תביעת נזקי גוף בגין תאונה בבית פרטי

תביעת ניזקי גוף בגין תאונת עבודה מיום 1.11.12 בה נפגע התובע בבית העסק של עצמו.

התובע טוען כי הפיסיותרפיסט הודיע לו כי הטיפול שמכסה הקופה אינו הטיפול לו הוא זקוק , והפנה אותו להידרותרפיה באופן פרטי שאכן הועילה, אולם בסופו של יום עם מיצוי הטיפולים והפיכת הנכות לצמיתה, לא היה עוד מה לעשות כדי לשפר המצב הרפואי, ולפיכך בשנים האחרונות אין הוא מטופל.

...

אני קובע אפוא כי הנתבע 1 חב בפיצויו המלא של התובע בגין נזקי הגוף שלו.

אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 2, ואף את הודעת הצד השלישי שנשלחה כלפיה.

סוף דבר: אני מחייב הנתבע 1 לשלם לתובע את הסכומים הבאים במצטבר: 44,961 ₪ 10,521 ₪ שכ"ט עו"ד בסכום כולל.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 31225-07-19 פלוני נ' קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים תיק חצוני: בפני כבוד השופט יואב פרידמן תובע פלוני ע"י ב"כ עוה"ד יואב בלומוביץ נתבעים קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים ע"י ב"כ עוה"ד שגיא-שיפמן-אמסלם ואח' פסק דין

תביעת ניזקי גוף בגין תאונת דרכים מיום 5.5.17, מכוח חוק הפיצויים לנפגע תאונות דרכים, (התשל"ה – 1975) (להלן: "החוק").

העדים יכונו בשמם הפרטי.

...

ואף הוטל ספק האם בדין האזרחי, לאור מידת ההוכחה השונה, נדרש אותו יחוד מסקנה כמו בדין הפלילי [עיין: סע' ח(2) להחלטה ברע"א 7510/07 פרידמן חכשורי חברה להנדסה נ' עו"ד דוד הורוביץ (9.9.2002)].

ברור שנדרש למצער שניתן יהא לבסס המסקנה בדין האזרחי כמאזן ההסתברויות, כאשר זו נתמכת בראיות נסיבתיות.

התביעה נדחית.

רקע וטענות הצדדים התובעת (להלן: המשיבה), ילידת 8.9.1984, הגישה שתי תביעות לניזקי גוף בגין התאונה הראשונה והשנייה, תביעות שאוחדו לפני.

אשר לקשר הסיבתי ההלכה הפסוקה קבעה שאין בעובדה שבהחלטת הועדה הרפואית לא נכללה קביעה מפורשת בדבר קיומו של קש"ס, כדי ללמד שהועדה לא נדרשה לנושא או שלא נקבע דבר בשאלה זו. בנסיבות בהן נבדקת דרגת הנכות במסגרת תביעה לנכות מעבודה ,הרי שהשאלה העומדת לפתח הועדות הרפואיות היא מהי דרגת הנכות שנגרמה עקב התאונה ,ומכאן שמעצם קביעת דרגת נכות משתמעת גם קביעה באשר לקיומו של קש"ס .עם זאת ייתכנו מקרים בהם בית משפט יתיר הבאת ראיות לסתור כגון מקרה בו לא הונח לפני הועדה חומר מעברו של הנפגע שנודעת לו חשיבות.

פיענוח על ידי גורם פרטי כשלעצמו אינו מהוה עילה להבאת ראיות לסתור ועל המבקשת היה להתכבד ולהביא ראיות נוספות המצביעות על בעייתיות כלשהיא עם המכון הספציפי.

...

לכן אין מנוס אלא מלהכריע בבקשה לגבי כתף ימין, ואילו לגבי כתף שמאל, מאחר וישנה הסכמה, אעניק רשות להבאת ראיות לסתור.

הכרעה ודיון לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני סבור כי דין הבקשה לגבי כתף שמאל להתקבל, ומאידך, דין הבקשה לגבי כתף ימין להידחות.

