תביעת נזקי גוף ותביעת שיפוי בתאונת דרכים

בתקנה 1 לתקנות האגרות, סעיף ההגדרות, הוגדרה 'תביעה לפיצויים בשל נזק גוף' כדלקמן: "לרבות תביעה לשיפוי או לפצוי על תשלום פנסיה, תגמולים וכל הוצאה אחרת ששולמו או שישולמו בשל ניזקי גוף, לרבות תביעה לפי חוק הפיצויים". בפסק הדין שניתן ברע"א 5237/06 מדינת ישראל נ' מנסור (6.7.2008)) (להלן: "עניין מנסור"), נזקק בית המשפט העליון לשאלה מהי תביעה לפיצויים בשל נזק גוף, לעניין תשלום האגרה.

לסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, שם הוגדר "'נזק גוף' – מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שיכלי לרבות פגיעה בהתקן הדרוש לתיפקוד אחד מאברי הגוף שהיה מחובר לגוף הנפגע בעת ארוע תאונת הדרכים". ולסעיף 1 לחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת ניזקי גוף), התשכ"ד-1964, שם נקבע: "'נזק גוף' – לרבות מחלה, ליקוי גופני או שיכלי, ומוות". ביהמ"ש קבע בעיניין מנסור כי "ברמה הנורמאטיבית הוגדר "נזק גוף"- במובחן מנזק שאינו גופני- בכך שמדובר במוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שיכלי.

...

דיון והכרעה דין הבקשה להתקבל.

ועוד בהמשך חידד ביהמ"ש "פיצויים הנתבעים בשל "עוגמת נפש", "צער", "השפלה", "ביזוי" וכיוצא באלה הנגרמים לאדם כתוצאה מעוולה נטענת שעול בו פלוני, ואשר לא גרמה לניזוק לליקוי או נכות בגופו או בנפשו, אינם באים בגדרם של פיצויים הנתבעים בשל "נזק גוף". שאם לא נאמר כן, נמצאנו הופכים רבים מנזקי הממון והרכוש ל"נזקי גוף".

לאור המקובץ, הגעתי למסקנה כי איננו עוסקים בתביעה בגין נזק גוף.

לפניי תביעה שהוגשה על ידי מעבידו של נפגע בתאונת דרכים, כנגד האחראית לנזקיו בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

בנוסף מעלה המעבידה טענות המתייחסות לסוגיית חישוב הקף השבת ההטבה, כאשר תביעת השבוב לגבי "התקופה הראשונה" היא בהתאם להוראות סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן: חוק ביטוח לאומי ), ואילו היתרה היא בהתאם לחוק דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת ניזקי גוף), התשכ"ד-1964 (להלן: חוק ההטבה ).

. הנני מתחייב לפצות ולשפות את הקרן, מיד עם דרישתה הראשונה על כל דרישה ו/או תביעה שתוגש נגדה, ובגין כל תביעה (כולל הוצאות משפטיות) שתשולם על ידה לאדם או גוף שהטיבו את ניזקי, בגין נזק עבורו קבלתי פיצוי מהקרן עקב התאונה הנ"ל למעט תגמולי המוסד לביטוח לאומי בגין דמי פגיעה בסך של 3,260 ₪.

...

מטעמים אלו אני סבור כי דינה של הטענה להידחות.

התוצאה לאור האמור לעיל, ובשים לב לכך שהתביעה הוגשה יותר משבע שנים ממועד אירוע התאונה, דין טענת ההתיישנות להתקבל ואילו דין טענת ההשתק להידחות.

לכן אני מורה על דחיית התביעה מחמת התיישנות.

עסקינן בתביעה לניזקי גוף שהוגשה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

    זכות החזרה של קרנית לצורך שיפוי עבור הפצוי שחויבה בו לטובת נפגע, מעוגנת בסעיף 9(א) לחוק הפלת"ד. בעניינינו, יש לבחון את החלופה הקבועה בסעיף 9(א)(3) לחוק הפלת"ד, לפיה, לקרנית עומדת הזכות לחזור על "בעל הרכב או המחזיק בו כאמור בסעיף 7א". נוכח המסקנה אליה הגעתי כאמור, לפיה, התובע לא ידע ולא היה סביר שידע כי אין לטרקטורון החלופי ביטוח וכן לאור העובדה שהגעתי לכלל מסקנה, כי צדדי ג' 2 ו-3 נתנו לשלומי הרשאה לעשות שימוש בטרקטורון החלופי, אני סבור כי דין ההודעה לצדדי ג' 2 ו-3 להיתקבל.

...

