תביעת נזקי גוף בגין תקיפה על ידי עובדת סוציאלית

תביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע לטענתו כתוצאה ממעצרו וחקירתו במיתקן חקירות של השב"כ החל מיום 20.1.2014.

מכל מקום, ככל שרוצה התובע להשיג על נוהל זה המקום הנכון לכך הוא לטעמי במסגרת תקיפה ישירה (ראו רע"א 2063/16 גליק נ' משטרת ישראל (19.1.2017), ובמיוחד פסקה 10 לפסק דינו של כב' השופט עמית)).

הן ד"ר פרנקל והן אלקיים העידו כי המענה הראשוני שניתן לעצור שנימצא במצוקה נפשית ניתן על ידי עובדת סוציאלית.

...

אני סבורה, עם זאת, כי שני עניינים אלו צריכים לבוא לידי ביטוי במסגרת הוצאות ההליך.

אני סבורה כי גם אם היתה נקבעת התרשלות בנקודה כלשהי לא היה מקום לייחס קשר סיבתי למלוא הנכות שנקבעה על ידי מומחה בית המשפט, ויתכן שאף לא לרובה.

סיכום מהאמור עולה כי דין התביעה להידחות.

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע מאלימות שהופעלה כלפיו על ידי הנתבע.

לצד זאת ייאמר, כי אין ספק שהתובע עבר ארוע טראומטי, שעה שבסתם יום של חולין, ללא כל התראה מוקדמת, הוא הותקף על ידי הנתבע באופן שהוא נזקק לטפול רפואי.

התובע גייס כוחות גדולים כדי להתגבר על המצב אליו נקלע בעטיו של הנתבע, וכפי שציינה עו"ס הראלה קמבר בתכתובת שלה מיום 1.08.14 ביחס לתובע: "הרבה כוחות היתמודדות, נחישות, עמידה מול קשיים". הוא בודאי ראוי להערכה רבה על כך, אך הוא אינו זכאי לפצוי על נזק שלא נגרם לו. על כן, אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין אובדן שכר לעבר ולעתיד, למעט בכל הנוגע לתקופה הסמוכה לארוע, עד אשר התובע התגבר על הטראומה שהותיר בו הארוע, ושב לאיתנו, ולמעלה מכך.

וודאי שאין מקום לפסוק לו את הסכומים שתבע בסיכומיו – 150,000 ₪ אבדן שכר לעבר ו-190,000 ₪ לעתיד, לצד אובדן תנאים סוצאליים בסך של 42,000 ₪ נוספים.

...

וכך גם הפנה לסיכום הטיפול מיום 27.12.15 בו נכתב כי התובע הגיע לטיפול עם סימפטומים של הפרעת דחק פוסט טראומתית: "אי שקט וחרדה, התקפי חרדה, נדודי שינה, סיוטים ליליים, מצב רוח ירוד, הסתגרות, תחושות קשות של חוסר ביטחון וסערה כללית" וסיים בשלוש נקודות (.

בשים לב לכל האמור לעיל, בכלל זה, הסבל שהיה מנת חלקו של התובע לאחר האירוע עד שהצליח להשתקם ולהתגבר, בשים לב לקביעתו של פרופ' פניג בחוות דעתו כי לתובע נגרמה נכות זמנית בשיעור של 10%, למשך 3 שנים, והטענה כי פרופ' פניג הכיר בנכות של 10% במידה וטענות התובע מהימנות, אני פוסק לתובע בראש נזק זה סך של 35,000 ₪.

אשר על כן, הנתבע ישלם לתובע סך של 53,000 ₪ ובנוסף ישא באגרת המשפט, בחלקו של התובע בשכר טרחתו של המומחה מטעם בית המשפט, ובשכ"ט עו"ד בסך של 12,400 ₪.

לפניי תביעה לקבלת פיצויים בגין ניזקי גוף, מכוח פקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח-1968 (להלן: הפקודה), עקב תקיפתה הנטענת על ידי עו"ס, עובדת של הנתבעת, מיום 11.5.2015.

