תביעת נזקי גוף נגד מעסיק וחברת ביטוח

לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע 1 (להלן: "התובע") - יליד 16.10.89, כתוצאה מתאונה בעבודה.

התובע 2 - המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), הגיש תביעת שבוב נגד הקבוץ וכנגד רום (שאינן המעביד) וכנגד חברות הביטוח שביטחו אותן כאמור לעיל, בגין כל התשלומים ששילם וישלם לתובע בגין תאונת העבודה הנדונה, בה נפגע התובע, בהתאם לשעור חלקן באחריות לתאונה.

יחד עם זאת, במקרה כמו מקרה זה, כאשר הנזק נגרם ע"י מעביד וצדדים נוספים, הרי במקרה של בליעה (הכוללת כמו במקרה דנן גם סכום הנמוך מ25% מהפצוי), רק המזיק שאינו מעביד (במקרה דנן, נתבעות 6-7) יחויב בפצוי בסכום של 25% וזאת רק מחלקו בהתאם למידת אחריותו (ראה ע"א 435/99‏ שרפמן נ' מדינת ישראל – משרד הבטחון‏, פ''ד נה(3) 193, ע"א 497/80 ,520 חרות בע"מ נ' אליאנס ואח'; ע"א 1856/08 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ,(פורסם בנבו).

...

בנוסף אני מחייבת את נתבעות 6-7(רום והפניקס) להוסיף ולשלם לתובע תשלום נוסף בסך 297,075 ש"ח₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% (כולל מע"מ) מסכום זה. התביעה נגד נתבעות 4, 5 - נדחית.

הוגשה נגד מי שאינם המעביד-הקיבוץ ומבטחתו ונגד רום ומבטחתה): התביעה נגד הקיבוץ וביטוח חקלאי-נתבעות 1-2 נדחית המל"ל זכאי לשיפוי בשיעור 75% מחלקה של רום בפיצויים: 75%*30%*5,418,280 =1,219,113 ₪.

        הודעת צד ג' כנגד טריו נדחית (נתבעות 3-4 חויבו בשיפוי רק מתוך חלקן ואחריותן העצמאית).

התובע הגיש ביום 18.1.2018 תביעה בבית משפט השלום בקריות כנגד מעסיקו של הנתבע וחברת הביטוח של המעסיק בגין ניזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת העבודה (ת"א 43609-01-18, סואעד נ' אולמי עואדיה בע"מ ומנורה חברה לביטוח בע"מ) (להלן: "התביעה לפצוי בגין תאונת העבודה").

התובע ניהל משא ומתן עם חברת הביטוח מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה") לפצוי הנתבע בגין ניזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב.

...

משכך, מצאתי לדחות את טענת הנתבע בהקשר זה. נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי הנתבע אוחז בסיבה הוגנת - במישור האובייקטיבי להפסקת הייצוג בגין תביעת תאונת הדרכים, וסבורה אני כי התובע זכאי לשכר טרחתו בגין הייצוג האמור בהתאם לסעיף השיורי שבהסכם שכר הטרחה.

סיכום הנתבע ישלם לנתבע סך של 960 ₪ (שכר הטרחה עבור התביעה להחמרת מצב), סך של 5,265 ₪ (שכר טרחה בגין הייצוג בתביעה לפיצוי בגין תאונת עבודה), סך של 704 ₪ (החזר האגרה ששילם התובע לפתיחת התיק בגין תאונת העבודה), סך של 5,148 ₪ (שכר הטרחה בגין הייצוג בתביעה לפיצוי בגין תאונת הדרכים) וסך של 600 ₪ (החזר תשלום שכרו של ד"ר מאגד), ובסך הכל ישלם הנתבע לתובע סך של 12,677 ₪.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובע שכר טרחת עורך דין בסך 2,500 ₪ והחזר האגרה בסך 770 ₪.

המערער בע"א 8025/22 (להלן: המערער), יליד חודש יולי 1977, נפגע בתאונת עבודה ביום 1.5.2013 (להלן: התאונה), שעה שעבד אצל המערער בע"א 7862/22 (להלן: המעביד או הקבלן) אשר שימש כקבלן השלד עבור המערערת בע"א 8142/22 (להלן: החברה), שהיא חברת הבניה שבנתה באתר שבו נפגע המערער, וחברת מנורה מבטחים לביטוח בע"מ היא מבטחתה (להלן: מנורה).

המערער הגיש תביעת ניזקי גוף נגד המעביד, החברה ומנורה, אליה הצטרף המערער בע"א 8248/22 (להלן: המל"ל).

...

