תביעת נזקי גוף בגין תאונת דרכים של עובד זר

אזכיר לשלמות התמונה כי המנוח גם לא היה "תייר חוץ" כמשמעותו בסעיף 1 בחוק שירותי תיירות, התשל"ו-1976, לפיו: "מי שניכנס לישראל ויושב בה על-פי רשיון לישיבת ביקור או לישיבת מעבר, כמשמעותם בחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952, או על-פי צו או היתר שניתן מכוח סעיף 17 לחוק האמור". בהנתן נסיבות אלו, ההוראה הרלבנטית למקרה דידן, היא ההוראה שבסעיף 3(ג) בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, ולפיה: "פוליסה לפי דרישותיה של פקודה זו, כאמור בסעיף קטן (א), תכסה אף מפני כל חבות בשל נזק גוף שניגרם לאדם, כולל הנוהג ברכב בתאונת דרכים אשר ארעה באיזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינאית, או באזורים, הכל לפי הדין החל במקום התאונה" (ההדגשה בקוו תחתון אינה במקור).

אשר למחלוקת שבין הצדדים לעניין מעמדו של המנוח ברשות, לא מצאתי כי יש בהכרעה בה כדי לשנות דבר לענייננו, זאת משני טעמים: ראשית - סעיף 3(ג) המצוטט לעיל מתייחס לנפגע אדם, כאשר שאלת מעמדו בשטחי הרשות אינה רלבאנטית; שנית - זולת חוות הדעת לעניין הדין הזר, אף אחד מהצדדים לא הניח לפניי את הנוסח המלא של חוק הרשות, ובפרט, אם קיימים סייגים לפצוי נפגע בתאונת דרכים שאינו תושב הרשות.

עוד טוענים התובעים, כי לפני מותו של התובע, הוא עבד ותמך במשפחתו, כך שהוריו היו תלויים בו. התובעים העמידו את תביעתם בראש נזק זה על סך כ- 1,300,000 ₪ בגין אובדן הכנסה בעבר ובעתיד.

באותו מקרה מושא פסקי הדין האמורים, נדונה תביעת נזק גוף עקב תאונת דרכים שבה קופחו חייה של קטינה (בת 3 שנים).

...

על כן, מן הטעמים שפורטו, הן עתירת העיזבון לפיצוי מכוח הלכת השנים האבודות, הן עתירת התלויים כנתמכים במנוח, דינן להידחות.

ברם, משלא הוצג כדבעי כל עיגון חוקי לראש נזק זה בחוק או בפסיקה ברשות, נדחית בזאת עתירת התובעים בנושא זה. הוצאות בית החולים, הלוויה, הקבורה וימי האבל התובעים עותרים לחיוב הנתבעים בהוצאות בית החולים שבו אושפז המנוח בסך 5,000 ₪ וכן בהוצאות לוויה, קבורה וניהול ימי האבל, בסך 53,000 ₪.

לעניין הוצאות בית החולים, ועל-יסוד העתק הקבלה (מיום 26.10.2011) שצורפה, ועליה מתנוסס שמו והסמל של בית החולים, יש מקום להיעתר לבקשת התובעים בנדון.

בפני תובענה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו בתאונת דרכים.

נוכח טענותיהם, סבורים התובעים כי יש לפסוק להם, הפסד הישתכרות מלא של המנוחה, כאב וסבל, עזרת צד ג' לרבות הוצאות עובדת זרה, הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות.

בפסק הדין בעיניין Davies (Guardian ad litem of) v. Jung, 1995 Carswell BC 2657, לעומת זאת, כאשר אשה בת 72 נפגעה בתאונת דרכים, ופיתחה מחלת אלצהיימר, קבע בית המשפט כי הפגיעה בראשה של התובעת היתה קלה, על אף שאיבדה את הכרתה בתאונה, וכי אין הוכחה רפואית כי פגיעה מעין זה גורמת למחלת האלצהיימר או מזרזת את פריצתה.

