תביעת נזקי גוף מתאונה בהתאם לחוק הפיצויים

לפניי בקשת המבקשת (להלן: "התובעת") להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בתיק זה. מדובר בתביעה בגין ניזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

...

בסופו של דבר נדחו כל טענות התובעת ונקבע כי אין החמרה במצבה, בפעם הרביעית (עמ' 60 שם).

כפי שצויין, דווקא מהתיעוד שנשמט מבקשת התובעת, וצורף על ידי הנתבעת, עולה כי בדיקת שמיעה עדכנית אליה הופנתה התובעת על ידי המל"ל יצאה תקינה; כי בבדיקת שיווי משקל, היא נפלה בצורה מוגזמת ולא אמינה; כי נושא תחושת הרדימות בגב נבדק על ידי נוירוכירוג ועל ידי אורתופד ונקבע לגביו כי לא הותיר נכות בתחומים אלו; כי ועדה להחמרת מצב ממועד מאוחר יותר לוועדה הרביעית הנ"ל, היא האחרונה שדנה במצבה, וקביעתה היא זו המחייבת לפי סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד, וגם בה נדחו טענות התובעת לנכויות בתחומי האא"ג והנוירולוגיה, לאחר דיון מעמיק במצבה, ותוך התייחסות מלאה לכל תלונותיה, לרבות לחוות דעתו של המומחה מטעמה בתחום האא"ג. מסקנת כל האמור היא, שאין בנימוקי התובעת כדי להצדיק את קבלת הבקשה להבאת ראיות לסתור את קביעות המל"ל. סיכום לאור כל האמור, בקשת התובעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל נדחית.

ממילא, אין מקום להיעתר לבקשת התובעת למנות לה מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומי האא"ג והנוירולוגיה.

בפני תביעה בגין ניזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

לשם הערכת השפעת הנכות על תיפקודו של התובע יש לעמוד על תיפקודו המקצועי עובר לתאונה והן לאחריה, וזאת בהתאם לראיות שהוגשו ועדותו של התובע בבית המשפט.

...

המסקנה האמורה נתמכת גם בהתרשמותו של המומחה בתחום האורתופדי אשר כתב בחוות דעתו כי הוא התרשם "כי קיימת האדרה ניכרת בתלונותיו ובממצאי בדיקתו הקלינית. בבדיקתו השניה ההאדרה היתה פחותה, אך היתה קיימת". יש להוסיף כי התובע לא הביא לתמיכה בטענותיו אף לא עד אחד.

לסיכום התמונה הראייתית שהתקבלה, יש לייחס לתלונותיו של התובע על כאבים וקשיי ריכוז משמעות תפקודית וגריעה מכושר השתכרותו.

סיכום ותוצאה לסיכום האמור לעיל להלן הסכומים שנפסקו: הפסדי שכר- 372,000 ₪; כאב וסבל- 38,000 ₪; עזרת צד ג'- 20,000 ₪; הוצאות- 165,000 ₪.

מדובר בתביעה בגין ניזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים, המתנהלת בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

...

בעניין זה יודגש, כי אינני מקבלת את טענת התובע שהמומחה מטעמו לא ציין עבר רפואי משום שלא היה עבר רלוונטי לציין.

מכל מקום, איני קובעת בשלב זה מסמרות, שכן הן אינן נדרשות בעת הזו, מאחר שהתלונה באותו מסמך נוגעת לצוואר ולכתף, ולא לגב או עמ"ש מתני בו נקבעה נכות על ידי המל"ל. לסיכום, מצאתי כי נפל פגם בקביעת הוועדה בכל הנוגע לנכות האורתופדית, ויש הצדקה להביא ראיות לסתור אותה.

סיכום כפי שנקבע לעיל, החלטת בית המשפט בהליך הקודם, בה התקבלה הבקשה להבאת ראיות לסתור היא חלוטה ומחייבת ולפיכך, יש למנות מומחים בתחומי האורתופדיה והאא"ג. דיון בבקשה לגופה מביא למסקנה כי יש לקבל את הבקשה בחלקה ולמנות מומחה בתחום האורתופדיה, ולדחות את הבקשה בכל הנוגע לסתירת הנכות בתחום האא"ג. עם זאת, נוכח ההחלטה בהליך הקודם, אין מנוס אלא להורות גם על מינוי מומחה בתחום האא"ג. נוכח התוצאה אליה הגעתי, יישא התובע בהוצאות הנתבעת 4 בסכום של 1,200 ₪.

לפניי בקשת המבקש (להלן: "התובע") למנות לו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומי הראומטולוגיה והפסיכיאטריה, או לחילופין, להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בתיק זה. רקע מדובר בתביעה בגין ניזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים, המתנהלת בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

...

לאור כל האמור, טוענת הנתבעת כי יש לדחות את בקשת התובע למינוי המומחים.

נוכח האמור, ומאחר שדרכו היחידה של התובע להוכיח את מצבו היא בדרך של מינוי מומחה מטעם בית המשפט, אני מקבלת את בקשתו למינוי מומחה בתחום הראומטולוגי.

לפיכך, הבקשה למינוי פסיכיאטר נדחית.

סיכום בקשת התובע מתקבלת באופן חלקי, כאמור.

תביעה לפיצויים בגין נזק גוף כתוצאה מתאונת דרכים, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

כאב וסבל - נזק לא ממוני הצדדים לא חלקו על סכום הפצוי בגין רכיב זה ועל כן ובהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, אני פוסק לתובע פיצוי בגין הנזק הלא ממוני ע"ס 18,000 ₪.

...

לאור כל האמור יש לדחות את טענות התובע, כי נדרש להוציא הוצאות גדולות יותר לקבלני משנה ולהסעת עובדים בעקבות התאונה.

לאור כל האמור, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד שכר לעבר בסכום של 30,000 ₪ ש"ח. הפסד הפרשות לפנסיה - בהיות התובע עצמאי בעל עסק שבבעלותו, אין לפסוק פיצוי בגין הפסד הפרשות לפנסיה, מה גם שהתובע עצמו לא ביקש פיצוי בגין רכיב זה, וממילא אינו זכאי לכך.

התוצאה: בשעה שהתביעה נבלעת אני מורה על דחיית התביעה.