מונחת לפניי תביעת נזק גוף שהוגשה ביום 26.4.2017.
לפי גרסת התובע בתביעתו המתוקנת (הוגשה ביום 16.6.2019): "ביום 2.7.2012 או בסמוך לכך, נפגע התובע במהלך עבודתו בשירות הנתבעת מס' (1), כאשר בזמן עבודה על פיגום נפל התובע מגובה 2 מטר לערך, וזאת בשל החלקת ו/או תזוזת תחתית הפיגום עליו הוא עבד לצורך התקנת צנרת במקום".
הנתבעת 2 היא המבטחת של המעביד (להלן: "כלל"; לנוחיות הדיון, המעביד וכלל יכונו יחד גם "המעביד").
השהוי שבו נקט המעביד גרם נזק ראייתי לבז"ן. בין היתר, לא ניתן היה לדעת מי היה הקבלן שבנה את הפיגום ובדק אותו לפני שהתובע עלה עליו, לא ניתן היה לאתר את תוכניות הבניה שלו ואת ספר הפיגום שכולל את הבדיקות שבוצעו בו או הפגמים שאותרו.
כעולה ממכלול החומר הקיים בתיק, הוכח כי התובע נפגע בגופו עקב נפילה מפיגום באתר של בז"ן עת עבד אצל המעביד.
עוד לפי תצהירו (סעיף 9): "כל הבדיקות שמבוצעות לפיגומים מתועדות בפנקס כללי אשר עקב הזמן הרב שחלף מהארוע, לא ניתן היה לאתרו".
בהקשר זה, כאמור, בית המשפט ער לקושי הגלום בחלוף התקופה ממועד התאונה ועד הגשת ההודעה לצד שלישי נגד בז"ן, קושי אשר יכול לבוא לידי ביטוי בקשיים לאתר ולאסוף ראיות כדי להיתגונן כראוי.
...
מאחר שהוכח כי לוחות הפיגום זזו ממקומם כפי שהעיד על כך התובע ואלה היוו סיבת נפילתו ופגיעתו, הרי כל עוד לא הוכח כי התרחש אירוע בלתי צפוי שהביא לתזוזה זו של הלוחות, ברי כי בנסיבות אלו מסתברת יותר המסקנה לפיה הלוחות שזזו לא היו מקובעים כדבעי.
על-יסוד האמור, סבורני כי גם בז"ן חבה בנזיקין כלפי התובע כמזיק וגם מכוח שיפוי כלפי המעביד משאין מחלוקת כי סיפקה לו את הפיגום.
ברם, כי ככל שיתברר בסופו של יום כי היו קיימות שתי פוליסות אשר היה בהן לכסות את נזקי התובע, סבורני כי לא היה יאה מצד המבטחות לעכב את פיצוי התובע בגין נזקיו שעה שהן הסכימו לעצם הפיצוי ולגובה הנזק וכל שנותר הוא לדון בשאלת החלוקה וקביעת אחריות.
תוצאה
התביעה מתקבלת וכך גם ההודעה לצד שלישי, באופן זה שהמעביד וכלל מצד אחד, ובז"ן מצד שני, חבים ביחד ולחוד כלפי התובע לשלם לו את סכום הפשרה, לפי חלוקה שווה ביניהם.
