לבין הרציף. הברנר מחובר לצנור גז החזקתי אותו בידיים שלי. פסעתי על אותו לוח עץ, הצנור הסתבך בבלוקים, זה משך אותי אחורה, הברנר יצא לי מהידיים שלי ואיבדתי שיווי משקל. נפלתי למים. אני לא זוכר את המידות של אותו לוח עץ. ואדים הוא זה שהוציא אותי מהמים. ואדים נתן לי איזה מדרגות או סולם כדי לטפס. קבלתי מכה בגב, בכתף, בראש. בלון הגז של הברנר היה על הרציף. בערך 10 מטר." (כך בעמ' 2 לפרוטוקול).

...

הגם שעסקינן ביחסי עובד מעביד שהפסיקה הכבירה להדגיש לגביהם את חובת הזהירות מצד המעביד, הרי שלא באחריות מוחלטת ענין לנו ואין לי אלא לצטט מדבריו של כב' השופט חשין בע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3), 345 בעמ' 349 לפיהם: "לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט." התביעה נדחית לפיכך.

אשר להוצאות ההליך – עסקינן בהליך ממושך אמנם, שהצריך הערות רבות מצד בית המשפט כלפי התובע וכלפי בא כוחו, אולם בכללו, בסופו של דבר, 3 דיונים שבכללם דיון הוכחות אחד.

נוכח האמור ובהינתן הסכמתם הדיונית של הנתבעות ואשטרום ותוך שבית המשפט נמנע מלהחמיר עם התובע, מורה אני על חיובו בהוצאות בסך של 8,000 שקלים לטובת הנתבעות.

עניינה של תביעה זו בנזקי גוף שנגרמו לתובעת, לאחר שנפלה ונפגעה בידה השמאלית במהלך הפלגת נופש באנייה המצויה בבעלות הנתבעת.

בתצהירה תיארה התובעת באריכות כדלקמן (לנוחות הקורא תוקנו טעויות סופר – א' מ'): "4. נכנסנו לחדר המיועד בסיפון ולאחר הסידורים הראשוניים החלטתי לקבל מקלחת לקראת המנוחה. ביציאתי מחדר האמבטיה, הספינה נטתה באופן פיתאומי והיות והרצפה בחדר אמבטיה הייתה רטובה נפלתי ונחבלתי ביד, כאשר הרמתי ידיים כדי לא לקבל מכה בראש.

זאת משום ש"מי שהולך בדרך או יורד במדריגות עשוי למעוד ולהחליק.

שם תבעה התובעת את החברה האחראית על טיול מאורגן ולא את חברת הספנות עצמה בשל כך שנפלה ונחבלה כתוצאה מהקלעות האנייה לים סוער ותנודות האנייה.

...

כמפורט לעיל, המומחה מטעם בית המשפט מצא הגבלה תפקודית בשורש כף היד, פגיעה בתחושה והשפעת מאמץ על כף היד, המקנים 5% נכות.

סוף דבר כמפורט לעיל, עלה בידי התובעת להוכיח את תביעתה ואת אחריות הנתבעת.

אחר כל האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 84,000 ₪ בצירוף שכר טרחה בשיעור של 23.4%, החזר אגרה כפי ששולמה, והחזר שכר טרחת המומחים.

בפניי תביעת התובע לפיצויו בגין ניזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מכך שבעת שכניסתו לחדר הרופאה במרכז הרפואי לגליל, בית חולים נהריה, לצורך הזרקת חומר ניגודי לבדיקת CT אליה הוזמן, ביום 22.9.16, ניחבל באמת ידו הימנית כשזו נתקלה בידית הדלת של חדר הרופאה.

האפשרות של היתקלות בידית של דלת בשל חוסר תשומת לב רגעית הנה סיכון רגיל ומקרי בדיוק כמו החלקה סתם, ואין מקום לקבוע כי עצם העובדה שהתובע ניתקל בידית ונפצע קלות מעידה על ליקוי כלשהוא בדלת או בידית (ראה בדומה האמור בע"א 8263/98 צים נ' בן מויאל, פ"ד נח(3) 66 בעמ' 670-671 ביחס להחלקה של טבח במדריגות אניה; וכן ראה בדומה ת"א (מחוזי חי') 14683-06-09 פלוני נ' קיבוץ גנוסר (3.12.14)).

...

לאחר שמיעת העדויות אני קובעת שדין תביעתו של התובע להידחות, וזאת ממספר טעמים.

בהעדר חתך באמה, התוצאה היא שטענת התובע כי הידית היתה חדה, נותרת תלויה על בלימה.

משכל זאת נאמר אני סבורה שדין התביעה להידחות בהעדר הוכחה לקיומו של ליקוי כלשהו לידית הדלת או בדלת אשר גרם לפציעת התובע ולחלופין, כי הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי פגיעת התובע לא ארעה בנסיבות שיש בהן להצביע על התרשלות מצדה.

ענין של מה בכך אוסיף עוד כי לטעמי, גם באם ניתן היה להסיק דבר קיומה של התרשלות מצד הנתבעת, הרי שפגיעת התובע היתה קלה ביותר, מסוג הפגיעות השכיחות אשר יכולות להתרחש בכל מקום ובכל עת מסיבות רבות ושונות, ואני סבורה כי יש להגדיר את השפשוף השטחי, חרף העובדה שלקח לו זמן להגליד באופן מלא, כ"מעשה של מה בכך" כהגדרתו בסעיף 4 לפקודת הנזיקין, משמע ארוע שגם באם היה חוזר ונשנה לא היה "אדם בר דעת ומזג כרגיל" בא בתלונה בגינו.

לאור כל האמור אני דוחה את תביעת התובע.

לפני בית המשפט תביעה לפיצויים בשל ניזקי גוף שנגרמו לתובעת (ילידת 9.6.67), כתוצאה מתאונת נפילה שאירעה ביום 24.11.13 בשעה 07:30 לערך, עת ירדה במדריגות בבית המשותף (להלן: "הבית המשותף" או "הבנין"), בו היא מתגוררת, ברחוב טשרניחובסקי 41 חיפה (להלן: "התאונה").

הגם שחלק מהפיסקה הבאה מתייחסת לאחריות מעביד, היא יפה גם לאחריות נתבעים אחרים: בע"א 8263/98 צים נ' שמואל בן מויאל פ"ד נה(3), 666 נדון עניינו של טבח באנייה שבבעלות צים שהחליק בעת הירידה במדריגות האנייה.

...

אני קובע כי לא הוכח שהנתבעות התרשלו והפרו חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע ובהתאם אין הם חבות לפצותו על נזקיו.

אין מקום להטיל אשם לגרימת התאונה על מי מהנתבעים ועל כן דין התביעה להידחות.

תוצאה אני מורה על דחיית התביעה, ללא צו להוצאות.