תביעת נזקי גוף לקטין שנפגע בבור בכביש

בפני תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף.

התובע טוען, כי בתאריך 9.6.16 בשעה 16:10 או בסמוך לכך, עת שרכב על אופניים חשמליים ברחוב ויצמן בעכו בקירבה למספרת "אלירן כהן" וליד מעבר החציה שבמקום, נתקלו גלגלי האופניים בבור/סדק רחב ועמוק שנפער בפני הכביש.

העד גם צילם את התמונות וקישר בין התמונות המלמדות על קיומו של בור המהוה מפגע ובין הפגיעה.

בעדותו נישאל בעמוד 7: "אני מציג לך את התמונה שצילם חברו של התובע ומראה לך את המפגע. האם הסדק או הבור הקטן הזה בשפת המדרכה זה תקני או לא" והעד השיב ביושר "לא תיקני". זאת ועוד, העד אישר "כשהתביעה הגיעה הבנו שיש שם בור קטן מיד הלכנו ותיקנו". עם זאת העובדה שדין התביעה להיתקבל עקב הימצאות בור שהיה במקום וגרם לכך שהתובע שהיה עם אופניו יפול ויחבל אינה מצביעה על כך שאין מקום לפסוק רשלנות תורמת ואף רשלנות תורמת גבוהה יחסית בנסיבות העניין.

אציין כי הטענה שיש לפצות את התובע לפי שכר ממוצע במשק בהיותו קטין אין לה שום בסיס הן על רקע העובדה שהתובע לא היה קטין בזמן המקרה והן על רקע העובדה שהתובע החל להישתלב בשוק העובדה ותלושי השכר מעידים על הישתכרות נמוכה מאוד שאינה עולה על שכר מינימום במשק באותה עת בשיעור של 5,000 ₪.

...

שטהל, אני סבור כי יש לפצות את התובע כדלקמן: כאב וסבל – 30,000 ₪ וזאת לאור השבר בכף ידו השמאלית והמסמכים הרפואיים וחוות הדעת שהוצגה לי. הפסד השתכרות בעבר - עובר לתאונה השתכר התובע בממוצע סך של 5,000 ₪ לחודש.

ואני סבור שהגם שאין המדובר בנכות קשה מידי ואין המדובר בידו הדומיננטית של התובע, הרי עצם הקביעה של 5% נכות בכף יד שמאל בגין הגבלה קלה בתנועות יש לה משמעויות תפקודיות המזכה את התובע בפצוי לעתיד.

סכום זה תשלם הנתבעת לתובע באמצעות ב"כ תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

הרקע העובדתי וטענות הצדדים התובעת הגישה תביעה בגין ניזקי גוף, לטענתה, כאשר הורכבה ע"י חברה אשר נהג באופניים חשמליים רגלה נתקלה במהמורה בכביש, היא נפלה ונחבלה (להלן : "התאונה").

התובעת (אשר היתה קטינה בזמן התאונה) או מי מטעמה לא פנו לרשות המקומית או גורם אחר ביחס למפגע המדובר, לא תועד המפגע, התמונה הראשונה אותה צילם מי מטעם התובעת היא כשנה אחרי התאונה ולא מדגימה מפגע ביחס לזמן הרלוואנטי.

היא אישרה גם כי לא היו עבודות בכביש באותו זמן, עדות אשר לא מתיישבת עם העדות ולפיה מדובר בכביש לא סלול – בפרוטוקול בעמ' 8 שורות : "לא היו עבודות שהיה הבור בזמן התאונה". ואם דובר בכביש לא סלול, איך נכנסה התובעת עם חברה באופניים בשעת לילה חשוכה לכביש כזה ומהי אחריות הרשות לנסיעה בכביש לא סלול ? ביחס לעדות אמה של התובעת, היא אישרה את הפגיעה ברכיבה על אופניים אך כאשר נישאלה האם כאשר הגיעה למקום אמרה לה התובעת כי היתה מהמורה השיבה כי היא לא זוכרת (בפרוטוקול בעמ' 10).

...

כל אלו מביאים למסקנה כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת התביעה ודין תביעתה להידחות.

התובעת העידה כי לא בוצעו עבודות במקום, אמה העידה כי לא בוצעו עבודות במקום ומר גנדי עד הנתבעות העיד כי לא בוצעו עבודות במקום ולא התקבל כל דיווח ביחס למפגע – ראה בעדותו בפרוטוקול בעמ' 12 : "ת. ברגע שאני מקבל תלונה למוקד, אני מתקן: אני סוגר זמנית, לא קיבלתי שום דבר.

לסיכום, לא הוכחה הטענה בדבר קיומו של בור או מפגע בכביש, קיימות סתירות בגרסאות, מחדל מהותי באי הבאת עדים או ראיות רלוונטיות ומכאן המסקנה כי התביעה לא הוכחה והיא תדחה.

לפני תביעת התובע יליד 28.4.2002 לפצוי בגין נזק גוף שניגרם לו כתוצאה מנפילה בבור בחוף הים ביום 18.5.13 , חוף הים שבשליטת הנתבעת.

בסעיף 4 לכתב התביעה תוארה התאונה: "ביום 18.5.13 נפגע התובע בהיותו קטין בצורה קשה בכל חלקי גופו ובמיוחד בשורש כף יד שמאל עת נפל כתוצאה מבור בכביש חוף עכו" אין חולק שהתובע גם לגישתו לא נפל בבור בכביש והעיד : "ש. בכתב התביעה נכתב כי התאונה אירעה בכביש בחוף עכו- סעיף 4 לכתב התביעה שורה שניה. תסכים שזה לא קרה בכביש אלא שהתאונה אירעה כמו שסיפרת עד עכשיו. קרתה ברצועת חול הים שליד המים.