מהן המסקנות שיש להסיק מהראיות בתיק? לטעמי, לא הוכיחו התובעות כי מחלת האלצהיימר נגרמה או זורזה עקב התאונה על פי מבחני הקשר הסיבתי העובדתי.

...

באחד המאמרים אותם הציג המומחה נאמרו הדברים הבאים: "In regards to risk for Alzheimer's disease, there are many conflicting results in this large literature spanning more than 20 years. Nonetheless, it is reasonable to conclude that patients who sustain severe TBIs (Traumatic brain injury) are at a small increased risk for the future development of Alzheimer's disease…Given that (a) many studies have failed to find an association between history of TBI (of any severity) and the disease, (b) the meta-analyses have only identified this association for men, (c) several studies have found a severity effect (i.e., risk is greater in patients with more severe brain injuries), and (d) the pathophysiology of MTBI (Mild Traumatic brain injury), especially on the milder end of the spectrum of this injury, appears to be temporary and reversible, it would be a mistake to conclude, at this point in time, that patients with MTBIs, as a group, are at increased risk for Alzheimer's disease. Several specific studies suggest that there is not a relationship between MTBI and risk for Alzheimer's disease" במילים אחרות, מהמאמר דלעיל המרכז תוצאות מחקרים רבים ניתן ללמוד כי קשר בין חבלה בראש לאלצהיימר נמצא רק אצל גברים, שחוו פגיעה חמורה להבדיל מקלה, כאשר המסקנה הינה שכאשר עסקינן בפגיעה קלה לא נמצא קשר כלשהו בין החבלה למחלה.

משלא הוכח הקשר הסיבתי , אין מנוס אלא לקבוע שאין לשייך את נזקיה של המנוחה ממחלת האלצהיימר, לתאונה נשוא התובענה, אלא יש ליתן פיצוי בדומה לתיק רגיל שבו לא נגרמה לתובע נכות צמיתה.

אשר על כן אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעות את הסכומים האמורים בסעיף 19 דלעיל בתוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

תביעה לקבלת פיצויים בגין ניזקי גוף, עקב פגיעת התובע בתאונת דרכים, מיום 18.10.2015 (להלן – התאונה), מכוח הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד ו/או החוק).

כמו כן, התובע סבל מדימומים בשתי ברכיו, ובמיוחד בברך ימין עקב חדירת עצם זר (אבן), שחייבו לעבור הליך כרורגי להוצאת הגוף הזר ותפירת הפצע.

בהיתחשב בעובדה כי הכנסתו של התובע בשנת 2016 ירדה לעומת הכנסתו בשנים הקודמות, ובהיתחשב בהודאתו כי הכנסתו כעצמאי משתנה ותלוייה במספר גורמים, ובהנתן מצבו הרפואי בעקבות התאונה והצורך בתקופת החלמה, כעולה מהתעוד הרפואי (הדבר אף נתמך בדוח"ות הועדות הרפואיות שקבעו לתובע נכויות זמניות בשיעורים ותקופות בלתי מבוטלות), אני קובעת כי התובע זכאי לפצוי הבא: · מתום תקופת אי הכושר המלא, מיום 17.1.2016 ועד ליום 30.4.2016: 17,231 ₪ x 3.5 חודשים x 35% (שיעור הנכות הזמנית) = 21,108 ₪.

...

באשר לתפקוד התובע בפעולות האישיות והיומיומיות, מעבר לתקופה ההחלמה אליה אתייחס בהמשך, לא שוכנעתי בקיומה של מגבלה כלשהי בתפקודו היומיומי האמור כתוצאה מנכותו הרפואית עקב התאונה.

בהתחשב בעובדה כי הכנסתו של התובע בשנת 2016 ירדה לעומת הכנסתו בשנים הקודמות, ובהתחשב בהודאתו כי הכנסתו כעצמאי משתנה ותלוייה במספר גורמים, ובהינתן מצבו הרפואי בעקבות התאונה והצורך בתקופת החלמה, כעולה מהתיעוד הרפואי (הדבר אף נתמך בדוח"ות הוועדות הרפואיות שקבעו לתובע נכויות זמניות בשיעורים ותקופות בלתי מבוטלות), אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי הבא: · מתום תקופת אי הכושר המלא, מיום 17.1.2016 ועד ליום 30.4.2016: 17,231 ₪ x 3.5 חודשים x 35% (שיעור הנכות הזמנית) = 21,108 ₪.