התוצאה בשים לב לאמור לעיל אני מקבל את הבקשה בנוגע לכתף שמאל ומורה על דחייתה לגבי כתף ימין.

מדובר בתביעת ניזקי גוף בגין תאונת דרכים מיום 21.4.2013.

בשים לב לעיסוקיו של המשיב (רופא גניקולוג, שהוסיף לעבוד כשכיר בקופ"ח עד שפרש, ומאז עובד כעצמאי לרבות במועד פסה"ד), גילו לעת התאונה ולעת מתן פסק הדין (74), הישתכרותו (מעל שילוש השכר הממוצע במשק) ויתר הנתונים שבאו בפניו, פסק בית המשפט לזכות התובע סך של 328,660 ₪ , ועל סך זה שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 3000 ₪.

לעתים כאשר מדובר על נזקים כלליים בתיקי ניזקי גוף, שנפסקו לתקופה ממשית קדימה, והסכום הכולל שנפסק הינו משמעותי כך שאדם פרטי עשוי להתקשות להשיבו, ניתן לקבל שאין צורך בכל הסכום שנפסק לסיפוק צרכים מיידים עד שישמע העירעור, ודי להעביר חלקו ולעכב היתרה (עיין למשל בש"א 7637/07 הנ"ל וכן ע"א 7587/21 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (12.11.2021)).

...

עם זאת לאחר הגשת הסיכומים , עת בא בית משפט קמא לשלב כתיבת פסק הדין, הגיע הוא למסקנה כי חוות הדעת של המומחה האורטופד אינה נותנת בידו כלים מספיקים לצורך הכרעה בשאלה כלום נותרה מגבלה קלינית ונכות רפואית, ובשאלת הייחוס הסיבתי לתאונה.

אך השינוי שבא לעת חקירת המומחה, הביא אותו למסקנה כי היה על המומחה לשקול גם האפשרות שהתאונה גרמה להחמרה מסוימת, אפשרות אותה נמנע מלשקול לאור קביעתו הראשונית שאין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מתני.

במצב דברים זה לא אחת אין מנוס מפסיקת הפסדי שכר באומדן.

הסכום הכולל שנפסק אמנם אינו נמוך כשלעצמו, אך בנתוני המקרה והמשיב הספציפי אני סבור שהמבקשת לא המחישה שהנו כה גבוה, שמדובר באותו מקרה שנזכר, המקים מאליו חשש אינהרנטי בדבר הקושי בהשבתו.

בהגיעה בסמוך לאבן קלומטר 13.9 נהגה ברשלנות עת נסעה במהירות שאינה סבירה לתנאי הדרך, ובאופן שמנע ממנה את השליטה באופנוע, וכתוצאה מכך החליקה עם האופנוע, סטתה מנתיב נסיעתה שמאלה לנתיב הנגדי, וגרמה להיתנגשות עם רכב פרטי שהגיע ממול.

מחוו"ד נ/1 אשר הוכנה כחוו"ד מומחה מטעם בית המשפט בתביעת ניזקי הגוף שהגישה הנאשמת עולה כי בעקבות התאונה פונתה הנאשמת לבית החולים במצב קשה, הנאשמת היתה מחוסרת הכרה למשך מספר ימים, טופלה במנות דם רבות עקב פגיעה בכבד ופגיעה בריאה ימנית, שברים בעצמות האגן וכריתה של מחצית מהכבד.

...

על פי סעיף 38(3) ו- 38(2) לפקודת התעבורה, יש חובת פסילת מינימום של 3 חודשים הן בגרימת חבלה של ממש והן בעבירות של נהיגה בקלות ראש ומהירות בלתי סבירה, למעט במקרים בהם מצא בית המשפט להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר בנסיבות מיוחדות.

סבורני כי יש לקבוע מתחם ענישה המתיחס באופן ספציפי חבלות של ממש אשר נגרמו לנאשמים עצמם.

לאור האמור לעיל, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש ושקלתי את חומרת העבירות, את מתחם העונש ההולם, את נסיבותיה האישיות של הנאשמת ואת עברה התעבורתי, אני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים: תשלום קנס בסך 1,500 ₪.