תביעת נזקי גוף בגין תאונה בדרך לעבודה

בגין התאונה הנוספת, התובע אושפז ארבעה ימים; ובמסמך סיכום האישפוז מיום 12.4.19 נרשם, בין היתר: "... שבר מידשאפט רדיוס וראש אולנר משמאל, שבר לטראלי קונדיל פימורלי משמאל." על התאונה הנוספת העיד התובע לראשונה בחקירתו, ובעדותו התברר גם כי טרם הגיש בגין התאונה הנוספת תביעה לקבלת פיצוי בעבור נזק גוף, מאחר ועניינו עדיין מתברר מול המל"ל. לפיכך, יובהר כי פסק דין זה יידון בתביעת התובע לנזק גוף כתוצאה מהתאונה הנדונה בעניינינו, זו מיום 15.12.17, ולא – בתוצאות התאונה הנוספת; אך, מאידך, לא אוכל להיתעלם לחלוטין מהשפעה אפשרית של התאונה הנוספת.

הנכות הרפואית כאמור, התובע , יליד 1986, נפגע ביום 15.12.17 בתאונת דרכים בדרכו לעבודתו כאשר רכב על אופנוע.

מעדותו עולה עוד כי לאחר התאונה לא חזר לעבודתו כשכיר בתחנת הדלק בה עבד עובר לתאונה, והוא מצא להוסיף ב"עדות כבושה": "... אם לא הייתה התאונה הייתי ניכנס לזכיינות יותר לפני. זה התעכב בגלל התאונה גם" (עמ' 12-12 לפרוטוקול).

...

בפסק דין חדש יותר, שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, מצא בית המשפט להפחית משיעור הפיצוי של קטינה ולהעמידו על שיעור גלובלי של כ- 70% כאשר מדובר היה בנכות של 5%.

סוף דבר בעקבות כל האמור לעיל, אני פוסק כלהלן: התביעה הנדונה מתקבלת כך, שהנתבעת תשלם לתובע סך של 55,475 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע – החזר שכר טרחת עו"ד בסך של 8,438 ₪, וכן תישא בעלות החזר האגרה ששילם התובע בנדון.

רקע כללי עסקינן בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף עקב שתי תאונות דרכים.

לטענת התובעת, התאונה הראשונה ארעה ביום 05/11/2015 עת נסעה התובעת ברכב שהיה נהוג על ידי בעלה, הנתבע 2, בדרכה לעבודה לחנות שבבעלותה.

...

ההתרשמות מהחומר הזה ומהניסיון הרב שיש לי והבדיקה הקלינית שבדקתי שלא היה לה בסיכומו של דבר שום ממצא קליני אורתופדי חיובי לא בברך ולא בגב.

סיכום התוצאה אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 21,200 ₪.

נוסף על כך, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ כחוק בגינו מהסכום הנ"ל. כמו כן, על הנתבעת לשלם את האגרה ששולמה על ידי התובעת, וכן חלקה של התובעת בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט, כאשר שני סכומים אלו משוערכים להיום.

לפני תביעה לפצוי בגין נזק גוף על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

כל אימת שיצוטט קטע ממסמך אשר נוקב בשם התובע – ששמו חסוי בתביעה מסוג זה, יומר שמו בקיצור ש"ס. דיון והכרעה כך תוארה התאונה בכתב-התביעה [סע' 4]: "בתאריך 24.12.2016 במוצאי השבת לערך עת נסע התובע ברחוב הנדיב בפרדס חנה בדרכו לעבודה, כשלפתע נפגע מרכב חולף אשר פגע בו בעוצמה רבה והעיף אותו מהאופנוע לכביש, הרכב הפוגע ברח. כתוצאה מכך נפגע התובע בכל חלקי גופו וסבל ממספר רב של שברים וחבלות [...]". תאור שאינו זהה הובא בתצהיר התובע [סע' 4-3 ב-ת/3]: "בתאריך 24.12.2016, במוצאי השבת, נסעתי לעבודה על קטנוע מ.ר 79-068-73 (להלן: 'הקטנוע' ו/או 'הרכב') מהבית שלי ברחוב אנקור בפרדס חנה, בדרך נסעתי להביא את המפתח של הסופר מרקט מהעובד שלי ועל כן נסעתי ברחוב הנדיב בדרכי אליו. בזמן שנסעתי בנתיב שלי, לפתע נפגעתי מרכב חולף אשר פגע בי בעוצמה רבה והעיף אותי מהאופנוע לכיכר בכביש, הרכב הפוגע ברח. כתוצאה מכך נפגעתי בכל חלקי גופי וסבלתי ממספר רב של שברים וחבלות [...]". בין גרסת כתב-התביעה לבין גרסת התצהיר שני הבדלים מהותיים: בכתב-התביעה צויין כי התובע היה בדרכו לעבודה ובשל פגיעת הרכב הועף מהאופנוע לכביש; לעומת זאת, לפי התצהיר הוא היה בדרכו לביתו של עובד שלו ובתאונה הועף לכיכר בכביש.