...

לאור האמור לעיל, וגם התובע היה מוכיח מפגע כלשהו כפי שטען , דין תביעתו להידחות ויפים לעניין זה הדברים שאמרו בת"א (י-ם) 66924-05-18 פלונית נגד שירותי קייט נווה מדבר בע"מ : " 36. ביחס לסיכון של החלקה נפסק גם, כי "במקום שמדובר בחומר שהוא 'טבעי' במקום ההחלקה, נטיית ההלכה היא לסווגו כ'סכנה רגילה' ('סכנה סבירה', 'סכנה צפויה') – לאמור: סכנה שאדם סביר עומד עליה מעצמו גם אם אין הוא מוזהר עליה..." (ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3)345).

לסיכום: התובע לא הוכיח את קיומו של המפגע/בור, מלבד עדותו לא הובאו כל ראיות לתמוך בקיומו של המפגע ועדותו של העד היחיד שלכאורה ראה את הנפילה לא היה בידה לסייע לתובע כפי שקבעתי לעיל.

על כן, ממכלול הטעמים שלעיל, אני דוחה את תביעת התובע ובשל כך לא מצאתי לדון בנזקיו הנטענים על ידו.

כתוצאה מכך נגרמו לקטינה ניזקי גוף קשים, לרבות שבר בקרסול שמאל.

יתרה מכך, מהתמונות שהוגשו אני מתרשם כי מדובר בבור שמהוה מפגע בטיחותי, שניתן לצפות כי ההולך במקום יפגע ככל שיתקל בו. יש לחדד נק' זו נוכח תצהירו של מהנדס הנתבעת ועדותו, אין מדובר במפגע ביחס לתנועת כלי רכב שאז איני סבור שהייתה מתעוררת כלל שאלה בנוגע לבור כמפגע, ברם, כפי שציינתי, בהיעדר מדרכה או מעבר חציה והסבירות שגם הולכי רגל יחצו את הכביש באיזור המפגע בכביש, איני סבור כי ניתן לראות בבור כסיכון טבעי או רגיל הנילווה לשימוש בדרך.

(ראו גם: פרשת דבוריה, בעמ' 5) אבהיר בבחינת למעלה מן הצורך שבמקרה זה לא מיתקיים הכלל הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין לפיו "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שארוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה." שכן, לתובעים ישנה ידיעה ברורה לפיה הנזק נגרם כתוצאה מנפילת הקטינה שנגרמה כתוצאה מהתקלותה בבור בכביש.

...

בפועל התובעים לא הוכיחו את יכולתה של הקטינה לעבוד, וממילא את איבוד כושר ההשתכרות שלה לעתיד, נפסק כי "לאור כל האמור לעיל, הגיע בית המשפט למסקנה, שאין בנכותו של המערער פגיעה בפועל בכושר השתכרותו ופגיעה ממשית כזו אינה צפויה. עם זאת, קבע ש"אין לדעת מה הפרעה תיגרם לתובע בעתיד בגין נכות זו, אפילו נראה הדבר רחוק בשלב זה של חייו. הדרך הנאותה לפצותו היא בקביעת סכום גלובלי." לאור זאת בוודאי שאין ביכולתי לקבל את דרך החישוב האקטוארי שערכו התובעים בסיכומיהם .

לסיכום סיכום הנזק הוא: בגין כאב וסבל – 30,000 ₪.

מעבר לכך, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט: החזר אגרה, החזר שכר טרחת מומחה התובעת, וחלקה של התובעת בשכר מומחה בית המשפט, שכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ .

לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף, שנגרמו לתובע, על פי הנטען, ביום 21.12.2019 לאחר שלטענתו נפל בבור שהיה בסמוך לתעלת ביוב, בין המדרכה, לבין הכביש – ראו תמונות של המפגע ת/1.

בעיניין זה אדגיש כי אני דוחה את ניסיונה של המועצה להטיל דופי באמינותו של התובע תוך הפנייה לנפילות משנים קודמות (כולל נפילה כשהיה קטין).

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: הגישה הרווחת בהלכה הפסוקה הכירה בזכות הפצוי בגין עזרת ג' המוענקת לנפגע על ידי בני משפחתו וזאת אף אם אותו בן מישפחה לא סבל מנזק ממוני עקב עזרה זו, אם מחומר הראיות עולה כי התובע/הניזוק היה מוגבל בתפקודו וכי סביר שמצבו אכן הצריך קבלת עזרה החורגת מן המקובל בין בני מישפחה (ראו למשל: ע"א 1164/02 קרנית-קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (4.8.2005), פסקה 11, רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני (6.1.2015), פסקה 10).

...

בנסיבות אלה אני קובע כי המועצה הפרה את חובת הזהירות שחלה עליה.

לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לפסוק לתובע פיצוי עבור הגריעה מכושר השתכרותו בעתיד פיצוי על סך גלובאלי - בצירוף הפרשי פנסיה ותנאים סוציאליים – של 55,000 ₪.

כאב וסבל: בהתאם לנסיבות תיק זה: גילו של התובע במועד התאונה, נכות רפואית צמיתה בשיעור של 5%, מצבו הרפואי לאחר התאונה – אני קובע כי התובע זכאי לפיצוי המבוסס על אחוזי הנכות הרפואית שנקבעו לו בסך מעוגל של 30,000 ₪.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.