תביעת נזקי גוף נגד מבטחת חובה בגין תאונה בעבודה

בית משפט השלום בנתניה ת"א 55852-01-19 פלוני נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע" תיק חצוני: בפני כבוד השופטת ליאת הר ציון תובעים פלוני ע"י ב"כ עוה"ד שרון איילון נתבעים התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אגבארייה פסק דין

התובע, יליד שנת 1989, תובע ניזקי גוף עקב תאונת דרכים שאירעה ביום 3.9.2018.

שנת 2019- 12,000 שח ברוטו בהקשר זה אני מקבלת את הטענה כי יש לחשב את השכר לאורך כל חודשי השנה (כ-8500 נטו) שנת 2020- 6,750 ש"ח שנת 2021 – 5,866 ש"ח מכאן, בסיס השכר החודשי עומד על סך של כ-7000 ש"ח. ההלכה הפסוקה הכירה בכך שניזוק זכאי להיות מפוצה בגין עצם הפגיעה בכושר הישתכרותו אף אם הוא חזר לעבודתו, ראה ע"א 6553/96 – צור-שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' אהרון מלצר, פ"ד נג(1), 611.

יש להזהר ממצב שבו שלילת הפצוי במצב בו הנפגע חזר למעגל העבודה תהווה תמריץ שלילי לנפגעים המבקשים לשוב לעבודה (ד. קציר, פיצויים בשל נזק גוף, מהדורה חמישית (2003)), בעמ' 207).

...

לאור האמור, אני סבורה כי יש לחשב את הפיצוי בשיעור מחצית חישוב אקטוארי וזאת תוך שהבאתי בחשבון כי התובע שב למעגל העבודה ואף עלה בשכרו לעומת ערב התאונה, בשל הפגיעה הפוטנציאלית בכושר ההשתכרות, מאחר שהמדובר בפגיעה בברך שהיא פגיעה תיפקודית ולאור עיסוקו המצריך עבודה שעות ארוכות ושירות לקוחות.

סיכומו של דבר: התובע זכאי לפיצוי בסכומים הבאים: בגין כאב וסבל - 12,000 עזרת זולת לעתיד- 15,000 הפסד השתכרות עתיד- 54,273 מכאן, סך הפיצוי המתקבל עומד על סך של 81,273 ש"ח ₪.

על כן: הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 70,773 ש"ח. לסכום זה יתווספו אגרה, הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15.21%.

בפניי תביעה לניזקי גוף בגין תאונת עבודה שאירעה לתובע.

בזמן ארוע התאונה נטען כי המשאבה הופעלה על ידי הנתבע 1 ואילו נתבעת 2 ביטחה את המשאבה בעזרתה בוצעה היציקה הרלבנטית בביטוח חובה.

הלכה הפסוקה קבעה כי מסירת גרסה תואמת בסמוך לאחר התאונה יש בה משום לחזק את התביעה ולכן בית משפט העליון לא התערב במסקנת בית משפט קמא לפיה התובע נפגעה בתאונת דרכים למרות שהייתה זו עדות יחידה והתגלו סתירות בעדות התובעת (ראו: ע"א 8388/99 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי, פ"ד נו(4) 689).

התביעה כנגד נתבעים 3 – 4 נדחית.

...

הנתבע 3 כבר למחרת האירוע טען בפני המפקח כי התובע נפל מסולם ועל כן אני דוחה את טענת הנתבעים 1-2 בהקשר זה. גם בטופס דיווח על תאונה שערך המעביד נתבע 3 נרשם לצד "סוג התאונה" (סעיף 4) "נפל מעל סולם". גם בהודעה במשטרה מסר המעביד כי התובע היה על סולם.

אני סבור כי המקרה ענייננו נופל לסיטואציה השניה שמניתי לעיל.

התוצאה לאור האמור לעיל אני קובע כי התאונה בה נפגע התובע היא תאונת דרכים ועל נתבעים 1 ו- 2 לשאת בנזקיו על פי החוק.

התביעה כנגד נתבעים 3 – 4 נדחית.

לפני תביעה לניזקי גוף בגין תאונה במהלך העבודה.

" התובע הגיש תביעה חליפית: מחד על פי הוראות חוק הפיצויים כנגד מבטחת הרכב בביטוח חובה, ולחילופין על פי הוראות פקודת הנזיקין כנגד מעבידתו, למקרה שיקבע שלא מדובר בתאונת דרכים.

