תביעת נזקי גוף בתאונת דרכים: קביעת נכות

כאן המקום להדגיש שלמרות הקביעה בדבר נכות תפקודית יש לזכור שאובדן כושר ההישתכרות לעתיד אינו נמדד דוקא על פי הנכות התפקודית או הנכות הרפואית כפי שבאו הדברים לידי ביטוי בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח' וערעור שכנגד, פ"ד נב(3) 792: " להבדיל איפוא מ"נכות רפואית" ומ"הפסד כושר הישתכרות", אשר קביעתם נידרשת לצורך קביעת הפיצויים בתביעה כמו זו שבעניינינו – תביעה בגין ניזקי גוף בתאונת דרכים – אין הכרח לקבוע את שיעורה של "הנכות התפקודית". בית-המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההישתכרות בלי שיידרש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית.

...

מסיבה זו אני סבור שיש לפצות בגין ראש נזק זה בהערכה גלובאלית ולא על פי תחשיב אקטוארי .

בשים לב למכלול העדויות שהובאו לעיל בהערכת הנכות התפקודית , אני סבור שאין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה לעתיד.

לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים ובכלל זה את הקבלות שצורפו לתצהיר התובע, ובשים לב שהמומחה הרפואי לא ציין בחוות דעתו ואף לא נחקר בנושא (האם התובע נזקק לטיפול ו/או ציוד כלשהו לעתיד).

בע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח', פד"י נב(3) 792, 800 נקבע כי:- "להבדיל איפוא מ"נכות רפואית" ומ "הפסד כושר הישתכרות" אשר קביעתם נידרשת לצורך קביעת הפיצויים בתביעה כמו זו שבעניינינו – תביעה בגין ניזקי גוף בתאונת דרכים – אין הכרח לקבוע את שיעורה של "הנכות התפקודית". בית המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההישתכרות מבלי שיידרש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית.

...

בשים לב לכל זאת הנני קובע פיצוי בגין הפסדי עבר בסך כולל של 55,000 ₪.

בהעדר נותנים הנני קובע כי בגין עזרה בעבר ובעתיד, וכן הוצאות, תפצה הנתבעת את התובע בסך של 50,000 ₪.

סיכום:- מכל האמור לעיל, הנני קובע כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:- בגין כאב וסבל – 49,000 ₪.

יחד עם זאת, יש לזכור שנכות תפקודית אינה חזות הכל ובית המשפט רשאי לקבוע את אובדן כושר ההישתכרות גם ללא קביעה של נכות תפקודית וזאת על סמך הראיות שהובאו בפניו, ראה לעניין זה: "להבדיל איפוא מ"נכות רפואית" ומ"הפסד כושר הישתכרות", אשר קביעתם נידרשת לצורך קביעת הפיצויים בתביעה כמו זו שבעניינינו – תביעה בגין ניזקי גוף בתאונת דרכים – אין הכרח לקבוע את שיעורה של "הנכות התפקודית". בית-המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההישתכרות בלי שיידרש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית.

...

לאור כל האמור בכתב ההגנה עתרה הנתבעת לדחיית התביעה.

מאחר ומהטיפולים נעשו כולם במסגרת קופת החולים , אני סבור שבהעדר ראיות מיוחדות אכן יש לפסוק פיצוי גלובלי בראש נזק זה תוך הנחה שבסמוך לתאונה נזקקה התובעת להוצאות נסיעה מוגברות לטיפולים ובדיקות רפואיות .

לכן, אני קובע פיצוי בסך של 5,000 ₪ לעבר ולעתיד.

שיעור הנזק: הפסד ההשתכרות לעבר- אין פיצוי אובדן כושר ההשתכרות לעתיד- 137,747 ₪ הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים – 17,218 ₪ עזרת הזולת עבר ועתיד- 30,000 ₪ הוצאות נסיעה ורפואית עבר ועתיד – 5,000 ₪ כאב וסבל- 21,097 ₪ סה"כ – 211,062 ₪ הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך של 211,062 ₪ בצירוף החזר אגרה ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% ועוד מע"מ. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

כאן המקום להדגיש שלמרות הקביעה בדבר שיעור הנכות התפקודית לצרכי חישוב, יש לזכור שאובדן כושר ההישתכרות לעתיד אינו נמדד דוקא על פי הנכות התפקודית או הנכות הרפואית כפי שבאו הדברים לידי ביטוי בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי ואח' וערעור שכנגד, פ"ד נב(3) 792: " להבדיל איפוא מ"נכות רפואית" ומ"הפסד כושר הישתכרות", אשר קביעתם נידרשת לצורך קביעת הפיצויים בתביעה כמו זו שבעניינינו – תביעה בגין ניזקי גוף בתאונת דרכים – אין הכרח לקבוע את שיעורה של "הנכות התפקודית". בית-המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההישתכרות בלי שיידרש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית.

