תביעת נזקי גוף בתאונת דרכים: שבר פריקה בפרק הירך

תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפיצויים).

התאונה ארעה במהלך עבודתו כשליח פיצרייה, בתחילת לימודיו בכיתה י"ב. ממקום התאונה פונה לבית חולים סורוקה, ואושפז עם פריקה אחורית של פרק ירך שמאל, שבר בקיר האחורי של האצטבולום וחתך מדיאלי בברך ימין.

הפגיעה באיבר הנושא חלק ממשקל גופו ואחראי למגוון פעולות חשובות תלווה אותו לאורך כל חייו.

נזק לא ממוני חישוב הפצוי נעשה כידוע לפי נוסחה פשוטה המבוססת על מספר ימי אישפוז, שיעור הנכות וגיל הנפגע (תקנה 2(א)(1) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976).

...

לפיכך, טענת הנתבעת נדחית.

התוצאה היא שיש להציב בנוסחה 116 ימים.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע 139,214 ₪.

התובע תובע מהנתבעת פיצויים בגין ניזקי גוף שלטענתו נגרמו לו בתאונה, כשאין מחלוקת בין הצדדים כי חל בעניינינו חוק הפלת"ד; בהתאם, מונה בתיק זה מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי, שקבע לתובע בגין התאונה - 7.5% נכות רפואית צמיתה.

בבית החולים צולמו ברנטגן: בית החזה, צלעות עליונות, צלעות תחתונות, עמוד שדרה מתני ומפרק כתף קדמי ואחורי; "ללא עדות לשבר או פריקה". הוא טופל עם זריקת וולטרן, ושוחרר למעקב רופא מטפל , המלצות אורתופד, ובנתיים הנחיות לקומפרסים חמים לצואר ולעמ"ש מתני, אנלגטיקה ומנוחה, בכל הרעה לשוב לרופא; ו-5 ימי חופשת מחלה [מוצגים 9-14 למוצגי התובע].

האורתופד רשם מפי התובע כ'תלונות': "בתאריך 14.04.2014 היה מעורבת (צ"ל – מעורב) בתאונת דרכים כנהג חגור, פגע חזיתית ברכב אחר, טילטול חזק ופנה למיון ונבדק ובוצעו צילומים ולא נימצאו שברים. עדיין כאבים בעורף ובשכמות ובגב התחתון והאגן עם רדימות ברגליים. מתקשה בדריכה על כפות הרגליים בירידה מהמיטה". בפרק 'הממצאים' כתב האורתופד: "הגבלה קלה בצידוד הראש לשני הצדדים, ורגישות בעורף ובשכמות דו צדדי ותנועות הכתפיים מעט מוגסלות (צ"ל – מוגבלות) מעל 90 מעלות בשל השכמות בעיקר. רגישות בגב התחתון דו צדדי. רגישות בצלעות התחתונות בבית החזה משמאל. יישור מלא בבירכיים ורגישות בעקב שמאל וכרית וקשת בכף הרגל מימין". באבחנותיו רושם האורתופד, בין היתר, whiplash injury.

ובכן, בכל הקשור לקשירת תאונת העבודה לתאונת הדרכים בעניינינו, מדובר "בעדות בעל דין יחידה", שהפרטים שלכאורה יכולים לבסס קשר של גרימה לסחיבת משא או להעברת משא – אינם מופיעים במסמכים "מזמן אמת", לא – במסמכים הרפואיים, ולא - בטפסי התביעה למל"ל. בתביעה למל"ל מצהיר התובע: "בירידה במדריגות מקום חשוך החליק התובע ונפגע ברגל ימין כתוצאה מהתאונה סובל מקרע בירך ימין נפיחות כאבים מיגבלה ברך ימין". בחקירתו הנגדית לא ידע התובע ליתן הסבר מדוע לצד "החשכה" שבחר להדגיש כגורם לתאונה, לא מצא לציין סחיבת או העברת משא כגורם נוסף או משמעותי לה [עמ' 25-26 לפרו'].

...

