פתח דבר
לפניי תביעה בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, במהלך אימון בחדר הכושר שנימצא בקנטרי קלאב של הנתבעת, ביום 2.6.20.
אוסיף ואציין, כי הוברר שהתובע היה בעל ניסיון בחדר הכושר, הכיר את המתקנים וידע כיצד יש לעבוד עליהם (כך, למשל, עלה מעדותה של אחראית חדר הכושר, גב' חורי, בעמ' 11 לפרוטוקול), כך שיש לדחות גם את ניסיונה של הנתבעת לייחס לתובע עבודה לא תקינה על המכשיר, כשטענה זו לא נתמכה, למעשה, בדבר.
עדיי הנתבעת העלו השערות, ללא כל בסיס, כי פעולה כל שהיא שעשה התובע (או אולי מתאמן אחר לפניו) היא שגרמה לשבירת השאקל, אולם השערות אלו נסתרו, למעשה, בעדויותיהם של עדי הראייה, אחראית חדר הכושר ומר נעמה, שמהן ניתן היה ללמוד כי התובע עבד עם המשכיר באופן רגיל, ואף היה בעל ניסיון עם מכשיר זה.
לאור האמור, אני קובעת כי האחריות לקרות התאונה רובצת על כתפי הנתבעת, ואין מקום להשית על התובע אשם תורם כל שהוא.
שכרו כמהנדס לא נפגע, איפוא, בשל התאונה.
...
לאחר שעיינתי במסמכים שהגיש התובע מצאתי כי אין בהם משום הוכחה כנדרש להפסדי שכר.
בשים לב לכל האמור לעיל, אני סבורה כי נזקו של התובע מסתכם בכאב וסבל ובהוצאות מתונות לקבלת טיפול רפואי (נסיעות, רכישת תרופות).
סוף דבר
התביעה מתקבלת, לאחר ששוכנעתי כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבעת.
הנתבעת תשלם לתובע סכום של 4,500 ₪, וכן הוצאות משפט בסך 1,500 ₪.