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע, את הסך של 232,513 ₪ בצירוף סך של 35,365 ₪ בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 705 ₪ בגין אגרת בית משפט.

לפני תובענה שעניינה ניזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים.

תמצית התובענה ועיקר המחלוקת זוהי תובענה בגין נזק שניגרם לתובע, יליד 28.6.1979, עובד זר ממולדובה, בשל תאונת דרכים שהתרחשה ביום 9.3.2016 עת נפגע מצנור של משאבת בטון (להלן: "התאונה").

אובדן הישתכרות בעתיד אני מוצאת לנכון, בנסיבות העניין, כמפורט לעיל, לרבות ההשלכות התפקודיות של הנכות הרפואית, לפסוק סכום גלובאלי בגין ראש נזק זה. הפצוי יעמוד על הסך של 45,000 ש"ח. זכויות סוציאליות מתלושי השכר של התובע עולה כי מהתובע נגבו כספים בגין "social security". לפיכך, בגין תקופת העסקתו בארץ זכאי התובע לקבל פיצוי בגין אובדן זכויות סוציאליות.

...

בעניין זה אני סבורה כי הצדק עם הנתבעות.

הנתבעות העלו טענה כי האירוע אינו בבחינת תאונת דרכים, אולם בשלב מוקדם של ההליך, עוד בטרם הוגשו תחשיבי נזק, חזרו בהן מטענה זו. לפיכך, אינני מוצאת לנכון להיעתר לבקשת התובע.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד התובע בשיעור של 13% בתוספת מס ערך מוסף ₪ ובסה"כ סכום של 11,101 ₪.

התביעה שבפניי עוסקת בתשלום שכ"ט לנתבעת, עורכת דין אשר ייצגה את התובע בהליך הגשת תביעה לחברת ביטוח בעקבות תאונת דרכים שבה היה מעורב התובע , עובד זר אריתראי ששהה בישראל ואף נפגע בתאונת דרכים וכן בתאונת עבודה .הליך התביעה מול חברת הביטוח הסתיים בפסק דין לטובת התובע ולאחר מכן הוגש ערעור במסגרתו גדל סכום הפצוי.

בנוסף על כך זכאית הנתבעת לקבל תשלום גם בהתאם לפיצויים שנפסקו על ידי ערכאת העירעור ולכן זכאית לשכר טירחה נוסף בסך 4,602 ש"ח. דהיינו בסך הכל התובע נידרש לשלם לנתבעת בעבור הגשת התביעה לפי חוק הפלת"ד שכר טירחה בסכום כולל של 12,429 ש"ח. שכר טירחה בגין התביעה לנכות מעבודה בביטוח הלאומי לטענת התובע , בנגוד להסכם שכר הטירחה שנחתם עם הנתבעת, נאמר לו שהוא לא ישלם שכר טירחה מעבר להסכמת הצדדים לגבי התביעה לפצוי שהוגשה מכוח חוק הפלת"ד. התובע טוען כי הוא הבין מדברי הנתבעת שהטיפול בתביעה לביטוח לאומי נעשה כחלק מהטיפול המשפטי בתביעה לניזקי גוף בעקבות התאונה.

אינני מקבלת את טענות הנתבעת בעיניין זה. בין הצדדים נכרת הסכם שכר טירחה בו נקבע מפורשות כי פעולות שאינן נוגעות לתביעות שנידונו לעיל יחויבו בנפרד בתעריף שעתי .משכך הנתבעת איננה יכולה לשנות את ההסכם תוך קביעת סכום "סמלי" בסך 17,000 ש"ח ובכך לייתר את הצורך בהצגת פירוט לתובע לעניין הפעולות בהן נקטה ומהו הקף השעות שנידרש לפעולות אלו, שכן לו רצתה לעשות כך היה עליה לקבל את הסכמתו של התובע לשינוי תנאי ההסכם.