...

הפסדי השתכרות לעבר ואובדן ההשתכרות לעתיד: 25.1 לעבר: נוכח העובדה שלתובעת לא נגרמו הפסדי השתכרות לאחר התאונה ביחס לשכרה שלפני התאונה- ראה הסכמת הצדדים בדיון, בהעדר ראיות ו/או נתונים ועל בסיס ההערות בסעיפים 24.1 ו-24.3 לעיל אני פוסק פיצוי גלובלי בסך של 10,000 ₪ 25.2 לעתיד : לאור האמור בס' 22 לעיל ובתמצית כפי שציינתי ברישא לס' זה: "הנכות התפקודית כתוצאה מהתאונה נמוכה משיעור הנכות הרפואית במידה ניכרת אולם מאידך, לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי שאין לנכויות השפעה תפקודית כלשהי, בשים לב לחוסר הוודאות ולקיומה של השפעה כלשהי על תפקודה של התובעת אני סבור שיהיה זה נכון להעמיד לצרכי חישוב בראש הנזק של אובדן כושר ההשתכרות לעתיד את שיעור נכותה התפקודית לכל היותר בגובה 10% ולערוך את החישוב לעתיד על בסיס 65% מהחשוב האריתמטי בעניינה של התובעת". עוד אוסיף, כי לתובעת כפי שנקבע בחוות הדעת הפסיכיאטרית עבר רפואי פסיכיאטרי שעל פי תיאור הדברים של התובעת בפני המומחית גרם כשלעצמו לקשיים בעבודה (פרק מעקב פסיכותרפי בחוות הדעת- עמ' 5) מעבר לקשיים הנוספים בזוגיות, בחיי היומיום בתפקוד בבית ועוד.

דומני, שיש ממש בעמדת הנתבעים לא רק ששוכנעתי שהתובעת מפריזה במגבלותיה , הרי שבפועל, חוסר תפקודה בבית אינו נובע ממצבה שלאחר התאונה שהרי גם לפני התאונה עיקר המאמץ בבית נפל על כתפי בעלה שכן התובעת השקיעה כל מאמציה בלימודי הדוקטורט וקשיי התפקוד שלה בבית פורטו בהרחבה בחוות הדעת הפסיכיאטרית ובאמור לעיל.

הנתבעת תשלם לתובעת בגין נזקי הגוף שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה סך של 192,925 ₪ בצירוף החזר אגרה, ושכר טרחת עו"ד בשיעור 13% + מע"מ מסכום הפיצוי.

ברם, במקרה הנידון איני סבור שיש לשימוש במונח זה צורך במקרה הנידון וזאת לאור הילכת גירוגיסיאן המורה לנו שלעיתים אין צורך בקביעה פוזיטיבית של הנכות התפקודית וניתן לקבוע את כושר ההישתכרות על סמך ראיות ונתונים שיבואו בפני בית המשפט: "להבדיל איפוא מ"נכות רפואית" ומ"הפסד כושר הישתכרות", אשר קביעתם נידרשת לצורך קביעת הפיצויים בתביעה כמו זו שבעניינינו – תביעה בגין ניזקי גוף בתאונת דרכים – אין הכרח לקבוע את שיעורה של "הנכות התפקודית". בית-המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההישתכרות בלי שיידרש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית.

...

ביום 8.3.20 הגישו הנתבעות בקשה לביטול ההחלטה מיום 6.2.20 ומנימוקי הבקשה נעתר בית המשפט ואפשר לנתבעות להגיש חוות דעת רפואית מטעמן.

נוכח האמור בתיעוד הרפואי ממועד התאונה ואילך אני סבור שהנכות התפקודית נמוכה משיעור הנכות הרפואית או לפחות מזו הנטענת על ידי התובע.

גם בטיעון זה יש לחזק את המסקנה שמעבר ל-3 חודשים לא נזקק לעזרה ולא יזדקק לה בעתיד.

בנסיבות תיק זה ולאחר ששקלתי את שאלת האחריות המוטלת על מי מהצדדים, את העדר הראיות בנוגע לשיעור הנזק, את התהיות והספיקות העולות ממכלול העדויות והתיעוד הרפואי אני סבור כי בשקלול כל האמור לעיל על הנתבעות ביחד ולחוד לפצות את התובע בסך של 25,000 ₪ .