רקע כללי
בפניי תביעה לניזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1952, בתאונה שהתרחשה ביום 11.3.20.
הנתבע 1 לעומת זאת טוען כי במועד התאונה רכבו עמד במקום ולא זז, ולפיכך נפילתו של התובע נובעת מסיבות אחרות שאינן קשורות לו ולרכבו.
הנתבעים הציגו תצהירים נוספים מצד עדי ראייה (כנטען) לתאונה:
מר עיני אליהו תיאר בתצהירו באופן מפורט את נסיבות התאונה בה נפגע התובע באופן הבא:
"[...] במסגרת עבודתי בשוק הכרמל הלכתי לרוקן את הזבל בפח שהיה ברחוב רמבם. הבחנתי ברכב מסחרי של איבראהים מצארווה אותו אני מכיר מעבודתי בשוק. הרכב עמד בסמוך לכניסה לשוק ליד פח הזבל (הצפרדע הירוקה) כשהנהג יושב ברכב ומשוחח עם בעל בסטה בשוק בשם ****. באותה עת ראיתי אדם מבוגר שהלך מאחור הרכב מהמדרכה לכיוון הכביש עם טלפון בידו, ונראה עצבני. לפתע האיש איבד את שיווי משקלו. פגע בפח ובמשאית. למיטב זכרוני הוא נפל על יד שמאל ואז נשכב על הכביש בסמוך לפח. לפתע האיש איבד את שיווי משקל שלו נפל על הפח (הצפרדע הירוקה) ואז גופו הוטח לכיוון החלק האחורי של הרכב שעמד במרחק לא רב מהפח ונגע בו".
לתמיכה בגירסתו של הנתבע הובא גם תצהירו של מר קניאס **** עמו שוחח הנתבע, כנטען, בעת התאונה.
וכך מצהיר מר קניאס:
"[...] רכבו של אבראהים עמד מאחורי רכבי וחסם אותי. הגעתי אליו לרכבו. הוא ישב על מושב הנהג. רכבו היה בעמידה מוחלטת ושוחחנו. פיתאום שמענו רעש מאחורי הרכב. הלכנו למקור הרעש וראינו אדם מבוגר שוכב על הכביש [...] בכל מקרה אני יכול להעיד בביטחה שבעת נפילתו של האדם המבוגר רכבו של אברהים היה במצב של עמידה והוא לא נסע לאחור".
לכאורה אם כן לפנינו מצב בו התובע – הנפגע – מציין באופן מפורש כי לא ראה את התאונה בעיניו אלא רק חש את פגיעת הרכב בגבו.
...
על פי הנטען בנסיבות אלו אין לראות בתאונה "תאונת דרכים" ויש לדחות את התביעה נגד הנתבעים.
אלא שחרף האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי בשוקלי את גרסת התובע אל מול גרסת הנתבע, ולאחר שבחנתי את הראיות הנוספות שהוגשו, אני מוצאת את גרסתו של הראשון אמינה יותר, קוהרנטית ומסתברת יותר מזו של הנתבע.
סיכומו של דבר, לאור כל המפורט לעיל מצאתי את גירסת התובע אמינה, מהימנה ומסתברת, ולפיכך אני קובעת כי התובע נפגע בתאונת דרכים כתוצאה מפגיעת המשאית בתובע עת נסעה לאחור.
לאור כל האמור לעיל מחד, ונכויותיו של התובע מאידך, אני מעמידה את סכום הפיצוי על 15,000 ₪.