...

מעבר לעובדה שעסקינן בטענה בעל פה כנגד מסמך בכתב שהתובע כלל לא דרש את ביטולו ולחזקה המשפטית הקיימת לפיה מי שחתם על מסמך גם יודע את תוכנו, הרי שכאשר מדובר בשתי תביעות שונות שלגבי אחת מהן - התביעה לפי חוק הפלת"ד נקבעה בחוק מגבלה לעניין גובה שכר הטרחה, אינני מקבלת את הטענה שלפיה הנתבעת הסכימה להגביל את שכר טרחתה גם עבור טיפול בתביעה שאיננה מכוח חוק הפלת"ד. התובע אמנם טען כי אינו דובר את השפה העברית או האנגלית שכן הוא דובר את השפה הטיגרית (שפת אם) ולכן לא הבין את תוכן הסכם שכר הטרחה שנכתב בעברית.

לא מצאתי בטענות התובע, בעדותו ובראיות שהוצגו לבית המשפט על ידי התובע, ביסוס כלשהו לכך שהנתבעת לא תהא זכאית לשכר טרחה בגין הטיפול בהגשת התביעה לביטוח לאומי בגין נכות מעבודה ואני דוחה טענה הגנה זו. אשר לשכר הטרחה לו זכאית הנתבעת בגין התביעה לביטוח הלאומי: על פי הסכם שכר הטרחה, נקבעו מס' חלופות לבחירתה של הנתבעת באשר לסכום שישלם התובע כשכר טרחה עבור הטיפול בתביעה לביטוח הלאומי (1/3 מגובה שכר הטרחה בטיפול בתביעה לפי חוק הפלת"ד, 20% מכל סכום שיקבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי או שכר טרחה שווה ערך ל – 24 תשלומים חודשיים שיהיה התובע זכאי לקבל מהמוסד לביטוח לאומי).

אינני מקבלת את טענות הנתבעת בעניין זה. בין הצדדים נכרת הסכם שכר טרחה בו נקבע מפורשות כי פעולות שאינן נוגעות לתביעות שנדונו לעיל יחויבו בנפרד בתעריף שעתי .משכך הנתבעת איננה יכולה לשנות את ההסכם תוך קביעת סכום "סמלי" בסך 17,000 ש"ח ובכך לייתר את הצורך בהצגת פירוט לתובע לעניין הפעולות בהן נקטה ומהו היקף השעות שנדרש לפעולות אלו, שכן לו רצתה לעשות כך היה עליה לקבל את הסכמתו של התובע לשינוי תנאי ההסכם.

בהיעדר טענה נגדית מצד התובע לעניין סכום ההוצאות ומשלא מצאתי כי גרסת הנתבעת נסתרה בדרך כלשהי, אני מקבלת את טענת הנתבעת באשר לזכאותה לתשלום ההוצאות בסכום של 4,906 ש"ח. התשלומים שהתקבלו על ידי הנתבעת והקיזוז שבוצע על ידה הנתבעת מאשרת בסעיף 1 לתצהירה שקיבלה סכום כולל של 101,341 ש"ח (פיצויים מחברות הביטוח בגין תאונת דרכים משנת 2008, פיצויים בגין תאונת דרכים משנת 2014, החזרים שונים מחברת הביטוח וקופ"ח וכן החזר ערבות שהופקדה בבית המשפט).

סיכום לאחר שבחנתי את טענות התובע, מצאתי כי יש לדחות את רוב רכיבי התביעה למעט חיוב הנתבעת לשלם לתובע סכום של 17,000 ש"ח מהטעם שלא נוכחתי על פי הראיות שהובאו בפניי כי אכן נדרש החייב לשלם על פי תנאי הסכם שכר הטרחה, את התשלום אותו הגדירה הנתבעת כסכום "סמלי" ביחס לפעולות שנדרשה לבצע במסגרת הטיפול המשפטי.