תביעת נזקי גוף בגין נפילה על מדרגת עץ במועצה מקומית

לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, במהלך עבודתו אצל הנתבע.

טענות הצדדים התובע טען כי נגרמו לו ניזקי גוף כתוצאה מהנפילה אשר אירעה במהלך עבודתו ולטענתו, הנתבע נושא באחריות לכך.

ד"ר משה קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות משוקללת צמיתה כתוצאה מהתאונה בשיעור של 23.5% בגין הגבלה בתנועות עמוד השידרה לפי מצב ביניים בין סעיף 37(7)(א) לסעיף 37(7)(ב) לתקנות המל"ל (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בשיעור של 15% וכן נכות בגין פגיעה שורשית בשיעור של 10% לפי סעיף 32(1)(א)(1) לתקנות המל"ל. הנתבע כפר בנזק הנטען והוסיף כי התובע בעל עבר רפואי עשיר ואף סבל ממגבלות רפואיות זהות לאלה אשר טוען הוא כעת כי מקורן בתאונה מושא תיק זה. בנוסף, טען הנתבע, כי התובע לא זו בלבד כי לא השמיע כל טענה ביחס לרשלנות הנתבע כפי העולה מתאור הנסיבות על ידי התובע, לא בטופס הודעה על פגיעה בעבודה (ראו 1), לא בכתב התביעה ולא בתצהיריו, אלא שהוא כלל לא עמד בנטל להוכיח רשלנות של הנתבע בכל הקשור בליקוי במדריגות.

קביעת האחריות האזרחית בעוולת הרשלנות מורכבת משלוש שאלות (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 112).

כמו כן, עיון בתמונות מלמד כי בשולי המדריגות שברים, אין אמצעי כלשהוא המונע החלקה בקצה המדריגות וגם אין מעקה של ממש, אלא פלטת עץ אשר כימעט וצמודה אל הקיר.

...

אכן לא הוצגו לפני ראיות בדבר קבלת עזרת צד ג' בשכר, עם זאת, אין בידי לקבל את הטענה כי התובע לא נזקק לעזרה כלל ואף שהמדובר בעזרת בני משפחה, ברי כי בנסיבות פגיעתו של התובע ובייחוד לאור התקופה הממושכת שהיה במעקב רפואי וקבלת טיפול , סבורה אני כי הוא נזקק לעזרה בהיקף משתנה.

סוף דבר הפיצוי בראשי הנזק השונים, הוא כדלקמן: אבדן השתכרות לעבר 35,000 ₪ אבדן השתכרות לעתיד והפסד פנסיה 100,000 ₪ עזרת הזולת 5,000 ₪ הוצאות 5,000 ₪ כאב וסבל 35,000 ₪ סה"כ, עומד סכום הפיצוי על סך של 180,000 ₪.

הנתבע, זנח את בקשתו להגיש חוות דעת אקטוארית ביחס לתגמולים אשר שולמו לתובע, אם שולמו, ולא הציג כל ראיה ביחס לטענה זו. סיכומו של דבר, הנתבע ישלם לתובע סך של 144,000 ₪ בצירוף אגרת בית המשפט אשר שילם התובע משוערכת למועד התשלום ובתוספת הוצאות ההליך ושכ"ט עורך דין בסך כולל של 40,000 ₪.

התביעה הוגשה בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת ילידת 2.12.1945.

בזמן שהתובעת ביקשה לרדת מן המדרכה אל החוף, באמצעות מדרגות העץ הקיימות במקום, נתקלה במדרגת עץ, נפלה ונחבלה בקרסולה השמאלי.

דברים דומים נאמרו גם בע"א 243/83 עריית ירושלים נ' גורדון פ"ד לט (1) 113 11.2.85, וע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז (1)113 9.11.82 מפי כבוד השופט ברק: "קיומה של חובת הזהירות המושגית נקבע על-פי מבחן הצפיות. המבחן הוא, אם אדם סביר "צריך היה" (ought) לצפות להתרחשות הנזק.

