תביעת נזקי גוף בתאונת דרכים - מחלוקת על הגדרת "תאונת דרכים

תביעה זו עניינה ניזקי גוף שנגרמו לתובע, בתאונה העונה לטענתו להגדרת "תאונת דרכים". הצדדים חלוקים בסוגיית עצם היתרחשות הארוע, הגדרת הארוע כ"תאונת דרכים", מצבו הרפואי והתפקודי של התובע, כמו גם בסוגיית גובה הנזק.

בסיכומיה טוענת הנתבעת שהתובע לא הוכיח את היתרחשות התאונה, כי גירסתו אינה מהימנה ומצביעה על כך שהוא ניגש לקבלת טפול רפואי רק 9 ימים לאחר התאונה וגם אז לא הזכיר קיומה של תאונת דרכים, כן טוענת שהתאונה אינה עונה על הגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים, ואף מעלה שלל טענות לעניין מצבו הרפואי והתפקודי של התובע ולעניין הנזק.

...

סוף דבר אחר כל האמור לעיל מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: הפסדי שכר לעבר - 50,000 ₪ אבדן כושר השתכרות - 100,000 ₪ פיצוי בגין עזרת צד שלישי - 14,000 ₪ פיצוי בגין הוצאות רפואיות, נסיעות והוצאות אחרות - 4,000 ₪ נזק לא ממוני - 16,912 ₪ סך כל הפיצוי - 184,912 ₪ ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי – האם מדובר ברכב בשירות המעביד? הנתבעת טוענת לניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי בשיעור של 166,949 ₪.

סוף דבר כמפורט ארוכות לעיל, דינה של התביעה להתקבל לאחר שהתובע עמד בנטל להוכיח את נסיבות התרחשות התאונה, היותה של התאונה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, וכן נדון מצבו הרפואי, שיעור הנכות ונזקו.

אחר כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך של 46,228 ₪ בתוספת שכר טרחה והחזר אגרה.

לפני תובענה שעניינה ניזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים.

תמצית התובענה ועיקר המחלוקת זוהי תובענה בגין נזק שניגרם לתובע, יליד 28.6.1979, עובד זר ממולדובה, בשל תאונת דרכים שהתרחשה ביום 9.3.2016 עת נפגע מצנור של משאבת בטון (להלן: "התאונה").

תחילה חלקו הנתבעות על הטענה כי עסקינן בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), אולם בשלב מוקדם של ההליך הודיעו כי הן מכירות בחבותן ובכיסוי הבטוחי של הנתבעת 2.

...

בעניין זה אני סבורה כי הצדק עם הנתבעות.

הנתבעות העלו טענה כי האירוע אינו בבחינת תאונת דרכים, אולם בשלב מוקדם של ההליך, עוד בטרם הוגשו תחשיבי נזק, חזרו בהן מטענה זו. לפיכך, אינני מוצאת לנכון להיעתר לבקשת התובע.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד התובע בשיעור של 13% בתוספת מס ערך מוסף ₪ ובסה"כ סכום של 11,101 ₪.

ענייננו בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), ולחילופין לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] וכן תביעת שיפוי של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד לביטוח לאומי" או "התובע") מכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995.

טענות הצדדים והמחלוקת להכרעה בתיק שלפניי: התובעת מס' 1 – הגב' יעל ויינברגר (להלן: "התובעת"), ילידת 10.01.1962, הייתה במועדים הרלוואנטיים לתביעה מחנכת כיתה ג' וסגנית מנהלת בבית הספר על שם בגין בעיר קריית מוצקין.

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, עיינתי בכלל המסמכים שהונחו לפניי ובחנתי את נסיבות התאונה, מצאתי כי התאונה אינה עונה על ההגדרה "תאונת דרכים" בהתאם להוראות חוק הפלת"ד. אקדים ואומר כי התביעה שלפניי הוגשה ביום 17.05.2018, קרי 7 שנים פחות יום ממועד הארוע.

סעיף 1 לחוק הפלת"ד מגדיר "תאונת דרכים" כדלקמן: "תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי; ההגדרה הבסיסית קובעת כי תאונת דרכים היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", קרי היא דורשת קיומם של שישה יסודות: (1) מאורע; (2) נזק גוף; (3) עקב; (4) שימוש; (5) ברכב מנועי; (6) למטרות תחבורה (ראו: ע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פד" נ(3) 532, פסקה 22 לפסק-דינו של כבוד הנשיא כתוארו דאז, א. ברק) (1996) (להלן: "הילכת עוזר").

...

אין בידי לקבל בהקשר זה טענת התובעת כי בעת פגיעתה לא נכח איש מחוץ לאוטובוסים אשר היו מוכנים לנסיעה.

