תביעת נזקי גוף בתאונת דרכים בעת חזרה מעבודה

רקע כללי לפניי תביעה לניזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת דרכים מיום 21/7/19 עת נהג ברכב המבוטח על ידי הנתבעת בביטוח חובה.

בעיניין זה, יפים דבריה של כב' השופטת וילנר ברע"א 6572/21 הפול נ' פלוני (מיום 20/10/21 פורסם בנבו) שם צויין בסעיפים 5-6: ".. ככלל, בעת קביעת שיעור הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מן השכר נידרש בית המשפט לבחינה פרטנית בכל מקרה ומקרה על-פי נסיבותיו הוא (ראו: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792, 799-798 (1995)). בהקשר זה, נקבע לא אחת כי קביעת שיעור הנכות התפקודית (המשליכה על שיעור הגריעה מהשכר) היא פועל יוצא של נתוניו האישיים של הניזוק הקונקרטי... לפיכך, כאמור, דרך הכלל היא כי אין מקום לחזקה או להנחת עבודה שלפיה שיעור הנכות התפקודית או שיעור הגריעה מן השכר זהים לשעור הנכות הרפואית, ואשר אינה מביאה בחשבון את מכלול נתוניו של הניזוק הקונקרטי." (הדגשות שלי- א.ב) וראה המשך דבריה בסעיף 8 להחלטה: "...שעורי הנכות התפקודית והגריעה מהשכר, שהם "מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית" (ע"א 9703/10 סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 5 (12.6.2011)), נקבעים בכל מקרה ומקרה על-פי נסיבותיו הפרטניות, וזאת על מנת להגשים באופן מיטבי את השאיפה להשיב את מצבו של הניזוק הקונקרטי לקדמותו" (הדגשות שלי- א.ב) כב' השופטת וילנר הפניתה בהחלטה לדבריו של כב' השופט דנציגר בע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה, [פורסם בנבו] (25.7.2010), שם מנה את השיקולים המנחים שיש לקחת בחשבון במסגרת הנתונים האישיים של הניזוק הספציפי שעניינו נדון בפני בית המשפט: "בקביעת שיעור הנכות התפקודית, יש לתת את הדעת על נסיבותיו הפרטניות של הנפגע: עסוקו; השכלתו; גילו; מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המיקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המיקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד" לאור המקובץ לעיל, ראש הנזק של פגיעה בפוטנציאל הישתכרות עתידי במקרה דנן, ייערך על דרך האומדנה מבלי להזקק לחישובים אקטואריים כלשהם על נגזרותיהם, מה שממילא משולל כל קשר למציאות, לניסיון החיים ולשכל הישר במקרה של ניזוק דוגמאת התובע דנן.

עיקרון זה נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין וביניהם בע"א 103/82, גדיר נ' מ"י, [פורסם בנבו] המאוזכר בספרו של המלומד קציר, "פיצויים בשל נזק גוף" (מהדורה שלישית הוצאת תמר), בע"מ 416 : "אמת נכון הוא, שכאשר בן מישפחה נקלע למצוקה יש לצפות מבן זוגו, ואולי אף מבני מישפחה אחרים, לעזור ולסייע לו ככל יכולתם. כאשר עזרה זו אינה חריגה מבחינת היקפה ומהותה מהעזרה המושטת על ידי בן זוג אחד לרעהו או בין בן מישפחה אחד למישנהו במהלך חיים היום יום על תהפוכותיהם, ייתכן שאז אין לתרגם זאת למונחים כספיים". הלכה זו בה נידרש: 'מאמץ יוצא דופן וחריג מעבר למקובל בין בני מישפחה' כדי לזכות בפצוי חזרה על עצמה גם בענין פלונית" (רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (6.1.2015).

...