ואם בכך לא די, הרי שבתעודת עובד הציבור נטען כי האחריות לנתיבי ישראל כוללת את "תחזוקת הכביש, סימונו והתקנת התאורה בו", אך לא את המדרכה ומדרגות העץ.

...

לפיכך, התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

התובעת התעקשה על בירור התביעה כנגד הנתבעת 2, בין השאר, על מנת לקנות סמכות מקומית בבית משפט זה. נוכח התוצאה אליה הגעתי, ההוצאות שהוציאה הנתבעת 2 והתנהלות התובעת, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת 2 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 14,000 ₪.

ענייננו בתביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובע בשל נפילתו מגובה מעץ דקל עליו טיפס, המצוי בתחום השיפוט של הנתבעת.

רקע כללי וטענות הצדדים: התובע, יליד 10.09.1998, טען בתביעתו, כי ביום 09.04.2015, בהיותו בן 16 וחצי, כאשר ביקר בפארק של המועצה המקומית נחף – הנתבעת, נפל ונחבל בגופו עקב נפילה מגובה מעץ דקל (להלן: "התאונה").

המומחה קבע כי התובע סובל מנכות בשיעור של 15%, בהתאם לתקנה 35 (1) (ב-ג) לתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") בשל פציעה קשה בשוק שמאל, ולאחר מספר התערבויות כירורגיות.

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי טענות הצדדים, שמעתי את העדים והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי, לא שוכנעתי כי האירוע כפי שהוכח לפניי מקים אחריות בנזיקין ובהתאמה, דין התביעה להידחות.

אשר על כן, נוכח כל המפורט לעיל, דין התביעה להידחות.

לבסוף, טוענת הנתבעת כי גם אם תיתקבל גירסתו של התובע לפיה הוא נבהל מבלימת רכב ולכן סטה ונפל מאופניו, הדבר אינו עומד בקריטריונים של הגדרת 'תאונת דרכים' שבסעיף 1 לחוק הפלת"ד, הדורשים כי מאורע נזק הגוף בגינו מוגשת תביעה בפלת"ד יתרחש "עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". הנתבעת מבהירה כי, לשיטתה, מאחר שבעניינינו לא מיתקיים קשר סיבתי עובדתי - בהעדר מגע בין 'הרכב הפוגע' לבין התובע, וגם לא מיתקיים קשר סיבתי משפטי - מאחר שהתובע לא היה בסיכון פגיעה מרכב; ולמעשה - לא היתממש "סיכון תחבורתי". הממצאים, סיווג התאונה וחבות קרנית הראיות, עדות התובע, והממצאים לגבי נסיבות התאונה כפי שיפורט בהמשך, מצאתי כי התאונה מושא התביעה אירעה כך: ביום 27.11.2015 נפגע התובע בתאונה כאשר רכב אשר נסע לפניו ברחוב [נ] בלם בפתאומיות וגרם לו לאבד שליטה על האופניים, וליפול באופן שגרם לו חבלה.

בפרשה דומה לפרשה הנדונה בפניי, בעיניין ת"א (שלום קר') 2683/01 עומרי נ' מועצה מקומית נחף (פורסם; 28.7.2003) (להלן: "ענין עומרי"), נקבע כי ארוע שבו התובעת הלכה הליכה ספורטיבית בשול הימני של הכביש ועל מנת שלא להפגע מרכב שחלף במרחק של מטר ממנה זזה התובעת והחליקה על חצץ ונפגעה יוגדר כתאונת דרכים.