מאחר שהתובע הצהיר שבתאונה הוא הועף שמאלה בעוצמה רבה לתוך הכיכר, היה עליו להיחבל קשות בצד שמאל של גופו עקב פגיעתו בכיכר לאחר שנפל מן האופנוע.

...

הדיון בראיות הצדדים מוליך למסקנה אחת – דין התביעה להידחות.

התביעה נדחית אפוא; התובע לא הראה שנפגע בעת שרכב על האופנוע דנן – ומכאן שלא הוכחה חבות של הנתבעת, מבטחת האופנוע, לפצותו.

התובע ישלם לנתבעת את הוצאות ההליך בסך 6,000 ₪ ושכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך של 34,000 ₪, שניהם בערכי יום פסק-הדין (להלן יחד הסכום הפסוק).

(גירסה לפירסום בהשמטת פרטים מזהים) זוהי תביעת ניזקי גוף בגין תאונת דרכים.

כן מפנה התובעת לפסיקה ממנה עולה כי נכות אורתופדית זהה לנכות תפקודית: "בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התיפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורתופדי – כמו פגיעה ביכולת התיפקוד של יד או רגל – תשקף, בדרך-כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית" (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פד"י נב (3) 792, עמ' 799).

בבוא בית המשפט לעסוק בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 עליו לזכור כי בתיקי ניזקי גוף אין התקנות מהוות אלא קווים מנחים התחומים בערכי גג וריצפה.

...

ממצאי בית המשפט באשר לעובדות השנויות במחלוקת ולמסקנות המשפטיות הנובעות מהן: בית המשפט מצא כי אין מקום להתערב בקביעת הנכות הרפואית של המומחה מטעמו וכי יש להעמיד את הנכות התפקודית על שיעור הנכות הרפואית וזאת לאחר ששקל את טענות הנתבעת אחת לאחת, כדלקמן.

הנתבעת הפנתה לפסיקה בעניין, כגון ע"א 413/88 זוהיר באדר אחמד נ' שמיר חברה לביטוח בע"מ: "בנסיבותיו המיוחדות של המקרה ועל פי ממצאיו של בית המשפט, רשאי היה בית המשפט להגיע למסקנה על פיה לא הוכיח המערער אובדן כושר השתכרות כתוצאה מהתאונה", במקרה שהובא לעיל נקבעה למערער נכות בשיעור 10% בכתף.

לפיכך לא מצא בית המשפט לפסוק מעבר לסך האומדן של 3,000 ₪ בגין עזרה מוגברת של בני המשפחה לתקופת ההחלמה הראשונה.

התביעה מתקבלת חלקית הנתבעת תפצה את התובעת בסך של 168,271 ₪ בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טירחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז-1977, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בשיעור 13% הנתבעת תשלם לתובעת הוצאותיה בגין אגרת משפט ובגין צילום חומר רפואי, בהתאם לקבלות שתעביר לה התובעת.

וזהו ההסבר, המצער יש לומר, הכיצד עדיין קורה במחוזותינו מצבו בו תביעת ניזקי גוף בגין תאונת עבודה כה ישנה, מוגשת, מתבררת ומוכרעת קרוב לתשע שנים(!) לאחר שאירעה.

ראו גם קביעת ביהמ"ש העליון בע"א 417/75 בן דוד נ. כורדאנה, ל"א (1) פד"י, בעמ' 829 סיפא: "מעביד המעמיד בסכנה את עובדיו על ידי יצירת סיכונים במקום העבודה, וסומך אם אפשר לאמר כך על "נס", שהעובדים יתגברו עליהם בכוחות עצמם אינו יוצא ידי חובת הזהירות שהוא חב להם, וגם אינו יכול להאשימם בחוסר זהירות אם הנס אינו מתרחש והם אינם מצליחים בדרך הרגילה להציל עצמם מתוצאתם הרגילה".

...

לאור המקובץ לעיל ולאחר ששקלתי את השיקולים הצריכים לעניין, בשים לב לעובדה כי שכרו הריאלי כיום עולה עשרות מונים ביחס לשכרו הזעום עובר לתאונה, מצאתי להעמיד את נכותו התפקודית הכוללת של התובע, כמבטאת את צמצום האפשרויות התעסוקתיות העומדות בפניו ועימן את הגריעה הפוטנציאלית מכושר השתכרותו בעתיד, בשיעור 5%.

לאור כל האמור לעיל, מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין הוצאות בהן נשא או ישא בעתיד בקשר לתאונה לרבות נסיעות לקבלת טיפולים ככל שיזדקק להם בעתיד, בסך כולל של 4,000 ₪.

51293 71סוף דבר 54678313לאור כל המקובץ לעיל, הריני מעמידה את נזקיו של התובע על סכום כולל של 87,000 ₪.