בעניין זה, יפים דבריה של כב' השופטת וילנר ברע"א 6572/21 הפול נ' פלוני (מיום 20/10/21 פורסם בנבו) שם צויין בסעיפים 5-6: ".. ככלל, בעת קביעת שיעור הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מן השכר נדרש בית המשפט לבחינה פרטנית בכל מקרה ומקרה על-פי נסיבותיו הוא (ראו: ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792, 799-798 (1995)). בהקשר זה, נקבע לא אחת כי קביעת שיעור הנכות התפקודית (המשליכה על שיעור הגריעה מהשכר) היא פועל יוצא של נתוניו האישיים של הניזוק הקונקרטי... לפיכך, כאמור, דרך הכלל היא כי אין מקום לחזקה או להנחת עבודה שלפיה שיעור הנכות התפקודית או שיעור הגריעה מן השכר זהים לשיעור הנכות הרפואית, ואשר אינה מביאה בחשבון את מכלול נתוניו של הניזוק הקונקרטי." (הדגשות שלי- א.ב) וראה המשך דבריה בסעיף 8 להחלטה: "...שיעורי הנכות התפקודית והגריעה מהשכר, שהם "מהנושאים המובהקים הנמצאים בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית" (ע"א 9703/10 סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 5 (12.6.2011)), נקבעים בכל מקרה ומקרה על-פי נסיבותיו הפרטניות, וזאת על מנת להגשים באופן מיטבי את השאיפה להשיב את מצבו של הניזוק הקונקרטי לקדמותו" (הדגשות שלי- א.ב) כב' השופטת וילנר הפנתה בהחלטה לדבריו של כב' השופט דנציגר בע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה, [פורסם בנבו] (25.7.2010), שם מנה את השיקולים המנחים שיש לקחת בחשבון במסגרת הנתונים האישיים של הניזוק הספציפי שעניינו נדון בפני בית המשפט: "בקביעת שיעור הנכות התפקודית, יש לתת את הדעת על נסיבותיו הפרטניות של הנפגע: עיסוקו; השכלתו; גילו; מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד" לאור המקובץ לעיל, ראש הנזק של פגיעה בפוטנציאל השתכרות עתידי במקרה דנן, ייערך על דרך האומדנה מבלי להיזקק לחישובים אקטואריים כלשהם על נגזרותיהם, מה שממילא משולל כל קשר למציאות, לניסיון החיים ולשכל הישר במקרה של ניזוק דוגמת התובע דנן.

בשים לב לנכות המזערית, הדרישה בראש נזק זה נדחית בהיותה חסרת הצדקה.

סוף דבר לאור כל המקובץ דלעיל, הנתבעת תשלם לתובע סך של 77,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ ואגרה.

מדובר בתביעה בגין ניזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים, המתנהלת בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

נטען כי התובעת לא חזרה לעבודה, וכרגע במחלה במשך חודש, ללא קשר לתאונה (עמ' 11 לתגובה).

טענות הצדדים טענות הנתבעת- המבקשת הנתבעת טוענת כי בעברה של התובעת שלוש תאונות שקדמו לתאונה נשוא התביעה, שחייבו את היתייחסות הועדות הרפואיות של המל"ל (להלן: "שלוש התאונות"): תאונת עבודה מתאריך 9.2.16, שבה נפגעה התובעת בירך רגל ימין כתוצאה מחבלה מדלת אוטובוס (עמ' 42 לבקשה); תאונת עבודה מתאריך 1.1.19, שבה החליקה התובעת במדריגות במהלך עבודתה ונפגעה באגן ובגב (עמ' 47 לבקשה); ותאונת עבודה מתאריך 11.4.18, בה רגלה של התובעת התעקמה, והיא נפלה ונחבלה בקרסול שמאל ובגב (עמ' 52 לבקשה).

...

בהמשך ובסופו של דבר, ועדת הערר השנייה קבעה כי נכויות התובעת בתחום האורתופדי הן בשיעור משוקלל של 31%.

בשל כל האמור, אני מוצאת כי הבקשה הינה מוצדקת ואני מקבלת אותה.

סיכום תוצאת האמור היא, כי אני מקבלת את בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל בכל הנוגע לנכויות שנקבעו לתובעת בתחום האורתופדי.

רקע כללי לפניי תביעה לניזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה מתאונת דרכים מיום 3/4/2018 עת נהגה ברכב המבוטח על ידי הנתבעת בביטוח חובה.

על כן, סמוך לאחר מותו של הגרוש ב- 12/17, החלה לעבודה בטלמרקטינג עד לתאונה הנדונה במשך שלושה חודשים כאשר התכנית הייתה לשוב לעבוד במספרה.

עיקרון זה נקבע בשורה ארוכה של פסקי דין וביניהם בע"א 103/82, גדיר נ' מ"י, [פורסם בנבו] המאוזכר בספרו של המלומד קציר, "פיצויים בשל נזק גוף" (מהדורה שלישית הוצאת תמר), בע"מ 416 : "אמת נכון הוא, שכאשר בן מישפחה נקלע למצוקה יש לצפות מבן זוגו, ואולי אף מבני מישפחה אחרים, לעזור ולסייע לו ככל יכולתם. כאשר עזרה זו אינה חריגה מבחינת היקפה ומהותה מהעזרה המושטת על ידי בן זוג אחד לרעהו או בין בן מישפחה אחד למישנהו במהלך חיים היום יום על תהפוכותיהם, ייתכן שאז אין לתרגם זאת למונחים כספיים". הלכה זו בה נידרש: 'מאמץ יוצא דופן וחריג מעבר למקובל בין בני מישפחה' כדי לזכות בפצוי חזרה על עצמה גם בענין פלונית" (רע"א 7361/14 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (6.1.2015).

...

טענה זו אין בידי לקבל בהיעדר קצה ראיה לטענה זו ובשים לב לסף ראייתי גבוה שנקבע בפסיקה מקדמת דנא להוכחת טענה להכנסה שחורה שכאמור כלל לא הורם ועל כן נותרת הטענה כטענה בעלמא.