כך בענין ת"א (מחוזי מרכז) 35691-09-15 ס. ס נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ (פורסם; 16.7.2018) קבע כב' השופט ויצמן כי מקרה של נזק גוף שניגרם לנוסעים ברכב בגין קריסת עץ מחצר פרטית על גג הרכב בו נסעו בכביש לצד החצר הוא 'תאונת דרכים' כהגדרתה בחוק הפלת"ד. כב' השופט ויצמן מתבסס בפסיקתו על מה שנקבע בענין רע"א 10721/05 אליהו - חברה לביטוח בע"מ נ' אברהים יונאן ואח' (פורסם; 2006), בו פסק כב' השופט רובינשטיין: "מובנת אפוא פסיקה שתיקבע קיומה של תאונת דרכים כאשר הארוע היתרחש כתוצאה מהתממשותם של סיכונים הטמונים ברכב מעצם טבעו וטיבו, והאופייניים לשימוש בדרך. כך היה הדבר כאשר הסיכונים נבעו מתכונותיה של הדרך עצמה, וכך היה כאשר הסיכונים נבעו ממערכת הכבישים וסביבתם הטבעית, למרות שהסכוי שבהתממשות הסיכונים הללו נמוך (כגון גשרים, עצים בשולי הדרך, שלוט כבישים וכיוצא באלה שנפלו לכביש)". לאור המפורט לעיל, אני קובע כי התאונה בה נפגע התובע בעניינינו היא 'תאונת דרכים' כהגדרתה בחוק הפלת"ד. בנסיבות התובע עמד בדרישת סעיף 12(א)(1) לחוק, והוכח כי מדובר בנהג אחראי - לא ידוע התובע נישאל בחקירתו האם מאז התאונה עשה מאמצים לברר האם היו עדים לתאונה.

הנתבעת מפנה למה שנקבע בענין רע"א 3909/08 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' שרה קורן (פורסם 3.11.2009) בעיניין "השקידה הסבירה": "סעיף 10 לחוק הפיצויים הורה על הקמתה של קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים. סעיף 12 קובע כי קרנית תפצה נפגע הזכאי לפיצויים אם אין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח, וזאת בהתקיים אחד מארבעה מצבים: (1) הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע;... קרנית באה להגן על הנפגע התמים שאין באפשרותו לתבוע פיצויים מאת הנהג-הפוגע ומאת חברת הביטוח שקבלה את הפרמיה עבור הביטוח. נפגע שאינו פועל באורח סביר על-מנת שניתן יהיה לפנות לחברת הביטוח שאחראית לפצוי, ומבקש להסתמך על רשת הבטחון של קרנית, מסכל את מדרג הביטוח שנקבע בחוק, ולמעשה מעביר את משא הפיצויים מכתפיהם של "האחראים הראשוניים" אל כתפי בררת המחדל הממומנת מכספי הציבור.

...

בסעיף 2 לכתב התביעה טוען התובע כי היה "במועד הרלוונטי לתביעה זו רוכב אופניים אשר נפגע מרכב אשר עצר בפתאומיות לפניו"; והוא מפרט בסעיף 4 לכתב התביעה: "ביום 27.11.2015 נפגע התובע בתאונת דרכים עם רכב צד ג' אשר נסע לפניו ברחוב [נ] ב[שם העיר], בלם בפתאומיות, וגרם לתובע לאבד שליטה על האופניים, ליפול ולאבד את הכרתו". אקדים ואומר, כי אינני מקבל את טענת הנתבעת כי קיימת סתירה של גרסאות בין הנטען בסעיפים שצוטטו לעיל.

התובע טוען כי בגין הפגיעה במרפק ידו הימנית נגרם לו כאב וסבל וכי נפגע תפקודו; זאת לאחר שהמומחה הרפואי מטעם בית המשפט מצא לייחס לה גרימת נכות רפואית אורתופדית צמיתה בשיעור 2.5% (ועוד 1% בגין הצלקת הניתוחית), והיזקקות "לעזרה וסיעוד חלקיים במשך כ - 6-8 שבועות לאחר התאונה". אקדים ואציין כי בסופו של יום, על פי מכלול הראיות והעדויות שלפניי, מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח את הנסיבות של התאונה כפי שהן עולות מהנטען בכתב התביעה, כי מדובר ב'תאונת דרכים' כהגדרתה בחוק, וכי פעל 'בשקידה סבירה' לאיתור נהג הרכב.

