התובע הגיש תביעה כספית בסך של 353,750 ש"ח בגין ניזקי גוף שנגרמו לו , לפי הטענה, בעת משחק כדורגל שנערך ביום 15.2.2011.
עקרי טענות הצדדים
התובע טען בכתב התביעה המתוקן, בעקרי הדברים, כי בעת התאונה היה קטין, תלמיד בבית הספר בתיכון עמל ו', קריית מלאכי, וספורטאי מבטיח ופעיל; התאונה ארעה במהלך משחק כדורגל שנערך על משטח דשא סנטטי הנמצא בשטח שיפוטה של המועצה המקומית קריית מלאכי ובאחריותה המלאה; "במהלך המשחק נפגע התובע אנושות ונזקק לטיפולים רפואיים רבים, לרבות ניתוח"; לתובע נגרמו נזקים של ממש בשל התאונה; הנתבעת 1, הערייה, השיבה לפניות התובע כי התאונה נגרמה כתוצאה מתנועה סיבובית של רגלו במהלך משחק כדורגל, ולא עקב תנאי המיגרש; הערייה לא קיימה תיחזוקה נאותה של המיגרש והתנהלותה עולה לכדי רשלנות והפרת חובה חקוקה.
...
התובע צירף לתצהירו מאמרים העוסקים בפציעות של ספורטאים שקיימו פעילות ספורטיבית על משטח של דשא סינטטי, ומעבר לכך שלא ברור מהו המשקל שניתן לייחס להם מכיוון שלא הוגשו על ידי עורכיהם, או באמצעות מומחה הבקיא בתחום הנדון, סבורני שאין בהם כדי לסייע לתובע בהליך זה מכיוון שלא נמצאה בהם התייחסות למקרה המתואר על ידו.
התובע טען בסיכומיו להיפוך נטל הראיה לפי סעיפים 38-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ולסברתו על הנתבעות להוכיח שהתנהלותה של העירייה לא הייתה נגועה ברשלנות, אלא שאין בידי לקבל את הטענה.
מהמקובץ לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה בסוגיית החבות ודינה של התביעה להידחות.
התוצאה
התוצאה הינה שהתביעה נדחית.
