רקע - ההליך, הצדדים
לפני תביעה לניזקי גוף שנגרמו לתובעת עקב תאונה מיום 10.02.20 בשעה 11:00 לערך, עת צעדה במדרכה ברחוב וולפסון בעיר ראש העין; לטענתה, רגלה נכנסה לשלולית בוץ שנקוותה בבור במדרכה של אבנים מישתלבות; בבואה לזוז ממנה, לימין, רגלה נתקלה באבן בולטת וכתוצאה מכך היא נפלה ונחבלה (להלן: "התאונה").
להשלמת התמונה, להלן גרסאות התובעת ביחס לאופן קרות התאונה, באופן כרונולוגי כדלקמן:
בסעיף 8 לכתב התביעה, נטען כי: "..בעת שהתובעת הלכה במדרכה, היא הבחינה משמאלה בשלולית מים, ועל מנת להמנע ממגע בשלולית, התובעת זזה ימינה. דא עקא עם תזוזתה של התובעת לצד ימין, התובעת נתקלה ועלתה על אבן בולטת במדרכה וכתוצאה מכך היא עפה ונהדפה ארצה....". כבר מגרסה ראשונית זו, עולה שהיו על המדרכה שני מפגעים - מפגע ראשון שבגינו נוצרה השלולית, ומפגע שני, של אבן בולטת במדרכה.
...
הנכות התפקודית:
מבלי שיהא בכך חלילה כדי להקל ראש בטענות התובעת בדבר הכאב, הסבל, הקושי שהפציעה גרמה לה, ההזקקות לעזרת הזולת בתקופת הריפוי, בהימשכות הנכויות הזמניות שהעריך המומחה היחיד בתיק, למשך כתשעה חודשים, שוכנעתי שנדרשה והוענקה עזרה רבה, המזכה בפיצוי בגינה.
נתתי את הדעת לפגיעה, למהלך הריפוי, לנכויות הזמניות שהעריך המומחה היחיד בתיק למשך כתשעה חודשים, לעדותה הסבירה של התובעת ביחס למצבה ולעזרה שקיבלה בפועל; לכך שמדובר בעזרת בני משפחה; שוכנעתי כי נדרשה והוענקה עזרה חריגה, המזכה בפיצוי בגינה.
סוף דבר
מכל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 48,600 ₪.