בתצהיר עדותה הראשית (מוצג ת/1) כך התובעת תארה את התקיפה הנטענת: "עוד בטרם פתחתי את הדלת של המבנה הגב' ענת בסני, עובדת סוציאלית ומנהלת מרכז הקשר טירת הכרמל, פתחה את הדלת לכווני בחוזקה. מעוצמת פתיחת הדלת קבלתי מכה חזקה ברגל ימין ונפלתי לאחור ובעקבות כך נפגעתי גם בצואר וחבלות נוספות (להלן – "התקיפה").

...

בשקלול העדויות הנ"ל, שוכנעתי כי עדותה של העו"ס עדיפה על עדותה של התובעת.

לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי לא עלה בידי התובעת להוכיח תביעתה לפי מאזן ההסתברויות.

לסיכום אני מורה על דחיית התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪.

בית משפט השלום בבת ים ת"א 6777-09-20 פלוני נ' רעות - שרות נשים סוצאלי תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אידית קליימן-בלק התובעים: פלונית ז"ל ואח' ע"י ב"כ עו"ד דוד מנע ואח' -נ ג ד- הנתבעת: בית חולים שקומי רעות (עמותה רשומה) ע"י ב"כ עו"ד עידן עקיבא ממשרד חיים קליר ואח' -נ ג ד- צדדי ג': 1. הראל חברה לביטוח בע"מ צד ג ' 1 ע"י ב"כ עו"ד יעקובוביץ ואח' 2. מנורה מבטחים לביטוח בע"מ 3. מדנס סוכנות לביטוח בע"מ צדדי ג' 2-3 ע"י ב"כ עו"ד בני ירושלמי ואח' 4. מדינת ישראל-משרד הבריאות צד ג ' 4 ע"י פרקליטות מחוז ת"א אזרחי ע"י עו"ד דקלה בללתי פסק דין

מקום ההדבקה, כך על פי הנטען, הוא בין כתלי בית החולים כאשר מקור ההדבקה הוא מפגש של עובדת סוציאלית מטעם בית החולים בשם אלה קלמן, עם המנוחה, עת העו"ס הייתה כבר נגועה וחולה בנגיף.

ועוד הופנתה תשומת לבי לבג"צ 2466/20 שהוגש על ידי איגוד בתי האבות בדיור המוגן בישראל ועוד 23 עותרים נוספים, שם התבקש צו שיורה על ביצוע בדיקות מעבדה לנגיף הקורונה לכל דייר ועובד במוסד סיעודי או מוסד לדיור מוגן וזאת במקרה בו מתגלה תחלואה בקורונה של עובד או דייר באותו מוסד, וזאת בתוך 24 שעות מגילוי התחלואה.

עתירות אלו מהוות עדות לכך, כי הזירה הנכונה והמתאימה לצורך תקיפת היתנהלות ו/או החלטות הרשות בנושא זה, מן הראוי כי תבוצענה במישור המנהלי של תקיפה ישירה ובודאי שלא מסגרת תובענה ייצוגית כאשר במסגרת התובענה חוזרת ותוקפת המבקשת את המדיניות שננקטה ועודנה ננקטת על ידי הממשלה בהתמודדות עם מגיפת הקורונה ובכלל זה תוקפת צוים, תקנות והחלטות מינהליות.

אזכיר מושכלות יסוד: תביעת ניזקי גוף הנה תביעה קזואיסטית במהותה, במסגרתה נדון כל מקרה לגופו, וככזו היא מוגבלת לנסיבותיו הקונקרטיות של הניזוק המתדיין בפניי ואין לברר בגדריה תופעות מערכתיות חוצות רוחב, ורחבות הקף.

...

טוענת המדינה כי דין טענות אלו להידחות שכן הלכה למעשה מדובר בתקיפה ישירה של פעולה שלטונית לרבות דרך קבלת החלטות והפעלת שיקול הדעת המנהלי של הרשויות בישראל בכל הקשור לאופן הטיפול במגפת הקורונה, וזאת לא ניתן לעשות אגב אורחא במסגרת תביעה נזיקין או בתביעה אזרחית רגילה, אלא המקום הנכון לדון בטענות אשר במהותן מהוות תקיפה ישירה של מדיניות משרדי ממשלה (תיעדוף, הקצאת משאבים, קביעת מדיניות להתמודדות עם הנגיף ברמה הארצית וכו') היא באמצעות עתירה לבג"צ או עתירה מנהלית לבתי המשפט המנהליים.

