תביעת נזקי גוף בתאונת עבודה: רשלנות מעסיק

לפניי תביעה לניזקי גוף בגין תאונת עבודה שארעה לתובעת עת עבדה בשירות הנתבעת 1.

התובעת הפניתה את תביעתה כנגד מעבידתה הנתבעת מס' 1 ומבטחתה באחריות חבות מעבידים הנתבעת מס' 2.

  בעיניין דג הועבר נטל השיכנוע שלא הייתה התרשלות לנתבעת, בתביעה לנזק שניגרם למנוף של מכונית מגויסת,  על סמך הממצא הבא: "אין דרכם של מנופים מורכבים על רכב להפגע מעצמם, ובעיקר לא כאשר המנוף גופו כלל אינו בשימוש, כפי שהיה המקרה כאן, כשהרכב שימש להובלת מפקדים. וכאשר נפגע, אין דרכו להיהפך גרוטה, אלא, כפי שהוכח כאן, כיוון שהיה המשך שימוש בו על-אף ייעוץ מומחה (העד גבעתי) והעד צליק, שיש לתקנו או לפחות לפרקו." בעיניין רז הועבר נטל השיכנוע לנתבע בית חולים שלא הייתה התרשלות, במקרה בו המטופלת לקתה בזיהום עת נולדה בבית החולים.

...

אין כפירה בכיסוי הבי הכרעה ודיון לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ושמעתי שוב את העדויות המוקלטות ועיינתי במוצגים שהגישו הצדדים, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להתקבל.

אני דוחה את הטענה שיש לייחס לתובעת אשם תורם.

לכן, דין הטענה להידחות.

על כן, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 23,156 ₪.

התובע, תושב שטחי יהודה ושומרון יליד 18.4.1986, הגיש תביעה זו לפצוי כספי בגין נזק גוף שניגרם לו בתאונת עבודה ביום 20.12.2016.

המעביד איננו "מבטח על" ועל ניזוק שניפגע בתאונת עבודה, הנטל להוכיח כי המעסיק התרשל ונהג באופן שמעסיק סביר לא היה נוהג, בכך שלא נקט בכל האמצעים הסבירים למניעת התאונה.

...

נוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי קיימת חבות לנתבעת לנוכח שיטת העבודה שאיננה בטיחותית ולנוכח העדר הדרכה ואזהרה, אשר הביאו לתאונה שאירעה לתובע.

בנסיבות אלה, אני קובע כי נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה עומדת על 6.9% נכות צמיתה.

סיכומו של דבר בס"ה כלל הפיצוי בגין נזקו של התובע לסכום כולל של 120,000 ₪, ובניכוי 10% בגין אשם תורם לסכום של 108,000 ₪.

תביעה זו עניינה ניזקי גוף שנגרמו לתובע 1, בתאונת עבודה שארעה, עת נפל מגובה במהלך עבודתו (להלן: "התאונה").

לעניין חבות המעביד ברשלנות, חובת זהירות מושגית של מעביד כלפי עובדיו הוכרה זה מכבר בפסיקה מושרשת, במסגרתה נקבע, בין היתר, כי " על המעביד לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי לוודא שעובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאי בטיחות אופטימאליים. בתוך כך, על המעביד לספק סביבת עבודה בטוחה, להגן על עובדיו מפני סיכונים המצויים במקום העבודה ובתהליך העבודה, להנהיג שיטות עבודה נאותות ולפקח על ביצוען" (ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' שמעון אלבז (פורסם בנבו, 27.12.10)).

...

סוף דבר: מכל המקובץ לעיל עולה, כי דין התביעה להתקבל, ואילו דין ההודעות לצד שלישי להידחות.

לאור הסכמת הצדדים בדיון מיום 9.6.21, ישלמו הנתבעות, ביחד ולחוד, לתובע 1 פיצוי בסך כולל של 435,000 ₪ מעבר לתשלומי המל"ל. ביחסים בין הנתבעות לבין עצמן תחול חלוקת האחריות היחסית, כפי שנקבעה בסעיף 30 דלעיל.

בנוסף לכך, תשלם הנתבעת 2 לתובע 2 – המל"ל, סך של 72,424 ₪ מתוך סכום התגמולים ששולמו על ידו לתובע 1.

המערער בע"א 8025/22 (להלן: המערער), יליד חודש יולי 1977, נפגע בתאונת עבודה ביום 1.5.2013 (להלן: התאונה), שעה שעבד אצל המערער בע"א 7862/22 (להלן: המעביד או הקבלן) אשר שימש כקבלן השלד עבור המערערת בע"א 8142/22 (להלן: החברה), שהיא חברת הבניה שבנתה באתר שבו נפגע המערער, וחברת מנורה מבטחים לביטוח בע"מ היא מבטחתה (להלן: מנורה).

