תביעת נזקי גוף מכוח ביטוח חובה וחוק הפלת"ד

התוצאה הנה כי אדם המוסר פרטים כוזבים באשר למקרה ביטוח בנוגע לתאונת דרכים אינו נפסל מקבלת פיצוי, משתי סיבות: לאור העדיפות הנתנת לפקודת ביטוח רכב מנועי על חוק חוזה הביטוח בתביעות להטבת ניזקי גוף מתאונות דרכים ובפרט העידר תחולה של סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח ומפאת אי-הכללת מקרה כאמור בסעיף 7 לחוק הפיצויים.

סיכום ביניים התובעת הייתה נוכחת ברכב בזמן התאונה, ועל כן יש לסווג את התאונה כ"תאונת דרכים", החוסה תחת חוק הפלת"ד, בכל הנוגע לניזקי הגוף של יושבי הרכב והמשתמשים בו אותה עת. סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, הפוטר מבטח מחובתו במקרה של מירמה בתביעת תגמולים, לא חל בתביעה זו, המוגשת מכוח חוק הפלת"ד; התובעת טענה כי הייתה נוסעת ברכב בזמן התאונה, טענה זו התקבלה ועל כן ממילא לא הוכחה תרמית במסגרת החוזית נשוא התובענה.

...

יצויין שבתצהיר עדותה של התובעת, נתבקש פיצוי בראש נזק זה באופן כללי, ללא פירוט; לא הובאו ראיות או עדויות באשר לעזרה כאמור, היקפה ותוכנה; ממילא, לאור שיעורה הנמוך של הנכות האורתופדית, והעובדה שהנכות בתחום הפה ולסת קשורה במגבלה בפתיחת הפה, ומבלי להקל ראש בסבלה של התובעת גם בשל כך – אין בידי לקבל את דרישתה לפיצוי בראש הנזק של עזרת הזולת.

לפיכך – התביעה בראש נזק זה נדחית.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת בגין תאונת הדרכים מיום 3/9/2010 מושא התביעה, פיצוי בסך של 83,641 ₪.

(בשאלת ההתיישנות והחבות בלבד) לב המחלוקת לפניי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף מכוח חוק הפיצויים לנפגע תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק בפלת"ד") בגין נזק גוף, שעל פי הנטען בה נגרם לתובעת, ילידת 1972, בתאונת דרכים מיום 9.4.2009.

בתיק זה שתי מחלוקות מקדמיות; האחת - מחלוקת בשאלת החבות על פי חוק הפלת"ד, היינו בשאלה - למי יש לייחס את החבות בפצוי בגין ניזקי התאונה – לנתבע 1, המבטח בביטוח חובה של השמוש בטרקטורון (להלן: "הפול") או לנתבעת 2 (להלן: "קרנית"), בהעדר ביטוח; והשניה - מחלוקת לגבי טענת קרנית להתיישנות התביעה נגדה.

...

מנגד, התובעת טוענת להגנת ס' 8 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, ומפנה לכך, שגם אם ידעה על הנזק בסמוך לאחר התאונה, הרי שלא ידעה כלל וגם לא יכולה היתה לדעת שהפול תדחה חבות בטענה כי הטרקטורון שעליו דיווחה התובעת שרכבה בעת התאונה – למשטרה, לבית החולים, ובסופו של דבר – לפול, הטרקטורון X, איננו הטרקטורון עליו רכבה בפועל, וכי בעצם עליה להוכיח שהטרקטורון עליו רכבה אכן מבוטח אצל הפול.

אני דוחה את ההודעה לצד השלישי.

אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובעת שכ"ט בסך 8,000 ש"ח. אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לנתבעת 2 שכ"ט בסך 12,000 ₪, וכן שיפוי בסך 12,000 ₪ בגין מה שתשלם כשכ"ט לצד השלישי (כאמור בסעיף ו' להלן).

אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לצד השלישי שכ"ט בסך של 12,000 ₪.

(בבקשה לאישור תובענה ייצוגית) עניינן של הבקשות המאוחדות לאשר את התובענות שבכותרת כתובענות ייצוגיות (להלן: "בקשות האישור") הוא בדרישה להשבת כל דמי הפגיעה ששלמו מעבידים למוסד לביטוח לאומי (להלן: "מל"ל") בגין "תקופת הזכאות הראשונה" בעקבות תאונות דרכים שהוכרו על ידי המל"ל גם כתאונות עבודה אשר גרמו לעובדיהם הניזוקים נזק גוף, וזאת מכוח פוליסות ביטוח חובה שהוצאו על ידי המשיבות לכסוי אחריות הנהג החב בפצוי הניזוק.