המומחה הרפואי מטעם בית המשפט מצא כי התובע נזקק "לעזרה וסיעוד חלקיים במשך כ - 6-8 שבועות לאחר התאונה". התובע בתצהירו הצהיר בין היתר: "... הפגיעות האלו משפיעות על תפקודי בבית ובקרב משפחתי. אני מתקשה בביצוע עבודות משק הבית, עריכת קניות, שטיפת כלים, כביסות וכו'... לאחר התאונה הייתי מאושפז לצורך ניתוח, ולאחר מכן הייתי מרותק למיטה במשך מס' שבועות. בכל אותו זמן הייתי צריך עזרה מרובה בכל התפקודים – לבוש, רחצה, עבודות משק הבית, הכנת אוכל והגשתו, אפילו לקחת בעצמי כוס מים היה אתגר. לצורך הטיפול בי נאלצו הורי להפסיד יומי עבודה רבים" [סעיפים 17, 20 ו-21 לתצהירו].

סך הפיצויים כעולה מהמפורט בפסק דין זה, מצאתי לקבל את התביעה, כשהסכום לפיצוי לתובע הוא סך כולל של 60,000 ₪, כפי שעולה מסיכומם של הפיצויים בראשי הנזק, כדלקמן: אובדן כושר השתכרות לעתיד - 35,000 ₪ עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) – 12,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (לעבר ולעתיד) – 3,000 ₪ כאב וסבל – 10,000 ₪ סה"כ: 60,000 ₪ סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כדלקמן: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת תשלם לתובע סכום של 60,000 ₪.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע החזר שכר טרחת עורך דין בסך 9,126 ₪, וכן - החזר האגרה ששילמה התובעת בנדון, בליווית ריבית והצמדה ממועד תשלום האגרה.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 26789-11-17 פלוני נ' מועצה מקומית ערערה בפני כבוד השופטת טלי מירום התובע י' מ' ע"י ב"כ עוה"ד ח'אלד מסארווה הנתבעת מועצה מקומית ערערה ע"י ב"כ עוה"ד שיך עבד מקדאד פסק דין

בפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לטענת התובע, יליד 22.6.1991, ביום 28.10.2016, כאשר נפל לתוך בור נקוז פתוח בשטחה המוניציפאלי של הנתבעת.

ד"ר ניר הוס, מומחה מטעם בית המשפט, קבע כי כתוצאה מהפגיעה בתאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 7%, שליש מהנכות אותה מקנה תקנה 41(1)(א) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התקנות), שעניינה פריקה של הכתף.

בעדותו הראשית בבית המשפט הסביר התובע, כי מה שכינה בכתב התביעה כ"שטיח" הוא למעשה "משטח" עשוי עץ, או דיקט, ומעליו משטח של דשא סינתטי (עמ' 7, ש' 3 ואילך[footnoteRef:1]).

על אף הטענה לפיה היו פניות רבות למועצה בקשר לבור הנקוז הפתוח, פניות שלא נענו ולא טופלו, עד אשר נאלץ מי להניח על המפגע דיקט וגם שטיח או דשא סינתטי, הנתבעת לא הציגה פירוט פניות למוקד בקשר לבור, ולמעשה מהנדס המועצה העיד כי כלל לא ידע אודות המפגע, אלא לאחר פנייתו של ב"כ הנתבעת אליו, עם הגשת התביעה, דהיינו, למעלה משנה לאחר קרות התאונה.

...

מכל האמור לעיל, מצאתי לנכון להמשיך ולפסוק לתובע פיצוי בגין הפסדי שכר על בסיס 7% מתוך שכרו עובר לתאונה גם להמשך התקופה, קרי, מיום 1.5.2017 ועד היום, סך הכל - 76 חדשים, וכדלקמן: 4,145 ₪ X 7% X 76 חדשים = 22,051 ₪.

שיעור הגריעה מכושר השתכרותו של התובע: בתחשיבו חישב התובע את הפיצוי בפריט זה על יסוד בסיס שכר של 8,000 ₪ ונכות של 15%; אין בידי לקבל טענות אלו: התובע מעולם לא הגיע לרמת שכר של מעל ל - 5,000 ₪, לא כל שכן של 8,000 ₪.

בשקילת כל האמור לעיל מצאתי לנכון לפסוק לתובע סכום גלובלי בשיעור 65,000 ₪.