המערער הגיש תביעת ניזקי גוף נגד המעביד, החברה ומנורה, אליה הצטרף המערער בע"א 8248/22 (להלן: המל"ל).

בית משפט קמא, לאחר ששמע עדים ובחן את הראיות שהובאו בפניו, הגיע למסקנה הבאה (פסקה 34 לפסק הדין): "לאור גרסת התובע אותה מצאתי מהימנה, כי התאונה ארעה כאשר הוא עסק בפרוק תבנית וקשירתה לשרשרת מנוף ועת עבר מצד אחד לצד שני שלה לצורך קשירתו גם כן ונתקל בקוץ ברזל. בשל כך איבד את שיווי משקלו ונפל מגבה של 3 מטרים במקום שלא היה מגודר. בעת הנפילה לא היה התובע מצויד בריתמה שתימנע נפילתו מגובה". בהתאם לכך מצא בית משפט קמא כי הקבלן התרשל כמעסיק לדאוג לבטיחות המערער, תוך הפרה של הוראות תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות עבודה בגובה), והוראת סעיף 50 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970, וכי אחריות החברה חלה מכוח היותה "מבצע הבניה" לפי תקנה 6 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמ"ח-1988 (להלן: תקנות עבודות בנייה).

...

בית המשפט הגיע למסקנה לפיה יש להעמיד את נכותו התפקודית של המערער על 70%, כשיעור נכותו הרפואית: "לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מכאן ומכאן ולאור הראיות הוצגו בפניי מחד מפי המומחים על ניסיונות התובע להאדיר את נזקיו ומאידך הראיות בדבר תפקוד טוב יותר מזה הנטען על ידי התובע (לאור התמונות נ/12 והראיות המלמדות כי התובע יכול להתנייד חלקית אף במדרגות באופן יומיומי עם עזרה קלה ואינו מרותק לכיסא גלגלים), שוכנעתי אמנם כי התובע אינו מסוגל לעבוד עבודה פיזית כלל, אך נוכח השכלתו בעבר כמורה ואיש שיווק, הוא יכול להשתכר במישרה חלקית בשיעור מוערך של 30% מכושר השתכרותו.

החברה ומנורה לא הגישו כתב הגנה להודעה זו, כך שניתן לקבל את הערעור אך ורק מטעם זה. למעלה מן הצורך, דין הערעור להתקבל גם לגופו.

דין הטענה להידחות.

ברם, גם לגופם של דברים, אני סבור כי מנורה הקצינה את טיעונה לגבי שקרי המערער.

משכך, תשא מנורה בהוצאות רמא בערכאה זו בסך 10,000 ש"ח. סוף דבר ערעור החברה ומנורה (ע"א 8142/22) – נדחה.

תביעת ניזקי גוף בגין תאונת עבודה שארעה לתובע ביום 11.06.17.

המעסיק אחראי הן לתקינות הכלים, הן להדרכת העובדים כך שגם במקרה של תקלה הם לא ייפגעו והן להתקנת נהלי עבודה שימנעו ככל הניתן תאונות עבודה.

יחד עם זאת, מדובר בכלי עבודה של הנתבעת, בתחזוקה שלה ועליה האחריות לוודא שהוא תקין לפני שעובדיה משתמשים בו. אני סבורה כי ההצטברות של כל הפעולות שלא בוצעו על ידי הנתבעת לפני ואחרי הארוע, כלומר: הדרכות בטיחות, ציוד מגן מספק ותחקיר בנוגע לגורמי התאונה, עולה כדי התרשלות ודי בה כדי לחייב את הנתבעת באחריות לניזקי הגוף שנגרמו לתובע.

...

כאמור לעיל, הגב' סוקולנקו העידה כי התובע עבד ביום 22.06.17, אולם אני מייחסת לעדותה משקל נמוך יותר מזה של התובע מן הנימוקים שפורטו לעיל ועל כן אני מקבלת את גרסת התובע כי בחודש יוני עבד רק בימים שלפני התאונה.

על כן אני מקבלת את גרסת התובע כי נעדר מן העבודה בשל מחלה ונאלץ לפדות ימי חופשה על מנת להתפרנס.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי סך הפיצוי שאני פוסקת לתובע עומד על סכום של 20,100 ₪ ומסכום זה יש להפחית את דמי הפגיעה שקיבל מן המל"ל ועל כן הפיצוי יעמוד על סכום של 8,850 ₪.