סיווג התאונה נשאלת השאלה האם מדובר בתאונת דרכים? בגדר השלב הראשון, הכרוך בהכרעה בשאלה האם מדובר ב"תאונת דרכים", כמשמעה בחוק הפיצויים, על בית המשפט לבחון את קיומם של ששת המרכיבים הבאים של ההגדרה הבסיסית המצויה בסעיף 1 לחוק הפיצויים: (1) מאורע; (2) נזק גוף; (3) עקב; (4) שימוש; (5) ברכב מנועי; (6) למטרות תחבורה (ראה: רע"א 8061/95 יצחק עוזר נ. אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532).

...

העד העיד כי לאחר שהתובע דחף את החבית מחוץ לרכב, ולאחר שהחבית נפלה על הרצפה "היה שמן על המדרגה מהחבית כשהוא ירד התחיל לרדת מהאוטו היה וו והוא בדיוק נפל על הוו על הדרגה." לסיכום אני קובע כי התאונה אירעה תוך כדי ירידה מארגז הרכב, בתום פעולת הפריקה שבוצעה בתום הנסיעה.

" התוצאה בשים לב לאמור לעיל אני קובע כי התובע נפגע בתאונת דרכים וכי הנתבעות 1 – 2 אחראיות לנזקי התובע בהתאם להוראות חוק הפיצויים.

התביעה כנגד נתבעת מס' 3 נדחית וכך גם ההודעה לצד שלישי.

כן תבע את המבטח של מכונית החברה בביטוח חובה, לפיצויים בגין נזק גוף (ת"א 17991-01-22).

מאחר שלמכונית הפרטית לא היה ביטוח, ובעליה אינו זכאי לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, על כן גם תביעת ניזקי הגוף נגד מבטח מכונית החברה היא בעילה נזיקית.

הנזק בתביעת ניזקי הגוף נגד המבטח מאחר שהמבטח ביטח את מכונית החברה בביטוח חובה, הוכח כי נהגה התרשל (ולא הוכח אשם לתובע, בעל המכונית הפרטית), יש לידון בנזקי הגוף הנטענים של בעל המכונית הפרטית (שייקרא מכאן ואילך: התובע).

הוא אף לא הביא כל ראיה לכך שהוא נעדר בפועל מעבודתו או כי שכרו נפגע באופן כלשהוא בגין התאונה אף בתקופה מיד לאחר התאונה.

...

על כן הנני מחייב את בלו סקאי 2000 השכרת רכב בע"מ ואת ז'ז'זין אנדריי יחד ולחוד לשלם לתובע ב-ת"א 17991-01-22: פיצוי בסך של 10,764 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום 11.9.2021 ועד לפרעון בפועל; שכר טרחת שמאי בסך 1000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור לעיל; בגין אגרה, סך של 726 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור מיום 9.1.2022 ועד לפרעון בפועל.

בהתחשב בהעדר הנכות הרפואית, בטיפולי הפיזיותרפיה ובהעדר הצבעה על המלצה רפואית לעבור אותם, הנני קובע כי התובע זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל בסך של 4000 ₪.

סיכום תביעת נזק הגוף: הנני מחייב את שירביט חברה לביטוח בע"מ לשלם לתובע ב-ת"א 17991-01-22 פיצויים בסך של 4000 ₪, בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך של 608.40 ₪.

התאונה היא תאונת עבודה.

לטענת הנתבעת: התביעה לא הוגשה כנגד נהג הרכב ולא כנגד המבוטח בפוליסת החובה ולכן לא ניתן לחייב אותה ישירות בפצוי לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 [להלן: "חוק הפלת"ד"].

סעיף 3 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל – 1970 קובע מיהו המבוטח בפוליסת ביטוח חובה: (א) פוליסה לפי דרישותיה של פקודה זו היא פוליסה שהוציא מבטח שהיה מורשה בשעת הוצאתה והיא מבטחת את – (1) בעל הרכב והנוהג בו – מפני כל חבות שהם עשויים לחוב לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – החוק), ומפני חבות אחרת שהם עשויים לחוב בשל נזק גוף שניגרם לאדם על ידי השמוש ברכב מנועי או עקב השמוש בו; לענין זה, "נזק גוף" ו"שימוש ברכב מנועי" – כמשמעותם בחוק; (2) בעל הרכב הנוהג בו וכל אדם הנוהג בו בהתר ממנו – מפני נזק גוף שניגרם להם בתאונות דרכים כמשמעותם בחוק.

...

את הפיצוי בגין ראש הנזק הלא ממוני אני קובע בהתאם לסמכותי, בהתחשב בנסיבות המקרה ובהיקף הפגיעה, בסך של 10,000 ₪.

את הפיצוי בגין ההוצאות שסביר כי נגרמו לתובע בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה, אני קובע באופן גלובאלי בסך 1,500 ₪.

התוצאה התוצאה היא כי התביעה מתקבלת.