בית המשפט הגיע למסקנה לפיה יש להעמיד את נכותו התפקודית של המערער על 70%, כשיעור נכותו הרפואית: "לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מכאן ומכאן ולאור הראיות הוצגו בפניי מחד מפי המומחים על ניסיונות התובע להאדיר את נזקיו ומאידך הראיות בדבר תפקוד טוב יותר מזה הנטען על ידי התובע (לאור התמונות נ/12 והראיות המלמדות כי התובע יכול להתנייד חלקית אף במדרגות באופן יומיומי עם עזרה קלה ואינו מרותק לכיסא גלגלים), שוכנעתי אמנם כי התובע אינו מסוגל לעבוד עבודה פיזית כלל, אך נוכח השכלתו בעבר כמורה ואיש שיווק, הוא יכול להשתכר במישרה חלקית בשיעור מוערך של 30% מכושר השתכרותו.

החברה ומנורה לא הגישו כתב הגנה להודעה זו, כך שניתן לקבל את הערעור אך ורק מטעם זה. למעלה מן הצורך, דין הערעור להתקבל גם לגופו.

דין הטענה להידחות.

ברם, גם לגופם של דברים, אני סבור כי מנורה הקצינה את טיעונה לגבי שקרי המערער.

משכך, תשא מנורה בהוצאות רמא בערכאה זו בסך 10,000 ש"ח. סוף דבר ערעור החברה ומנורה (ע"א 8142/22) – נדחה.

בפני בית משפט קמא נדונו שתי תביעות מאוחדות שעניינן נסוב בקשר לתאונת עבודה שארעה לנפגע ביום 14/06/14, ואשר בגינה הגיש הנפגע תביעה בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו כנגד מעסיקתו בזמן התאונה והקבלן הראשי באתר הרלוואנטי, ואילו המשיב 2 הגיש תביעת שבוב נגד הקבלן הראשי ומזמינת העבודה, בגין התגמולים ששולמו לנפגע.

תשתית עובדתית רלוואנטית הנפגע, יליד 26/07/88, נפגע ביום 14/06/14 בתאונת עבודה, כאשר נפל מגובה בזמן שעבד בהיכל הספורט בחולון וכתוצאה מכך נגרמו לו ניזקי גוף שונים, שכללו חבלות קשות, באגן, בגב ברגל וביד.

כן הופנתה תביעת הנפגע כנגד אשר גרין מבנים בע"מ (להלן: "המערערת 3") ששמשה כקבלן הראשי בפרויקט, וכן כנגד הפניקס חברה לביטוח שהייתה המבטחת בזמנים הרלבאנטיים לארוע (להלן: "הפניקס").

...

  סיכום אשר על כן, הערעור מתקבל בחלקו, במובן זה שאנו מתערבים בחלוקת האחריות באופן ששיעור אחריותה של המעסיקה (המערערת 2) יעמוד על 60%, שיעור אחריותו של הקבלן הראשי (המערערות 3 ו-4) יעמוד על 30% ושיעור אחריותה של החברה הכלכלית (המערערת 1 ) יעמוד על 10%.

כמו כן אנו סבורים כי יש להעמיד את הרשלנות התורמת של הנפגע על שיעור 15%.

כמו כן אנו מחייבים את המשיב לשלם למערערות ביחד ולחוד הוצאות הערעור בסך כולל של 10,000 ₪.

לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף.

הנתבעת 3 ביטחה במועדים הרלוואנטיים את הנתבעת 1 בביטוח חבות מעבידים (להלן: "חברת הביטוח").

הנתבעת 2 הגישה הודעת צד ג' כנגד המעסיקה וחברת הביטוח, במסגרתה טענה כי במידה וזו תחויב לפצות את התובעת בגין הנזקים הנטענים בכתב התביעה, הנתבעת 2 תהיה זכאית לפצוי מלא ו/או לשיפוי מלא מאת המעסיקה.

...

סוף דבר: נפסק כי: " העובדה שפלוני החליק או נפל, אין בה כשלעצמה כדי ללמד על אחריות בעל או מחזיק המקרקעין [...] לצורך הוכחת אשם והפרת חובת זהירות, על התובעת להוכיח קיומו של מפגע, סיכון בלתי סביר שהתממש וגרם לנזק" (ראו: ת"א (ת"א) 34772-06 שוש לב נ' עמותת מועדון הספורט אורנית, פסקה 19 (20.06.2010), וכן ראו והשוו: ת"א (עכו) 11725-04-18‏ פלונית נ' מילאד ואסף ימין [פורסם בנבו] (09.10.2020)).

בהתאם, ונוכח כל המפורט לעיל – דין התביעה להידחות.

לאור מסקנותיי בתביעה העיקרית, ההודעה כנגד צדדי ג' נדחית אף היא.