בתביעה זו נתבעים מטעם התובע פיצויים בגין נזק גוף שלטענת התובע נגרם לו בתאונה שמתבטא במספר תחומי רפואה.
אזכיר, כי שיעור שכר המינימום לחודש בישראל בתקופה הרלוואנטית לדיוננו, טיפס כך: ביום 1.10.12 עמד שכר המינימום על סך של 4,300 ₪, ביום 1.4.15 – עלה לסך 4,650 ₪, ביום 1.7.16 עלה לסך 4,825 ₪, ביום 1.1.17 עלה לסך 5,000 ₪, וביום 1.12.2017 עלה לסך 5,300 ₪.
סיכום ביניים של נתוני היסוד טרם קיבעת שיעור הפצוי בגין ראשי הנזק הנטענים:
התובע יליד – 3.12.1973;
מועד התאונה – 12.1.2016;
גיל התובע ביום התאונה – 42 וחודש;
גיל התובע כיום – 48 וארבעה חודשים;
שיעור הנכות הרפואית בגין התאונה – 38% (ונכויות זמניות);
שיעור הנכות התפקודית בגין התאונה – 30% (ונכות זמנית).
אמנם לא הובאו ראיות בכתב לגבי הישתכרות התובע במשך כל תקופת הקורונה, ועד מועד מתן עדות התובע לפניי, אך - כעולה מעדותו ומהמסתבר מהתנאים שנוצרו בצוק העיתים שהביאה עימה הקורונה, לא נחזה שהתובע הישתכר מאז - יותר מהסך לעיל.
...
התובע מביע בסיכומיו תמיהה על קביעתו זו של המומחה, שנחזית לו שרירותית, למול תיאור הטיפול בתובע בחוות דעת המומחה: "במהלך השיקום בבי"ח [שם ביה"ח] התגלה דמם תת קשתי שטופל שמרנית בסטרואידים", וכן תעד תלונות של התובע "היו עדיין קשיים בהליכה ועליית מדרגות", וגם מציין כי הובעו "תלונות על רדימות בידיים, כאבי ראש לסירוגין בתדירות משתנה ובצורת לחץ במצח".
מאידך, הנתבעת מפנה בסיכומיה לכך שהמומחה, שבדק את התובע, מצא לציין בחוות הדעת: "בדיקתו הנוירולוגית על כל מרכיביה הינה תקניה לחלוטין".
אפנה לכך, שגם אם כטענת התובע, בחוות דעת המומחה "מתוארת בדיקה ויזואלית מעיקרה", הרי שהמומחה מבהיר בתשובה לשאלות הבהרה שהציג לו התובע כי "אין הוריה לבדיקות עזר נוספות, כאשר הבדיקה הנוירולוגית תקינה לחלוטין". ובכל הקשור לטראומה שעבר בתאונה, מבהיר המומחה בתשובות לשאלות ההבהרה כי "עצם המצאות דמם תת-קשתי שטופל שמרנית ללא תסמינים וסימני חסר נוירולוגיים אינו מזכה בנכות".
על רקע האמור, אבהיר כי, משבחר התובע לא לזמן את המומחה למתן עדות לפניי בחקירה על ממצאיו ומסקנותיו בחוות דעתו – לאחר, שכאמור, ממצאיה וקביעותיה הובהרו לתובע בתשובות המומחה לשאלות כתובות מטעם התובע, אינני מוצא כי יש לייחס לתובע כל נכות נוירולוגית בנדון.
הנתבעת טוענת בסיכומיה כי ממכלול הראיות עולה שעבודתו של התובע כנהג מונית, אינה מושפעת כהוא זה מהנכויות שנקבעו לו. הנתבעת מפנה כי גרסתו לענין ירידת כושרו לעבוד מסתמכת על "עדות בעל דין יחידה", וכי לא מצא להביא עד רלוונטי כלשהו (מעסיק או חבר), שיעיד על אופי עבודתו עובר לתאונה ומאז התאונה, וכיצד נכותו הרפואית מגבילה, אם בכלל, בעבודתו.
מכל האמור לעיל עולה כי לאחר ניכויים, סך הפיצויים שהתובע זכאי לקבל לידיו בגין נזקיו בתאונת הדרכים הוא 521,568 ₪.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן:
התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סכום של 521,568 ₪.
בנוסף תשלם הנתבעת לתובע החזר שכר טרחת עורך דין בסך 79,330 ₪, וכן - החזר האגרה ששילם התובע בנדון (705 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום 22.12.16).
