תביעת נזקי גוף בגין פגיעה בעמוד השדרה בעבודה

עוד טרם הגשת התביעה, ניהלו הצדדים משא ומתן במסגרתו מונה לבדיקת התובע, בהסכמת הצדדים, מומחה בתחום האורתופדיה בגין התאונה הראשונה בלבד, ד"ר אהרון צ'צ'יק. ד"ר צ'צ'יק העמיד את נכותו של התובע בגין פגיעה בעמוד שדרה מותני על 20% מתוך נכות זו ניכה 5% בגין עברו של התובע, כך שלתאונה יוחסו יוחסו 15%.

המומחה עמד על החומר הרפואי הקיים בתיק מאז התאונה, כמו גם על עברו הרפואי של התובע, הכולל תאונת דרכים משנת 2001 שלאחריה התלונן בין היתר על כאבי עמוד שדרה מותני, תאונה נוספת משנת 2005 בעקבות נפילה מסולם, חבלה בגב ובעצם הזנב, תלונות על כאבי גב בשנים 2009 ו- 2011.

אמנם, עסקינן ב'נזק מיוחד', הטעון פירוט והוכחה, הן בדבר הצורך בהוצאתו והן בדבר עלותו (ראו לדוגמא: ע"א 4986/91 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' נחום (22/3/1994)), ברם, מקום שנימצא שהתובעת נזקקה לטיפולים ומעקב רפואיים ואף להוצאות נסיעות כתוצאה מכך, נכון לפסוק הוצאות סבירות על דרך אומדנה ו"על הצד הנמוך והבטוח" - לשם שמירה על האיזון הראוי (ראה: למשל: ע"א 307/77, מור נ' עיזבון המנוח שעיה בוץ (2/2/78); י. קציר בספרו "פיצויים בשל נזק גוף" מהדורה חמישית התשס"ג–2003, עמוד 682 ואילך; ע"א 77/67 מ"י נ' דהאן (27/7/1967); ת"א 394/98 אלטאוויל אמיר נ' נחמיאס (2/2/06); ת"א 1616/04 שרף נ' אסותא - מרכזים רפואיים בע"מ (23/8/09); ת"א 1515/96 יהושוע נ' הסתדרות (25/8/99)).

סיכום ביניים בנוגע לתאונה הראשונה אחר כל האמור לעיל מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: הפסדי שכר לעבר - 10,000 ₪ אבדן כושר הישתכרות - 20,000 ₪ פיצוי בגין עזרת צד שלישי - 5,000 ₪ פיצוי בגין הוצאות רפואיות, נסיעות והוצאות אחרות - 1,500 ₪ נזק לא ממוני - 12,000 ₪ סך כל הפצוי - 48,500 ₪ נזקיו של התובע בגין התאונה השנייה בתאונה השנייה אשר אירעה בתאריך 23/2/16 נפגע התובע בדרך לעבודה, התובע הגיע לעבודה עם האופנוע ובבואו לחנות את האופנוע על המדרכה, נתקלה רגלו השמאלית באבנים מישתלבות שהקיפו ערוגת עץ קטנה על המדרכה, כתוצאה מן התנועה כף רגלו התעקמה ונגרם לו שבר.

...

סיכום ביניים בנוגע לתאונה הראשונה אחר כל האמור לעיל מתקבלת הערכת הנזקים הבאה: הפסדי שכר לעבר - 10,000 ₪ אבדן כושר השתכרות - 20,000 ₪ פיצוי בגין עזרת צד שלישי - 5,000 ₪ פיצוי בגין הוצאות רפואיות, נסיעות והוצאות אחרות - 1,500 ₪ נזק לא ממוני - 12,000 ₪ סך כל הפיצוי - 48,500 ₪ נזקיו של התובע בגין התאונה השנייה בתאונה השנייה אשר ארעה בתאריך 23/2/16 נפגע התובע בדרך לעבודה, התובע הגיע לעבודה עם האופנוע ובבואו לחנות את האופנוע על המדרכה, נתקלה רגלו השמאלית באבנים משתלבות שהקיפו ערוגת עץ קטנה על המדרכה, כתוצאה מן התנועה כף רגלו התעקמה ונגרם לו שבר.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 48,500 ₪ בגין התאונה הראשונה ו- 9,500 ₪ בגין התאונה השנייה.

כמפורט לעיל, דינה של התביעה להתקבל, שעה שהתביעה מתקבלת, אמורה הנתבעת לשאת בהוצאות ניהולה, גם אם גרסת התובע לא התקבלה במלואה.

תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף עקב פגיעה מנפילת מכשיר בחדר כושר [להלן: "התאונה"].

בין הצדדים הוסכם כי נכותו הרפואית המשוקללת של התובע, להבדיל מנכותו התפקודית, [ראו סעיף 27 לסיכומי הנתבעת] הנה בשיעור של 14.5% [10% בגין עמ"ש צוארי ו - 5% בגין עמ"ש מותני] הראיות: מטעם התובע: העיד התובע בעצמו ותצהירו על נספחיו סומן - ת/1.

הכלל המשפטי הוא, כי במקרה בו קיימת עדות יחידה של בעל דין, הרי שעפ"י סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א 1971, (להלן: "הפקודה") באין סיוע לעדות שכזו באמצעות ראיה חיצונית וממקור נפרד, דין התביעה להדחות [ראו י. קדמי "על הראיות" דיונון (חלק 1) עמודים 131-142].

בהנתן כל האמור עד כאן מצד אחד, ובהיתחשב בזמן שחלף מאז התאונה ועד היום [כ- 5 שנים], בגילו של התובע, בעובדה כי עסוקו כפיזיוטרפיסט [להבדיל מניהול החברה שבבעלותו, שאין כל סיבה שהפגיעה בתאונה תיפגע בכושרו לנהל את החברה] הנו עיסוק פיזי, ויתכן כי ככל שיתבגר בכל זאת יתקשה לעבוד כפיזיוטרפיסט מצד שני, הגעתי לכלל מסקנה כי בכל זאת נותרה לו גם נכות תפקודית אם כי בשיעור נמוך שלטעמי אינו עולה על 5%.

...

לאחר שבחנתי טענות הצדדים, ושקלתי את מכלול הנסיבות ולנוכח התרשמותי מעדות התובע לפני ראיתי להעדיף את טענות הנתבעת, אם כי בסייגים, הכל כפי שיופרט להלן: ככלל, נהוג להבחין בין נכות רפואית לבין נכות תפקודית, כאשר הנכות התפקודית היא למעשה השפעת הנכות הרפואית על תפקודו של התובע בכל תחומי החיים.

ניסיונותיו המאוחרים [שלא במסגרת הגשת הראיות] לצרף תלושי שכר ודוחות שומה מאוחרים לשנת 2018 כאמור לא צלחו [ראו החלטותי מיום 17/10/21 עמ' 20 -22 לפרוטוקול וכן החלטתי מיום 19.1.22 במסגרת בקשה 17, כאשר לשם השלמת התמונה יובהר שעל החלטותי אלו לא הגיש התובע בקשת רשות ערעור].

בנסיבות אני סבורה כי התובע כשל מלהוכיח זכאותו לפיצוי בראש נזק זה. הוצאות רפואיות ונסיעות: התובע העיד כי את רוב הטיפולים הרפואיים והתרופות להם נזקק קיבל מרופאים ומפיזיוטרפיסטים שעבדו ועובדים אצלו בחברה [ראו עדותו בעמ' 15 ש'20-21, וגם ש' 25; עמ' 16 ש' 30-31;עמ'17 ש'1-11 וגם ש' 17-23; עמ' 17 ש' 28-30; עמ' 18 ש' 10] .

בהינתן האמור עד כאן, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח שאכן נגרמו לו בפועל הוצאות בגין טיפולים רפואיים או נסיעות או כי יגרמו לו הוצאות כאלו בעתיד.

לסיכום חישוב הנזק: בהינתן כל האמור נזקי התובע בגין התאונה הינם כדלקמן: הפסד שכר בעבר 8,880 ₪ הפסד שכר בעתיד 410,000 ₪ פנסיה (-) עזרת זולת (עבר ועתיד) (-) הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) (-) כאב וסבל 35,000 ₪ סה"כ 453,880 ₪ סוף דבר: א. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, באמצעות הכשרה, לשלם לתובע סך של 453,880 ₪.

מבוא וטענות הצדדים התובעת הגישה תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן : "החוק").

לפי תצהירה התובעת טוענת כי היא זקוקה להפסקות ומשככי כאבים בעקבות ההגבלה בתנועות, שכרה נפגע מאחר ולא יכלה לעבוד בהקף השעות בו עבדה לפני התאונה.

לסיכום, בחלוף כ – 4 שנים מהתאונה, התובעת חזרה לאותו מקום עבודה לעבודה מלאה, הנכות נקבעה בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש צוארי, לא הוכחה עזרת צד ג' או הוצאות כנטען.

...

לסיכום, בחלוף כ – 4 שנים מהתאונה, התובעת חזרה לאותו מקום עבודה לעבודה מלאה, הנכות נקבעה בגין הגבלה קלה בתנועות עמ"ש צווארי, לא הוכחה עזרת צד ג' או הוצאות כנטען.

לא שוכנעתי מעדות בעלה של התובעת כי מדובר בעזרה מעבר למקובל בין בני זוג המקיימים משק בית משותף או מהתנהלותם לפני התאונה.

לסיכום, הנתבעת תשלם לתובעת סך 196,820 ₪, בניכוי תגמולי המל"ל בסה"כ 155,327 ₪, שכ"ט עו"ד בסך 23,625 ₪ והחזר אגרת המשפט.

רקע כללי בפניי תביעה לניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 17.5.1981, אשר נפגעה כנוסעת בתאונת דרכים מיום 21.3.2015 (להלן: "התאונה").

לא צפוי שינוי במצבה; אובדן כושר עבודה מלא וזמני למשך חודש לאחר התאונה הוא פרק זמן סביר; המומחה העריך את נכותה הצמיתה בשיעור של 3.5% לפי פריט 37(5)(א) לתוספת לתקנות המל"ל בגין פגיעה בעמוד שדרה צוארי וכן 3.5% לפי פריט 35(1)(ב) לתוספת לתקנות המל"ל בגין פגיעה בכתף ימין.

הצדדים לא זימנו את המומחים לחקירה נגדית, ולאחר שעיינתי בחוות הדעת על ממצאיהן וקביעותיהן, אני מאמצת את מסקנת המומחים לפיה נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת בקשר לתאונה הנה בשיעור 8% בתחום הראומטולוגיה (מתוך 25%), 3.5% בגין הגבלה בתנועת עמוד השידרה הצוארי ו-3.5% בגין פגיעה בכתפה הימנית.

...

בנסיבות אלו אני סבורה כי יש לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין פגיעה אפשרית בכושר השתכרות לרבות פנסיה, מהיום ועד לתום תוחלת חיי עבודתה (גיל 67), בסך כולל של 130,000 ₪ (חישוב המתבסס על כ- 70% מחישוב אקטוארי).

ההנחה כי התובעת תשתכר שכר נמוך יותר בעתיד באופן המשנה את קצבת הנכות שלה הינה בבחינת טענה בעלמא שלא ניתן להתחשב בה. אשר על כן, אני מקבלת את טענת הנתבעת לעניין זה ומעמידה את סכום הניכוי על 81,226 ₪.

אחר כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת סכום של 142,727 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין וכן אגרה כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום.

בפניי תביעה שעניינה ניזקי גוף שארעו לתובע ביום 29.12.2011, לאחר שגג עליו שהה קרס, והוא צנח ארצה ונחבל (להלן: התאונה).

התובע אובחן כמי שסובל מנכות של 30% נכות אורתופדית בגין הפגיעה בעמוד השידרה המתני ועוד 5% בגין הפגיעה בעצב הפמורלי, וכן 5% נכות פסיכיאטרית בגין תיסמונת בתר חבלתית (PTSD).

בסביבות השעה 12:00 יצאו העובדים להפסקה משותפת לאחריה עלו הנתבעים לגג כשהתובע ממתין למטה לקבל מהם את חלקי לוחות האסבסט שנותרו על הגג וציוד כללי של העבודה, אמנם התביעה נגד המעסיקה נדחתה, אולם הנתבעים ביקשו להדגיש שלא היה סיכון באיסוף חלקי הלוחות, שכן הם פורקו יום קודם ולכן לא היוו עוד סכנה בריאותית.

...

איני מקבלת תשובה זו, התובע מתייחס לאירוע שנמשך באופן ברור מספר דקות, פחות מעשר, אם היה מדובר באירוע של דקה, היה משיב כך; התובע לא ידע לומר מיהו הבחור השלישי שהוא גם עובד של הנתבעת 1 שהיה על הגג שתיאר התובע בהודעתו במשטרה.

לא האמנתי לתובע כי עלה לגג רק על מנת לקחת את המעיל, על רקע המילים הגסות וחילופי הדברים בין אחמד לבינו, איני מקבלת את הגרסה שחסן, אותו כינה "קטנצ'יק", אחז בתובע שהוא איש גבוה וחסון מאוד, והגיוני יותר שחסן ניסה להפריד בין התובע לבין אחמד (מה שגם עלה מתשובתו כי רק אלוהים יודע מה היה באמת), עד עכשיו לא ברור לי האם היתה סולחה, מי היה נוכח בסולחה, מי יזם את הסולחה והאם בכלל מדובר בביקור נימוסין להרגעת הרוחות, "ביקור חולים" או ניסיון של הנתבעים ל"הוריד" מעליהם גורמים עברייניים שטענו כי איימו עליהם.

במצב דברים שכזה אני מורה על דחיית התביעה ובנסיבות העניין, מקום שהתובע נפגע בצורה משמעותית בתאונה – איני עושה צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.