עניינה של התביעה הנדונה הוא בנזקי גוף שנגרמו לתובעת לטענתה במהלך עבודתה אצל נתבעת מס' 1 ביום 13.8.13 (להלן: "הארוע" או "התאונה").
לא ראיתי כי היתקיימה במקרה דנן סכנה ממשית להיתנגשות מקרית בדלת, ובכל מקרה אין המקרה שלנו עונה על ההגדרה של היתנגשות מקרית בשמשת דלת מזכוכית כפי שנקבע בתקן, אלא במתן חבטה מכוונת לדלת ע"י התובעת ושבירת לוחית הזכוכית בה.
גם בהנחה כי התקן הנ"ל חל על הדלת נשוא התביעה, הרי ברור כי אין דרישה לזכוכית בטיחות, מחוסמת או מבודדת, אלא כל שנידרש הוא שהזכוכית תהא בעובי מינימלי של 6 מ"מ נוכח מידות לוחיות הזכוכית.
...
לפיכך, אני קובעת כי לא הוכח בפניי שלוח הזכוכית שנשבר היה מפגע בטיחותי בסביבת עבודתה של התובעת, אשר היווה גורם מכריע לפציעתה של התובעת, והסיבה היחידה לכך שהתאונה התרחשה הייתה שהתובעת כעסה, התרגזה, חבטה עם ידה בדלת הזכוכית, ואילו לא עשתה כן, הזכוכית לא הייתה נשברת ופוצעת אותה ביד.
המסקנה מכל האמור לעיל היא שלא הוכח בפניי שהמעביד או מי מטעמו התרשלו כלפי התובעת או הפרו חובת זהירות קונקרטית כלפיה, באופן שהביא להתרחשות הנזק, לפיכך דין התביעה להידחות.
לסיכום, אני מורה על דחיית התביעה, ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ₪.
