כאן המקום להדגיש שלמרות הקביעה בדבר שיעור הנכות התפקודית לצרכי חישוב, יש לזכור שאובדן כושר ההישתכרות לעתיד אינו נמדד דוקא על פי הנכות התפקודית או הנכות הרפואית כפי שבאו הדברים לידי ביטוי בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח' וערעור שכנגד, פ"ד נב(3) 792:
" להבדיל איפוא מ"נכות רפואית" ומ"הפסד כושר הישתכרות", אשר קביעתם נידרשת לצורך קביעת הפיצויים בתביעה כמו זו שבעניינינו – תביעה בגין ניזקי גוף בתאונת דרכים – אין הכרח לקבוע את שיעורה של "הנכות התפקודית". בית-המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההישתכרות בלי שיידרש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית.
...
הפסדי השתכרות לעבר ואובדן ההשתכרות לעתיד:
25.1 לעבר: נוכח העובדה שלתובעת לא נגרמו הפסדי השתכרות לאחר התאונה ביחס לשכרה שלפני התאונה- ראה הסכמת הצדדים בדיון, בהעדר ראיות ו/או נתונים ועל בסיס ההערות בסעיפים 24.1 ו-24.3 לעיל אני פוסק פיצוי גלובלי בסך של 10,000 ₪
25.2 לעתיד : לאור האמור בס' 22 לעיל ובתמצית כפי שציינתי ברישא לס' זה: "הנכות התפקודית כתוצאה מהתאונה נמוכה משיעור הנכות הרפואית במידה ניכרת אולם מאידך, לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי שאין לנכויות השפעה תפקודית כלשהי, בשים לב לחוסר הוודאות ולקיומה של השפעה כלשהי על תפקודה של התובעת אני סבור שיהיה זה נכון להעמיד לצרכי חישוב בראש הנזק של אובדן כושר ההשתכרות לעתיד את שיעור נכותה התפקודית לכל היותר בגובה 10% ולערוך את החישוב לעתיד על בסיס 65% מהחשוב האריתמטי בעניינה של התובעת".
עוד אוסיף, כי לתובעת כפי שנקבע בחוות הדעת הפסיכיאטרית עבר רפואי פסיכיאטרי שעל פי תיאור הדברים של התובעת בפני המומחית גרם כשלעצמו לקשיים בעבודה (פרק מעקב פסיכותרפי בחוות הדעת- עמ' 5) מעבר לקשיים הנוספים בזוגיות, בחיי היומיום בתפקוד בבית ועוד.
דומני, שיש ממש בעמדת הנתבעים לא רק ששוכנעתי שהתובעת מפריזה במגבלותיה , הרי שבפועל, חוסר תפקודה בבית אינו נובע ממצבה שלאחר התאונה שהרי גם לפני התאונה עיקר המאמץ בבית נפל על כתפי בעלה שכן התובעת השקיעה כל מאמציה בלימודי הדוקטורט וקשיי התפקוד שלה בבית פורטו בהרחבה בחוות הדעת הפסיכיאטרית ובאמור לעיל.
הנתבעת תשלם לתובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה סך של 192,925 ₪ בצירוף החזר אגרה, ושכר טרחת עו"ד בשיעור 13% + מע"מ מסכום הפיצוי.