נוסף על כך, נוכח המסקנה אליה הגעתי לפיה, שלומי היה המחזיק של הטרקטורון החלופי, ובנסיבות שנוצרו, בין היתר בשל היחסים בין שלומי לאופיר, יש לראות גם באופיר מחזיק בטרקטורון החלופי (שכן כאמור לעיל, קבעתי, כי הוא היה "המחזיק" לצורך מתן ההיתר לעשות שימוש בטרקטורון החלופי), אני סבור, כי דין ההודעה לצדדי ג' 1 ו-4, דינה להתקבל.

יש לציין כי לא אפשרתי את העדתו של הנהג הנטען (העד מר בקיש עופר, החלטתי מיום 01.03.23) שהביא את הכלים האמורים בהחלטות שנתתי וזאת לאחר שלא מולאו החלטות בימ"ש ואולם לא היה בכך כדי לשנות את מסקנתי לאחר שבחנתי את העדויות של הצדדים השלישיים הרלוונטיים ולא נתתי אמון בהעברת כלים אלה למחסן כפי שהעידו.

אני סבור, כי יש לקרנית זכות חזרה כנגד צדדי ג' 1,2,3 ו – 4.

רקע כללי והצגת הצדדים עסקינן בתביעת שיפוי על סך 19,000 ש"ח של מדינת ישראל-משרד הבטחון כנגד קרנית בגין תאונת דרכים מיום 15/8/2015 בה נפגעה גב' אור אזרד ילידת 1996 עת הייתה חיילת בשרות חובה.

עוד גורסת התובעת כי עילת התביעה שואבת כוחה "מחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), ו/או חוק לתיקון דיני נזיקין האזרחיים (הטבת ניזקי גוף), התשמ"ד-1964 ומכח חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 ומכח הדין והפסיקה" (סעיף 12 לכתב התביעה).

...

לאור כל המקובץ לעיל, דין התביעה להתקבל וכפועל יוצא דין ההודעה כנגד צדדי ג' להתקבל גם היא.

לאחר ששקלתי בדבר, באתי למסקנה כי ראשית, הריני להעמידו על סך של 8,000 ₪ אשר משקפים את הטרחה הן ביחס לתביעה העיקרית ובהלימה לנתוניו של תיק זה: הגשת כתבי טענות, קדם משפט בודד וישיבת הוכחות וסיכומים קצרים בעל פה בסופה.

שנית, באתי למסקנה כי לנוכח התנהלותה של התובעת כמפורט בסעיף 40 לעיל, תתכבד התובעת ותשתתף במחצית מהוצאותיה של קרנית (סך של 4,000 ₪) בחזית מול צד ג' 1 וזאת בשל השיהוי הניכר בהגשת התביעה ובירורה, סרבול ההליך שהוגש על סף ההתיישנות, ועל כך מתווספת גם העובדה כי התובעת לא השכילה לגבות כסף זה מהנפגעת והנהג, עת הציעו לשלם לתובעת סכום זה ישירות, עוד בטרם פתיחת ההליך במטרה על מנת לחסוך בעלויות של קרנית והוצאות משפט.

(9) ערעורים על פסקי דין של בתי משפט שלום בדן יחיד בתביעות שסכומן או ששווי נושאן, ביום הגשת התובענה, אינו עולה על 300,000 שקלים חדשים, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שיערוך, הצמדה, ריבית, הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין, למעט בתביעות כמפורט להלן: (א) תביעות לפיצויים בשל ניזקי גוף או תביעות לשיפוי או לפצוי על תשלומי פנסיה, תגמולים וכל הוצאה אחרת ששולמו או שישולמו בשל ניזקי גוף, לרבות תביעות שעילתן בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975; (ב) תביעות בעינייני מישפחה כמשמעותם בחוק בית המשפט לעינייני מישפחה, התשנ"ה-1995; (ג) תביעות כאמור בסעיף 51(א)(3);"

...

מלכתחילה ההצעה לתיקון חוק בתי המשפט הייתה כי ערעורים אזרחיים בעניינים מוגדרים, יידונו בפני מותב הכולל שני שופטים – אך בסופו של דבר נבחר הסדר אחר, לפיו בתביעות שבהן סכום התביעה אינו עולה על 300,000 ₪ ידון הערעור לפני דן יחיד (השוו הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 46), התשס"ח-2007, עמ' 212 [2007]).

לסיכום, נקודת המוצא של סדר הדין האזרחי היא אפוא כי: "דין פרוטה, אינו בהכרח כדין מאה, והמשאב השיפוטי – יקר" ו"על עיקרון המידתיות להיות נר לרגליו של השופט היושב בדין" (רע"א 1642/21 דוד כהן נ' הלשכה לסיוע משפטי – מחוז תל אביב, פסקה 6 [17.6.2021]).

סיכום על יסוד האמור, אני דוחה את הבקשה.