בהעדר ראיות בעין, ולאור האמור לעיל, על דרך אומדנא דדיינא, אני קובע כי סך הפיצויים הכולל בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד לתובע הוא 12,000 ₪.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סכום של 175,000 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע החזר שכר טרחת עורך דין בסך 26,618 ₪, וכן - החזר האגרה ששילם התובע בנדון.

תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל״ה-1975 (להלן: החוק).

החבלה והמעקב הרפואי ממקום התאונה התובע הובהל לביה"ח רמב"ם. בקבלתו הוא נבדק ואובחן כסובל מחתך עמוק בירך שמאל לרבות היתנתקות העור עם שרירים ואשכים חשופים; אותרו חבלות ושפשופים בעור במספר מקומות כולל אגן, ברכיים, קרסול ימין, כתף ואמה מימין; נמצא עוות באמה מימין בשל שברים בעצמות הרדיוס והאולנה עם מעורבות תוך פרקית; נפיחות בקרסול מימין בשל שבר בפטישון עם שיפשוף משמעותי וקילוף של העור; שבר באגן (רמוס פוביס משמאל) וגם פריקה בכתף הימני.

...

ככל שאראה לקבל את הבקשה, אזי תינתן החלטה מתאימה, ואם דעתי תהיה כי דין הבקשה דחיה, אזי את נימוקיי אביא בגדרי פס"ד. בקשתה של המבקשת ממוקדת בנכויות שנקבעו בעקבות ההגבלה בתנועות כתף ימין וגם שורש כף יד ימין.

מכל אלה, ולאחר שנתתי את דעתי לשכר הממוצע במשק העומד על סך 10,500 ₪, לעובדה שהתובע לא זכה לקבל תעודת בגרות, גילו, סיכויי הקידום והשתכרותו לפני התאונה, אני סבור כי צודק והוגן לחשב את הפסדיו לעתיד לפי שכר המשתווה לכ-90% מהשכר הממוצע במשק בסך 9,450 ₪.

סוף דבר מכל האמור, אני מקבל בזאת את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך 423,028 ₪, מעבר לתשלום התכוף ולתשלומי המל"ל (ענף נפגעי עבודה).

כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט כולל מע"מ בשיעור %15.21 מהיתרה שלעיל, והוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

מבוא המבקשת, ח.ב (להלן: "המבקשת") ילידת 17.2.88, נפגעה בתאונת דרכים, כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק"), ביום 28.5.19 (להלן: "התאונה").

רכב אשר היה נהוג על ידי המשיב 1, שלומי ממן (להלן: "המשיב 1") ומבוטח על ידי המשיבה 2, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה 2"), פגע במבקשת והסב לה ניזקי גוף.

בצלומי ירכיים, כף רגל ימין ומפרק אגן ופרקי ירכיים לא נמצאה עדות לשבר או פריקה.

במסגרת כתב התביעה טענה המבקשת, כי בעקבות התאונה, בנוסף לכאבים מהם היא סובלת בירך שמאל, בכף רגל ימין ובאגן, היא החלה לסבול בין היתר מכאבי ראש, בעיקר בצד ימין ובמרכז, מכאבים מפושטים בכל חלקי גופה, כולל בפרקים ובשרירים וכן ממצוקה רבה, חשש מנסיעות, חוסר בטחון, המנעות, חרדות וחוסר מוטיבציה.

...

לאחר קבלת תגובת המבקשת, ביום 12.12.20, נעתר בית משפט קמא לבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי בלבד ואילו בנוגע לשאר התחומים שהתבקשו, דחה בית משפט קמא את הבקשה, וזוהי ההחלטה הנוגעת לתחום הפסיכיאטרי: "פסיכיאטריה- סיכום טיפול פסיכותרפי אינו תחליף לתיק טיפולים מלא או לאבחנה מאת פסיכיאטר/ית." על החלטה זו מונחת הבקשה שבפניי.

טענות המשיבה 2 יש לדחות את בקשת המבקשת.

