תמצית טענות הצדדים -
לטענת התובע, על כל הנתבעות - ביחד ולחוד - לפצותו בגין נזקיו, והוא מבסס את התביעה על עילות מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין"), לרבות עוולות הרשלנות והפרת החובה החקוקה, אגב העלאת טענות לגבי החלת כללי העברת הנטל בשל שהמכונה הנה בבחינת "דבר מסוכן" וכאשר "הדבר מדבר בעד עצמו". עילות התביעה מופנות כלפי המעבידה, היזמית, בעלת המכונה והמפקחת.
המל"ל מבסס את תביעתו על סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, המסדיר את זכותו לשיבוב הגימלאות ששילם וישלם לתובע כתוצאה מהתאונה, מאת כל הנתבעות מלבד המעבידה.
היזמית מצדה שלחה הודעה כלפי המעבידה, בעלת המכונה והמפקחת, בה נטען כי בחוזה שנחתם למול בעלת המכונה (כפי שהוגדר מעלה) קיימת תניית פטור לפיה בעלת המכונה תהא אחראית כלפי הצד לחוזה וכן כלפי כל צד שלישי לכל נזק גוף או אובדן שיגרמו לאדם כלשהוא במהלך ביצוע עבודות (וככל הנראה הכוונה לסעיף 62.4 לחוזה), ובהמשך (בסעיף 62.5) קיימת תניית שיפוי לפיה נכתב בנוסף כי על בעלת המכונה לשפות את הצד לחוזה בגין כל חבות כספית שתקום מכוח תביעת נזק אשר עילתה נובעת מבצוע העבודות נשוא החוזה.
לפיכך, התובע מבקש 450,000 ₪ בגין ראש נזק זה.
הנתבעות טוענות שהתאונה נשוא התביעה הוכרה כתאונת עבודה, כך שהתובע זכאי לקבל החזר בגין כל ההוצאות הרפואיות והוצאות הנסיעה – לעבר ולעתיד (מכוח תקנות הביטוח הלאומי (מתן טפול רפואי לנפגעי עבודה) תשכ"ח-1968)).
...
לאחר שקילת טיעוני הצדדים ובחינת חוות הדעת השונות, ההתייחסות של המומחים האחד לממצאים של חברו, בחינת קביעות הועדות הרפואיות של המל"ל ובחינת התיעוד הרפואי שהוצג לתיק – מסקנתי היא כי יש לקבוע שהנכות של התובע הינה הבאה: בתחום הנוירולוגי – 40%, שכן לא שוכנעתי כי המדובר בסממנים של דימנציה בינונית ומסתברת יותר ההערכה כי המדובר בתסמינים של דימנציה קלה; בתחום העיניים – 24.5% - ודומה שאין מחלוקת של ממש לגבי תחום זה; בתחום הנפשי – 20% - שכן שוכנעתי לאמץ את חוות הדעת מטעם ההגנה במיוחד שעה שאין כל תיעוד לגבי טיפול בתחום זה משנת 2019 ועד עתה; בשל המצב אחרי הניתוח בגולגולת – 15% - וכאן, לא אוכל לקבל את עמדת מומחי ההגנה לפיה הנכות "נבלעת" בנכות שכבר קיימת בהיבט הניורולוגי; בשל הצלקת – 10% - אין מחלוקת; בשל סחרחורות או הפרעה בשיווי המשקל – 10% בהתאם לקביעות של מומחי התובע, אשר לא נסתרו בחוות הדעת מטעם ההגנה, אם כי יש כאן חפיפה בין הסחרחורת לבין חוסר שיווי המשקל.
עוד נטען כי התובע צירף קבלות שאינן רלוונטיות לגבי פריט זה, כגון הוצאות בגין קצף גילוח, שתייה ומוצרי מזון, ולפיכך, אין לפסוק פיצוי לתובע בראש נזק זה.
סבורני כי למרות שהתובע יכול היה לצמצם את נזקיו בראש נזק זה, ולו לגבי חלק מההוצאות, אין ספק כי לתובע היו הוצאות הן בגין הטיפולים הרפואיים והן בגין נסיעות עודפות בסמוך לאחר התאונה – אותם אני מעריכה בסכום כולל של 50,000 ₪ (וראו כי למעשה בסיכומי התובע אין טיעון לגבי הוצאות רפואיות אלא בעיקר לגבי הוצאות נסיעה).
"
בהינתן ההלכה הנ"ל – על הצדדים לבצע את החישובים בהתאם, כלומר – לחשב מחדש את ניכוי תקבולי המל"ל לגבי העתיד מהפיצוי לתובע, ובכל מקרה – גם ללא "החישוב מחדש" הנזק גבוה מאשר תקבולי המל"ל והתביעה לא "נבלעת".
סיכום –
נוכח כל האמור מעלה במקובץ, התביעה של התובע נגד כל הנתבעות מתקבלת, ועל כולן, ביחד ולחוד, לפצותו בסכומים המפורטים בפסק הדין, בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% ובתוספת מע"מ, החזר אגרת בית המשפט והחזר עלויות שכרם של כל המומחים אשר הגישו את חוות הדעת מטעם התובע (בהתאם לקבלות שישלח התובע לנתבעות).
