זוהי תביעה לפצוי התובע, יליד 1981, בגין ניזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, לאחר שהיה מעורב בתאונת עבודה מיום 20.10.2014 (להלן: "הארוע" או "התאונה").
בתביעה נטען כי המועצה נושאת באחריות לפצוי התובע על נזקיו בשל רשלנותה הבאה לידי ביטוי, בין היתר, בכך שלא דאגה לחבר את הרשת לקרקע המיגרש, לא דאגה שהרשת לא תהא גבוהה יותר מאבן השפה, לא דאגה שהרשת לא תהיה רוטטת, וכך נוצר הסיכון לכניסת רגלו של התובע למרווח בין הרשת לאבן השפה.
בעדותו של קבלאן אישר שמקום התאונה הוא המקום המופיע בתמונה ת/1, ותיאר את הארוע כדלקמן:
"באותו יום הייתה לנו פעילות גופנית במיגרש בחצר, משחק כדורגל, התחלנו לשחק ובזמן ריצה הרגל של מוחמד נתקעה בין אבן השפה לבין הרשת כשהוא רץ לכדור. הייתי הסייע של התובע באותה קבוצה והייתי באותו משחק כדורגל. הרגל שלו נכנסה בין רשת לבין אבן השפה, הוא רץ אחרי הכדור והרגל שלו החליקה ביחן אבן השפה לבין הרשת." (עמ' 21, ש' 4-7).
התובע טוען כי המועצה המקומית כמחזיקה ובעלים של בית הספר, התרשלה בכך שהותירה את המיגרש במצב המהוה סיכון עם מפגע לתלמידים ולצוות המורים בבית הספר.
בעניינינו, התובע נפגע במהלך עבודתו ועקב נפילתו במיגרש בעת ביצוע פעילות ספורטיבית.
...
בהתחשב במהות הפגיעה, ובעזרה לה נזקק התובע לאחר האירוע, וכן בהתחשב בעזרה לה יזקק בעתיד, אני קובעת פיצוי בסך של 15,000 ₪ בגין ראש נזק זה.
הוצאות רפואיות ונסיעות:
התאונה הינה תאונת עבודה, כךשכל ההוצאות הרפואיות מכוסות על ידי המל"ל מכוח חוק הביטוח הלאומי ותקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח- 1968.
לסיכום:
בהתאם לפיצויים שנקבעו לעיל, ולהפחתה בגין אשם תורם, ולאחר ניכוי תגמולי המל"ל, ישלמו הנתבעות ביחד ולחוד לתובע סך של 62,496 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ (כולל שכר מומחים) ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 11,000 ₪.
אני דוחה את ההודעה לצד שלישי, ומחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לצד השלישי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪.