סה"כ: 287,300 ₪ סוף דבר לאור כל המקובץ דלעיל, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 287,300 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ ואגרה.

התובע הגיש תביעה לפצוי בגין נזק גוף שניגרם לו לאחר שנפל בדרך כתוצאה ממכשול שניגרם לטענתו עקב עבודות שביצעו הנתבעים.

ברם, במקרה הנידון איני סבור שיש לשימוש במונח זה צורך במקרה הנידון וזאת לאור הילכת גירוגיסיאן המורה לנו שלעיתים אין צורך בקביעה פוזיטיבית של הנכות התפקודית וניתן לקבוע את כושר ההישתכרות על סמך ראיות ונתונים שיבואו בפני בית המשפט: "להבדיל איפוא מ"נכות רפואית" ומ"הפסד כושר הישתכרות", אשר קביעתם נידרשת לצורך קביעת הפיצויים בתביעה כמו זו שבעניינינו – תביעה בגין ניזקי גוף בתאונת דרכים – אין הכרח לקבוע את שיעורה של "הנכות התפקודית". בית-המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההישתכרות בלי שיידרש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית.

יתרה מזאת, התובע מציין כי בדעתו אי שם לחזור למעגל העבודה אך בה בעת לא פירט ו/או הסביר מה מונע ממנו לחזור למעגל העבודה משך שנים רבות : לכן, התובע לא הניח כל תשתית ראייתית שתאפשר לבית המשפט לקבוע את מגבלותיו האמיתיות ככול שקיימות.

התובע ציין כי במהלך השנים עזר לאביו במאפיה , מאפייה שהייתה בבעלותו והוא העביר אותה לאביו וזאת ללא שפירט מדוע עשה כן, מהי העזרה שהוא מושיט לאביו עד היום ?, האם העזרה הזאת השתנתה מאז התאונה? , מדוע לא עבד באופן סדיר בכל השנים למרות שציין שהיה עצמאי ובריא? , מהי התמורה /דמי הכיס שהוא מקבל מאביו תמורת העזרה במאפיה והאם דמי הכיס הופחתו מאז התאונה? שאלות אלו ואולי גם נוספות שהיו עולות אם התובע היה מציג ראיות , נותרו ללא מענה, וכפי שציינתי התובע מודע לקושי זה ועל כן ביקש בתצהירו שבית המשפט יאמוד את נזקיו על דרך האומדן.

...

ביום 8.3.20 הגישו הנתבעות בקשה לביטול ההחלטה מיום 6.2.20 ומנימוקי הבקשה נעתר בית המשפט ואפשר לנתבעות להגיש חוות דעת רפואית מטעמן.

נוכח האמור בתיעוד הרפואי ממועד התאונה ואילך אני סבור שהנכות התפקודית נמוכה משיעור הנכות הרפואית או לפחות מזו הנטענת על ידי התובע.

גם בטיעון זה יש לחזק את המסקנה שמעבר ל-3 חודשים לא נזקק לעזרה ולא יזדקק לה בעתיד.

בנסיבות תיק זה ולאחר ששקלתי את שאלת האחריות המוטלת על מי מהצדדים, את העדר הראיות בנוגע לשיעור הנזק, את התהיות והספיקות העולות ממכלול העדויות והתיעוד הרפואי אני סבור כי בשקלול כל האמור לעיל על הנתבעות ביחד ולחוד לפצות את התובע בסך של 25,000 ₪ .

בפני תביעה שעניינה ניזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בתאונת דרכים שאירעה ביום 26.11.13.

לטענתו, במועד התאונה חזר מעבודתו כמאבטח בקניון הראל שבמבשרת ציון וכאשר בא לחצות את מעבר החצייה הסמוך, הגיח משמאלו רכב מסוג "שברולט" עלה על רגלו הימנית והמשיך בנסיעה מהירה מהמקום.

...

בענייננו, התובע לא הביא שום ראייה חיצונית לכך שנפגע בתאונת דרכים, וההימנעות מהבאת שלושת העדים שיכלו להצהיר כי שמעו מהתובע מייד לאחר התאונה שנפגע בתאונת דרכים, פועלת לחובתו ומביא למסקנה כי דין התביעה להידחות.

לסיכום: הימנעות התובע מהבאת עדים רלבנטיים; הגרסה השונה של התאונה ושל אירוע הנפילה כפי שמסר לפרופ' בן חור ולד"ר יעקובי ובתצהירים; ההתנהלות מול המל"ל, וסבירות תיאור התאונה (רכב מצד שמאל הפוגע רק ברגל ימין ללא מגע עם פלג גופו השמאלי של התובע), יוצרים מאזן הסתברויות כי לא התרחשה תאונה כפי שהתובע מתאר.

אני קובעת כי התובע לא הוכיח שנפגע בתאונת דרכים כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975, והתביעה נדחית.