"אף שלעיתים יש קושי בהפרדה בין מסמכים טיפוליים אותנטיים ובין הבעת דיעה שהיא בגדר חוות דעת, אין לפסול מסמכים שבהם, בנוסף לקביעת הדיאגנוזה מסיק הרופא את המסקנה הטיפולית המתאימה בעיניו, הגם שניתן לראות בה מעין חוות דעת.

ראו דבריו של כב' השופט זילברטל ברע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, ניתן ביום 30.5.12 אשר קובע כי כאשר קם ספק בדבר הצורך במינוי, יש למנות מומחה רפואי: "...הנה כי כן, במקרה של ספק, יש למנות מומחה, שכן עדיף שיתברר כי המינוי היה מיותר, ואז גם ניתן יהיה לחייב את התובע בעלות המומחה, מאשר שלא יתמנה מומחה במקרה שאכן סובל התובע מנכות עקב התאונה. בסופו של יום, על בית המשפט למנות מומחים מטעמו שהם בעלי מקצוע מהמעלה הראשונה וניתן לסמוך עליהם שאם לא נגרמה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה הם יעמדו על כך ויקבעו זאת בחוות דעתם...". לכן, לאור העובדה כי מדובר בתביעה מכוח החוק, אשר אין ביכולתה של המבקשת להוכיח את נזקיה בתחום הנפשי ללא מינוי של מומחה בתחום זה, ולאור ההלכה בעניין כריסטיאן שמור, מצאתי לנכון בנסיבות העניין לדון בבקשה כבערעור ולהיעתר לבקשה למינוי מומחה בתחום הנפשי, כאשר שכר טרחת המומחה יוטל על המשיבה 2.

סוף דבר הבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי מתקבלת כך שהמשיבה 2 תישא בתשלום שכר טרחת המומחה, וככל שלא תיקבע נכות צמיתה בתחום זה, יקוזז שכר טרחת המומחה מכל פיצוי אשר ייפסק לזכותה של המבקשת.

לפניי תביעתו של התובע, יליד 12.7.1993, לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 (להלן: החוק או חוק הפיצויים), בגין ניזקי גוף שנגרמו לו כרוכב אופנוע בתאונת דרכים מיום 3.3.2016 (התובע היה בן 23 שנים).

המומחה קבע כי בתאונה נמצא שבר פאראסימפיזיאלי משמאל עם העתקה משמעותית (שבר של גוף לסת תחתונה), שבר של צואר הלסת התחתונה מימין, פריקה של פרק לסת שמאל ופצעי שיפשוף.

הן בתחום הנפשי - בדבר היחס בין הפניות והתלונות הקודמות של התובע – בצבא ושבוע עובר לתאונה – אל מול התסמינים שאובחנו לאחר התאונה – כך שיש לייחס מרבית מרביתם של ההסתמנויות הנפשיות לתאונה ; והן בתחום האורתופדי – סיכון נמוך לניתוח החלפת מפרק הירך – אף נמוך מזה שנקבע בספרות הרפואית - "כיוון שאיכות העמדת השבר מיטבי". כך שאין מקום להורות על שינוי הנכות שנקבעה כנכות צמיתה בתחומים אלו.

...

לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, מצאתי כי יש לפסוק סכום גלובאלי בגין תקופה זו. כשלעצמי, שוכנעתי כי בשל התאונה חווה התובע קשיים אמיתיים וקשים הן מבחינה פיסית והן מבחינה תעסוקתית – כשהוכחה פגיעה תפקודית.

בא כוחו טען במסגרת זו כי יש לפסוק גם בגין טיפולים שהומלצו על ידי המומחה הפסיכיאטרי – אולם לכך אין בידי להיעתר נוכח העובדה כי הומלץ לבצע הטיפולים למשך שנה שחלפה ועברה לה. לאחר עיון בחומר שלפניי, שקלול הנתונים ושקילת טענות הצדדים, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי גלובאלי בגין ראש נזק זה (כולל נסיעות), לעבר ולעתיד, בסך של 7,000 ₪ (הסכום בערכי יום פסק-הדין).

סוף דבר : אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 1,014,100 ₪.