אף בפסק הדין בעיניין ע"א (ת"א) 1392/07 אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' כלל חברה לביטוח (22.4.09), שצוין אף הוא על ידי ב"כ המבקשים באסמכתאות, אין כדי להועיל למבקשים, שכן לא נדונה שם השאלה בדבר חובת חברת הביטוח ליזום השבה למעסיק, אלא התעוררה שאלה אחרת – האם זכות התיחלוף של המעסיק כפופה למיגבלות הניזוק בתאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד. ההחלטה שניתנה ב"עניין כהן נ' אל על" [ת"צ (מחוזי מרכז) 15049-01-15 אסף כהן נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ (10.9.19)] ביום 10.9.19 ניתנה החלטה על ידי כב' השופט גרוסקופף בעיניין כהן נ' אל על, שאישרה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד אל על (החלטה זו תיקרא בפרק זה "ההחלטה").

...

לעניין זה ר' גם ת"צ (מחוזי מרכז) 2010-06-11 מוסאי נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (12.12.12) (להלן: "עניין מוסאי"), שם צוין כי: "עיון בהחלטה האמורה (החלטת בית המשפט בעליון בעניין שפירא – י.ק.) מלמד כי מחיקת חברות הביטוח מבקשת הערעור באותו עניין נעשתה מטעמים דיוניים, ופשיטא כי החלטה דיונית אינה מהווה בסיס להסקת מסקנות ביחס לעמדת בית המשפט בנוגע לפרשנות הדין המהותי". בניגוד לדעת בית המשפט המחוזי בעניין שפירא, אני סבור כי חברות הביטוח אכן יכולות להוות "עוסק" והמעסיקים אכן יכולים להיחשב "לקוח" של חברות הביטוח לעניין זה. משמעותו של סעיף 39 לחוק הגנת הצרכן היא כי לא ניתן להגיש תביעה בעילות לפי חוק הגנת הצרכן נגד מבטח או סוכן ביטוח.

לכן המסקנה היא כי ניתן היה להגיש את התובענות שבכותרת לפי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.

סוף דבר נוכח כלל האמור לעיל, אני דוחה את בקשות האישור ואת תביעותיהם האישיות של המבקשים.

הרקע, הצדדים, ההליך לפני תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שהוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

במועד התאונה, הנתבעת 1 ביטחה את הרכב הפוגע בפוליסת ביטוח חובה; נתבע 2 היה נהג הרכב שפגע בתובעת.

דיון והכרעה הנכות הרפואית התאונה הוכרה ע"י המל"ל כ'תאונת עבודה', התובעת מיצתה את זכויותיה במל"ל. וע"ר קבעה את נכותה הרפואית, כדלקמן: נכויות זמניות - א"כ מלא ממועד התאונה ועד ליום 31.10.18; 50% מתאריך 1.11.18 עד ליום 31.12.18; 30% מתאריך 1.1.19 עד ליום 31.7.19; נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 19%, החל מיום 1.8.19: 10% נכות אורתופדית עקב הגבלה בתנועת עמ"ש המתני, לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956, וכן 10% בתחום הנורולוגי עקב פגיעה עצבית שבגינה הקרנה לכף רגל שמאל, לפי סעיף 32(3)(א) לתקנות הנ"ל. וזוהי לשון הסעיפים שעל פיהם נקבעה הנכות הרפואית: "37.... (7) הגבלת התנועות בעמוד השידרה המתני (Lumbar spine) א. בצורה קלה 10%"                                                                        "32 ... פגימה בעצב SCIATIC א)   הפרעה תפקודית קלה – חולשת דורסיפלקסיה וכן חולשת פלנטרפלקסיה של כף הרגל בדרגה 4/5  10% ". קביעת המל"ל מהוה 'קביעה מחייבת על פי דין', מכוח סעיף 6ב' לחוק הפלת"ד. הנתבעים העלו בסיכומיהם טענות כנגד קביעת הוע"ר שליד מל"ל בתחום הנוירולוגיה, ופרטו את השגותיהם.

...

דין טענות הנתבעים בעניין זה להידחות.

לאחר ששקלתי ושקללתי את כל האמור לעיל, אני פוסקת לתובעת בגין פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד, על דרך האומדנא, בסך של 200,000 ₪.

עם זאת, שוכנעתי כי התובעת מסתייעת בבני משפחה, וכי נכותה בגין התאונה, המצטרפת לנכות קודמת במרפק, מצריכה ותצריך גם בעתיד תוספת עזרה בניהול משק ביתה.

סוף דבר מכל האמור, אני מחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת, לאחר ניכויי תקבולי המל"ל - סך של 340,793 ₪.

רקע: המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") הגישה לבית משפט קמא תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף, מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), נגד המבקש ומשיבה 2.

נוכח טענה להעדר פוליסת ביטוח חובה לרכב המבקש, צורפה המשיבה 2 כנתבעת בתיק.

...

עיון במסמכים, הוביל את בית משפט קמא לכלל מסקנה שאין בהם כדי להשפיע על קביעת הוועדה לעררים או לשנותה.

לסיכום, טוענת המשיבה, כי אין בבקשת רשות הערעור להצביע על פגם מהותי או סיבה חריגה המצדיקים התערבות בהחלטת הוועדה לעררים.

נוכח כל האמור לא נפל כל פגם בהחלטה ודין בקשת רשות הערעור דחיה.