רקע כללי
לפניי תביעה לניזקי גוף שנגרמו על פי הנטען לארבעה תובעים, שני זוגות, אשר נפגעו בתאונת דרכים מיום 18/3/2015 עת נסעו יחדיו ברכב המבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת בביטוח חובה.
בדבריו אלו מבהיר בית המשפט העליון כי חרף החזקה המשפטית החלה ביחס לקטינים וצעירים שטרם קבעו את עתידם המקצועי והתעסוקתי, לפיה פיצוי ראש הנזק של פגיעה בכושר הישתכרות לעתיד יעשה בדרך כלל לפי חישוב אקטוארי, הרי שבנכויות נמוכות בשיעור 5% הפרקטיקה הנוהגת היא לסטות מהחזקה ולפסוק בראש נזק זה פיצוי גלובאלי על דרך האומדנה.
עת נישאלה מדוע, איפוא, לא שבה לעבודה כלשהיא מאז התאונה לנוכח העובדה כי הילדים בגרו, השיבה: "עדיין בתקופה האחרונה אני רוצה לחזור לשוק העבודה והגשתי קורות חיים בעירית רמת גן ואני מצפה לפגישה בפתח תקווה ואני מאד מקוה להתחיל בתחילת שנה באיזה משרה.." (עמ' 22 לפרוטוקול).
...
גישה זו מתיישבת עם הדברים שכבר הועלו בספרו של דוד קציר "פיצויים בשל נזק גוף" 259 (מהדורה חמישית, 2003)) שם צויין:
" נכויות בשיעור נמוך, של 5% או אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן היישוב; במקרים כאלה, הנטייה היא שלא לפסוק את הפיצוי לפי אחוזי נכות, אלא מקום שבית-המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובלי בפריט נזק זה. מובן, שאין בכך משום קביעת כלל גדול, שכן תלוי הדבר בטיבו של הנפגע ובמהות עיסוקו. אולם, כדבר שבנוהג, ניתן להצביע על המקרים שבהם סרבו בתי-המשפט להיזקק, ביחס לנכויות כאלו, לחישוב אקטוארי המבוסס על אחוז הנכות"
על כן טענת התובעים הגורסים בסיכומיהם כי הפסיקה קבעה, כביכול, "כלל האצבע" של חישוב מינימלי של 70% מחישוב אקטוארי מלא, תהא הנכות הרפואית אשר תהא גם בהיעדר ראיה לפגיעה תפקודית , אין על מה שתסמוך והרי היא נדחית בזאת.
לאור האמור לעיל, באתי למסקנה כי בתקופת אי הכושר בה שהה התובע ובהצטרף לעובדה כי אשתו התובעת 1 שהתה בשמירת הריון בתקופה זו, יש לפצותו בסכום גלובלי בסך 2,000 ₪.
לאור האמור לעיל, באתי למסקנה כי בתקופת ההחלמה יש לפצותה בסכום גלובלי בסך 4,000 ₪.
סוף דבר
לאור כל המקובץ דלעיל, הנתבעת תשלם לתובעים את הפיצוי כדלקמן:
לתובעת מס' 1- סך של 76,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ ואגרה.