וכך קבע כב' השופט שטיין: "טענתם של העותרים מצויה כל כולה בממד הלוגיסטי, דהיינו: בליבת שיקול הדעת המקצועי שבו בית משפט זה אינו נוהג להתערב". כב' השופט עמית הצטרף לדברים אלו והוסיף: "נכון לעת כתיבת שורות אלו שורר ערפל לגבי מצב בדיקות במדינה לרבות היקף נטילת הבדיקות, מספר המעבדות המבצעות את הבדיקות ומפענחות את התוצאה, הזמן הנדרש לביצוע הבדיקה, מהימנות הבדיקה, הזמן הנדרש להעברת תוצאות הבדיקה לנבדק ועוד. בהינתן האמור ואי הבהירות לגבי המשאבים העומדים כיום לרשות המדינה בנושא הבדיקות, אין מקום להתערבותנו באופן הקצאת המשאבים כפי שהתבקש על ידי העותרים". השני, בגץ 2710/20 עמותת דיירי הדיור המוגן בישראל נ' שר הבריאות מיום 10/5/20 דחתה כב' השופטת וילנר את דרישת העותרים להורות לשר הבריאות על ביצוע בדיקות מעבדה לכל דיירי ובתי הדיור המוגן בישראל בשל היעדר עילת התערבות בשיקול הדעת המקצועי של הגורמים האמונים על החלטות אלו "כל עוד הן אינן נגועות בשיקולים זרים". לאור כל המקובץ לעיל, באתי למסקנה כי דין הבקשה לסילוק על הסף של המדינה כנגד ההודעה שנשלחה נגדה להתקבל במלואה וכפועל יוצא ולמען שמירה על ההדדיות, דין בקשת הנתבעת לסילוק על הסף להתקבל בחלקה, קרי, בכל הנוגע לטענות הגנריות והכוללניות המועלות בכתב התביעה כנגד רשויות השלטון או הממסד הרפואי ואשר אין בינן לבין הנתבעת, בית חולים רעות, דבר וחצי דבר שהרי ממילא לא נטענות כלפיו.

לאור המסקנה אליה הגעתי, ומבחינה אופרטיבית הריני קובעת כדלקמן: ברוח החלטתי דלעיל, יגישו התובעים בתוך 30 יום מהיום כתב תביעה מתוקן ממנו ינופה כל "סיפור הרקע" המוכר היטב לכל אזרח שחי במדינת ישראל בשנתיים האחרונות ואשר ממילא אינו קשור לנתבעת דנן, ואשר יכלול, ייחד ויחדד את עילת התביעה ואת הטענות הקונקרטיות של התובעים כנגד הנתבעת דנן, ויפרט את ההתרשלות הנטענת.

המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ הצדדים.

לפני תביעה לקבלת פיצוים בגין ניזקי גוף, מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

לטענת התובעת, בעקבות מצוקה כלכלית וחברתית, שלה ושל משפחתה, היא קיבלה המלצה מעובדת סוציאלית, מטעם הנתבעות 1 ו- 2, להגיש בקשה לסיוע בהוצאות מדור.

למעשה, לאור הסכמת הצדדים, השאלה היחידה המחייבת הכרעה, היא האם התובעת הצליחה להוכיח כי פגיעתה נגרמה עקב תקיפתה על ידי הנתבע או לא. דיון והכרעה אקדים ואציין כבר עתה, כי התשובה לשאלה לעיל היא בשלילה.

...

שכן, ומשקלול כלל הראיות שנפרשו לפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת כשלה בהרמת נטל ההוכחה, ולא עלה בידיה להוכיח, לפי מאזן ההסתברויות, כי פגיעתה נגרמה עקב דחיפתה על ידי הנתבע.

לסיכום דין התביעה להידחות, וכך אני מורה.

כמו כן, אני מורה על מתן פטור מתשלום יתרת האגרה.