כפי שכבר ציינתי לא שוכנעתי כי אחריותה של התובעת כמורה סדרנית משרתת את התכלית התחבורתית שביסוד החוק בזיקה להלכת הידועה כהלכת ינטל כפי שניתנה במסגרת רע"א 9084-05 אג"ד בע"מ נ' יעקב ינטל (2007)).

הנטל להוכחת טענת ניצול הכוח המיכני הינו על התובעים, ולא שוכנעתי כי הם עמדו בנטל זה. זאת ועוד, סוגית "ניצול הכוח המיכני של הרכב" הינה אחת מהחזקות המרבות הקבועות בהגדרת המונח "תאונת דרכים" בחוק הפלת"ד והיא חלה במקרים בהם יש לרכב יעוד מקורי דו-תכליתי, או רב-תכליתי וכאשר נגרם הנזק עקב ניצול הכוח המיכני לייעודו המקורי, הלא תעבורתי.

סיכומם של דברים נסיבות התאונה לא הוכחו ומגרסאות התובעת לא ניתן לקבוע כי האירוע לפניי עונה על הגדרת "תאונת דרכים", כמשמעות הדבר בחוק וכפועל יוצא דין התביעה בהקשר זה להידחות.

המחלוקת העיקרית שנסובה בין הצדדים עניינה בסווג התובענה, והאם היא עונה על הגדרת "תאונה דרכים" בהתאם לחוק הפיצויים.

בית המשפט קמא בחן את הדברים בהתאם להלכות העוסקות בשאלת הקשר הסיבתי עובדתי-משפטי ובשאלת "הרכב כזירה", והגיע לכלל מסקנה כי השמוש ברכב שגרם לפציעת המשיב 1 עונה להגדרת "שימוש ברכב למטרת תחבורה". נקבע, כי השמוש במתג השליטה ברכב מהוה "גורם ממשי" אשר תרם באופן ישיר לקרות הנזק בבחינת "הסיבה בלעדיה אין", ועל כן סיווג את התאונה מושא התביעה כתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים.

כן תתערב ערכאת העירעור בהחלטת ביניים, כאשר אופן ניהול ההליך והמתווה שבו ינוהל אותו הליך תלויים בהחלטת הביניים שניתנה, כגון החלטה הנוגעת לסיווג התאונה בתביעה לניזקי גוף כתאונת דרכים או כתאונה אחרת, כאשר התביעה כוללת תביעות חלופיות לפי חוק הפיצויים ולחילופין לפי פקודת הנזיקין.

...

בית המשפט קמא בחן את הדברים בהתאם להלכות העוסקות בשאלת הקשר הסיבתי עובדתי-משפטי ובשאלת "הרכב כזירה", והגיע לכלל מסקנה כי השימוש ברכב שגרם לפציעת המשיב 1 עונה להגדרת "שימוש ברכב למטרת תחבורה". נקבע, כי השימוש במתג השליטה ברכב מהווה "גורם ממשי" אשר תרם באופן ישיר לקרות הנזק בבחינת "הסיבה בלעדיה אין", ועל כן סיווג את התאונה מושא התביעה כתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה ובתיק בית המשפט קמא, לרבות בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות ללא צורך בקבלת תשובת המשיבים לבקשה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המחלוקת בין הצדדים הוגדרה על ידי השופט צוריאל לרנר שדן בהליך הרכושי באופן הבא: "המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים. ככלל, אין חולק כי המגע בין אזור דלת הנהג ברכב התובעות לבין האופנוע, שעה שזה עבר לשמאלו ומוקד המחלוקת הוא בשאלה אם פתח הנתבע שכנגד 3 (להלן: חיימוב) את הדלת בעת שעבר ליד האופנוע, או שמא איבד אברמוב שליטה על אופנועו מסיבה אחרת, ופגע ברכב" (סעיף 3 לפסק הדין).

ודוקו- הגם שהתביעה כאן עוסקת בנזקי גוף ולא בנזקי רכוש, לב המחלוקת – הן בהליך הרכושי והן בהליך זה – היא נסיבות תאונת הדרכים, שאלת האחריות לקרות התאונה וסוגיית רשלנותם של הנהגים.

...

הנה כי כן, בין אם נחיל את כלל השתק העילה ובין אם נבחן את התביעה דנן דרך הכלל של השתק פלוגתא, אין מנוס מהגעה למסקנה כי אחריותם של הנהגים לתאונה, ועילת התביעה נדונו ומוצו כבר במסגרת ההליך הרכושי.

דינה של התביעה לאור האמור לעיל, להידחות.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת.