תביעת נזקי גוף בגין נפילה על רצפה רטובה באולם אירועים

בפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 13.2.1959, בעקבות תאונת עבודה שארעה לה לטענתה ביום 23.6.2013, במסגרת עבודתה אצל נתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת).

היתקיימה ישיבת הוכחות בה העידו ונחקרו התובעת ועדיה, ובסיומה סיכמו באי-כח הצדדים את טענותיהם בעל-פה. נסיבות התאונה בכתב התביעה טענה התובעת, כי בעת שהיתה בדרכה למטבח במקום עבודתה, החליקה על ריצפה רטובה ממים וסבון.

התובעת העידה, כי החליקה בשל מים שנותרו על הריצפה בעקבות עבודות נקיון שביצעה המנקה שהיתה במקום.

העד, שהעיד לפני התובעת, אשר שהתה לכל אורך עדותו מחוץ לאולם, סיפר כי הוא זוכר היטב את ארוע הנפילה, זאת לאור היחסים המיוחדים שנוצרו בינו ובין התובעת בעת שיעבדו יחד, מעין יחסי אם ובן (הוא היה בן 19 במועד התאונה).

לאור כל אלו - האמון שנתתי בעדותה של התובעת בבית המשפט; החיזוק לגירסתה בעדותו של העד יוסף, שאף היא היתה מהימנה בעיניי, העובדה שעדויות אלו לא נסתרו והגרסה לא קרסה בחקירה הנגדית, והעובדה שהגירסה הבסיסית של התובעת בדבר החלקה ונפילה במקום עבודתה מופיעה בתעוד הרפואי המיידי שלאחר התאונה, אני מקבלת את גירסתה של התובעת לארוע התאונה וקובעת כי זו ארעה בעת שהתובעת החליקה על מים וסבון שנותרו על הריצפה לאחר נקיונה, מבלי שבמקום הוצב שלט אזהרה מפני החלקה.

...

מאידך, אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה מגיעה נכותה התפקודית לשיעור של 15%, פי שניים משיעור נכותה הרפואית המוסכמת.

הנזק בשקילת כל האמור לעיל, אני פוסקת לתובעת פיצוי על פי ראשי הנזק כדלקמן: כאב וסבל: התובעת ביקשה בסיכומיה פיצוי בסך של 40,000 ₪; הנתבעת מנגד הציעה פיצוי של 15,000 ₪.

סוף דבר אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 61,359 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% ומע"מ, החזר האגרה ששולמה והחזר עלות חוות דעתו של ד"ר קליגמן, המומחה מטעמה, כנגד קבלה, זאת צירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועדי התשלום ועד היום.

תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף, שנגרמו בשל נפילת התובעת במיתחם הקנטרי קלאב, במלון חוף התמרים.

גם לעניין סיבת הנפילה לא הובאה כל ראיה שתסתור את עדויות התובעת ועדיה, כי הנפילה אירעה בשל החלקת התובעת על ריצפה רטובה, תוך כדי משחק טניס שולחן.

הנתבעים נסמכים על תחביר לא מוצלח של אותו משפט, שלכאורה ניתן להסיק ממנו שהנפילה הייתה "ככל הנראה ממים"; אולם לאחר שמיעת העדויות ברור לי, כי לא לכך כוונו התובעת ועדיה בתצהיריהם, ולמעשה אלו העידו באופן ברור, כי סיבת הנפילה הייתה מים על הריצפה.

ראוי לציין בהקשר זה את עדותו של מר סלוק, אשר העיד באופן אמין, כי אינו זוכר שראה מים על הריצפה ביום הארוע, אולם כן היה עד להישנות מקרים של טפטופים מהמזגן בחדר טניס השולחן, בעיה שאותה נהגה הנתבעת ליפתור בהנחת דלי מתחת למזגן.

...

טענות הנתבעים הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה.

לאור האמור אני מקבלת את גרסתה של התובעת כי נפלה לאחר שהחליקה על רצפה רטובה בחדר משחקי טניס שולחן.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, לאחר שקבעתי כי התובעת נפלה במהלך משחק אצל הנתבעת, בשל הימצאות מים על הרצפה, בנסיבות שבהן הוכחה אחריות הנתבעת לכך.

נוסף על כך ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט בסך 1,200 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך 5,148 ₪.

בפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1.11.1968, בעקבות תאונת עבודה שארעה לה לטענתה ביום 2.2.2016 במסגרת עבודתה כקופאית ראשית בסניף הסופרמרקט של נתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת) ברמת אלון בחיפה.

בעדותה בבית המשפט חזרה התובעת על גירסתה לפיה נפלה עקב רטיבות על הריצפה ליד מקררי החלב.

היא אישרה, כי לא ראתה את הנוזל על הריצפה טרם הנפילה, אולם העידה, כי לאחר הנפילה חשה רטיבות במקום בו נפלה (עמ' 27, ש' 3 ואילך), ומכך הסיקה כי היה מדובר בכמות רבה של נוזל, וכפי שנכתב בתצהירה - המקום היה "מוצף" (עמ' 28, ש' 10 ואילך).

לאור כל אלו - גירסתה העקבית של התובעת והאמון שנתתי בעדותה בבית המשפט; החיזוק לגירסתה בעדותה של ניבאל, שאף היא היתה מהימנה בעיניי; העובדה שהגירסה הבסיסית של התובעת בדבר החלקה ונפילה במקום עבודתה מופיעה בתעוד הרפואי המיידי שלאחר התאונה; העובדה שעדויות אלו לא נסתרו והגרסה לא קרסה בחקירה הנגדית; חזרתה מעל דוכן העדים של עדת הנתבעות מן האמור בתצהירה לעניין ארוע התאונה; והימנעותן של הנתבעות מלהציג ראיות רלוואנטיות - אני מקבלת את גירסתה של התובעת לארוע התאונה וקובעת כי זו ארעה בעת שהתובעת החליקה על נוזל שהיה על ריצפת הסניף בסמוך למקררי החלב.

...

כאמור לעיל ביחס לתחום הפסיכיאטרי, אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה גם הבעיות הרפואיות הנוספות מהן היא סובלת הן תולדה של התאונה או של השלכותיה הרפואיות, משטענה זו לא נתמכה בחוות דעת רפואית בתחום הרלוונטי כנדרש.

מכל האמור לעיל, לא ראיתי לנכון שלא לפסוק לתובעת פיצוי כלל בגין הפסדי שכר מאז 2019 ואילך, כפי שטענו הנתבעות; ביטוי לבעיותיה הנוספות, אשר ודאי אף הן תרמו לכך שלא עבדה תקופה ארוכה ושגם כיום הינה עובדת במשרה חלקית בלבד, נתתי בכך שהפסדי השכר ממועד זה ועד היום וכן עד הֲגיע התובעת לגיל פרישה חושבו על בסיס שיעור נכות פחות מהנכות הרפואית, אותו מצאתי לנכון להעמיד על 15%.

סוף דבר אשר על כן, אני פוסקת לתובעת סך של 103,762 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% ומע"מ, החזר האגרה ששולמה והחזר עלות חוות הדעת של ד"ר נחום רוזנברג וד"ר רמי יוסף, זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועדי כל תשלום ועד היום (התובעת לא נשאה בשכרו של מומחה בית המשפט ד"ר שזר).

בפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 8.9.1984, בעקבות תאונה שארעה לה לטענתה ביום 30.1.2019 במסגרת עבודתה כפועלת ייצור אצל נתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת או המפעל), מיפעל לייצור, אריזה ושיווק של חומר נקוי, שנתבע מס' 2 (להלן: הנתבע) הוא מנהלו.

חזוק לגירסתה של התובעת לפיה נפלה במהלך עבודתה ניתן למצוא גם בעדותו של הנתבע עצמו, אשר מסר בבית המשפט, כי לאחר התאונה סיפרו לו העובדות אינאס ואמינה, כי התובעת נפלה, אם כי לא נפילה "כל כך גדולה" שתגרום לנזק הנטען על ידיה, וכי ראו אותה על הריצפה (שם, עמ' 29, ש' 9 ואילך).

אין בידי לקבל, מנגד, את גרסת הנתבעים לארוע התאונה ולאחריות לה. בכתב ההגנה לא כפרו הנתבעים למעשה בעצם נפילתה של התובעת במפעל, אולם טענו כי זו ארעה בנסיבות הקשורות לתובעת ולה בלבד; עוד טענו, כי גם אם הריצפה היתה שמנונית - מה שהוכחש - הרי שמדובר בחומר טבעי למפעל המייצר חומרי נקוי ועל כן מספקת הנתבעת לעובדים נעלי עבודה מתאימות.

כן אישר אסבן, כי איש לא מסר לו שלטענת התובעת היא החליקה על חומרים שומניים ורטיבות שהיו על ריצפת אולם הייצור (שם, עמ' 9, ש' 1 ואילך) - עניין תמוה ביותר, בשים לב לכך שזו טענתה העיקרית.

...

התובעת טענה, כי במועד בו הוגשו תצהיריה איש מעובדי המפעל לא הסכים להעיד מטעמה, עקב חששם פן תיפגע פרנסתם; ואולם, טענה, העובד האמור נאות בסופו של דבר למסור עדות מטעמה, זאת חרף חששו מפניו של הנתבע, ועל אף שכיום, כך טען, הוא עוסק בהפצת מוצריה של הנתבעת ותלוי בה לפרנסתו.

לאור כל אלו, ומשלא מצאתי סיבה שלא לאמץ את חוות דעתו של ד"ר קרת, בהיותו "זרועו הארוכה" של בית המשפט, אני קובעת כי נכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור 10%, כקביעתו.

מאידך, אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו, לפיה אין לפגיעתה של התובעת השלכה תפקודית כלשהי; דומה כי מיתחם העבודות הפיזיות, לכל הפחות, הפתוח כיום בפניה, הצטמצם בצורה ניכרת.

סוף דבר אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 161,744 ₪.

בפני תביעת פיצויים בגין ניזקי גוף שהגישה התובעת כנגד הנתבעת בשל תאונת עבודה שאירעה ביום 23.5.2015 (להלן: "התאונה").

השאלה שבמחלוקת שבה עלי להכריע היא שאלת החבות: האם התובעת החליקה עקב ריצפה רטובה וחלקה לטענתה, או בשל כך שעיקמה את הרגל עת הלכה עם נעלי עקב ותוך כדי הליכתה הרגל התעקמה ללא כל קשר לרטיבות כטענת הנתבעת.

אני סבורה כי התובעת עמדה בנטל להוכיח את התביעה לפיה נפלה כתוצאה מהחלקה על ריצפה רטובה.

אולם, אני סבורה כי לא ניתן להסיק מכך שהרגל התעקמה, כי הדבר שולל את טענת התובעת שהיא נפלה עקב רטיבות.

עוד העיד שאמר לאחראי לאחר האירוע שהתובעת החליקה עקב רטיבות ועל כך שיש לטפל בענין זה. גם במסקנות המסמך שהוגש נרשמו מסקנות הנוגעות לרטיבות וריענון נהלים.

...

אולם, אני סבורה כי לא ניתן להסיק מכך שהרגל התעקמה, כי הדבר שולל את טענת התובעת שהיא נפלה עקב רטיבות.

על כן , יש לקבע כי התובעת עמדה בנטל הוכחת הנזק, ואני מקבלת את גרסתה.

מאחר שהגעתי למסקנה שהתובעת החליקה בעקבות רטיבות, אני סבורה כי יש מקום לייחס לנתבעת אחריות לתאונה.

סופו של דבר- סך הכל פיצוי 130,956 ש"ח ניכויי מל"ל 76,518 ש"ח ובסך הכל לאחר ניכויי מל"ל סך של 54,438 ש"ח ומכאן, כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 54,438 שח בתוספת אגרה, ושכט עוד כמקובל וכן הוצאות משפט.