תביעת נזקי גוף בגין החלקה על רצפה רטובה במקום עבודה

בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 07/04/1998, במהלך תאונת עבודה מיום 01/06/2018 עת שהחליקה לטענתה במקום עבודתה ונחבלה ביד ימין (להלן: "התאונה").

כמו כן, הטענה כי היה שמן על הריצפה הועלתה על ידי התובעת עוד במסגרת טופס "בקשה למתן טפול רפואי לנפגע בעבודה" (טופס בל/250), שצורף לכתב התביעה כחלק מנספחי ב' (העמוד האחרון של נספחי ב'), שבו נרשם כלהלן: "... על הריצפה הייתה מים ושמן נכנסתי ... ונפלתי. כל הגוף שלי נפל על היד שלי ונשברה" (ההדגשה שלי, א"ס), והרי יש לזכור כי "על ידי צירוף מיסמך אל פרשת התביעה נהפך מיסמך זה לחלק בלתי נפרד של אותה התביעה, ואין השופט יכול להיתעלם ממנו" [ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח, פד"י ה' 1585, בעמ' 1593 ה'.

לאור כל האמור, ועל יסוד האמון המלא שרחשתי לעדות התובעת, אישור הנתבעת 1 את גרסת התובעת בטופס בל/250 ואי הבאת עדים מטעם הנתבעות לסתירת גרסת התובעת, אני מקבל את גירסתה כי החליקה ונפלה בשל שמן ומים שהיו על הריצפה.

סבורני, כי בעניינינו הייתה הנתבעת 1 יכולה וצריכה לצפות את היתרחשות התאונה והנזק כתוצאה מהימצאות שמן ורטיבות על הריצפה, דבר שיצר סיכון לא סביר וסביבת עבודה מסוכנת עבור העובדים במקום וביניהם התובעת.

...

הנתבעות טענו כי עדותה האמורה של התובעת על אודות סיבת ההחלקה מהווה הרחבת חזית אסורה שאליה הן התנגדו בפתח ישיבת ההוכחות ושעל כן אין להידרש לה. אין בידי לקבל טענה זו. אמנם בסעיף 6 לכתב התביעה טענה התובעת כי "ביום 01.06.2018 בשעה 00:45 או בסמוך לכך, במהלך משמרת עבודתה של התובעת, בסניף נצרת עילית, החליקה על שלולית מים, נפלה ונחבלה ביד ימין", אולם בהמשך היא הזכירה קיומו של שמן על הרצפה כשמנתה פרטי ההתרשלות שמיוחסים למעסיקתה: "לא סיפקה סביבת עבודה בטוחה המשתקפת בשלולית מים ושמן על הרצפה" (ההדגשה שלי, א"ס) (סעיף 22(א) לכתב התביעה).

סיכום התוצאה אני קובע כי הנתבעות אחראיות לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של- 15,684 ₪.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של- 3,670 ₪ (כולל מע"מ), וכן הוצאות משפט בסכום כולל של- 1,000 ₪.

לפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף בעקבות ארוע בו נפלה התובעת בסניף הנתבעת.

ברי איפוא, במאזן ההסתברויות ואף מעבר לכך, שהתובעת החליקה על רטיבות שהיתה תוצר של עבודות ניקיון שבוצעו במשך כחצי דקה לפני כן. יצויין כי גם מנהל הסניף אישר בעדותו לפניי כי הריצפה במקום הנפילה היתה "לחה". כעת יש לבחון האם נפילת התובעת בנסיבות דלעיל מקימות עילה בנזיקין על הנתבעת, כאשר ברי שהנתבעת חבה חובת זהירות כלפי התובעת, ואין טעם להכביר מילים בנידון.

...

אכן, מקובלת עליי טענת ב"כ הנתבעת לפיה ניקוי רצפה של סניף מהסוג שנוהל על ידי הנתבעת במהלך שהות לקוחות בו אינו בגדר האסור, ואוסיף כי הדבר אף יכול להיות מתבקש, בשים לב לכך שמטבע אופי הפעילות בסניף הרצפה יכולה לצבור לכלוך וחומרים אחרים שעלולים לגרום ללקוחות להחליק, דבר המחייב את הנתבעת לבצע עבודות ניקוי של הרצפה גם במהלך שהות הלקוחות שם. אלא שעבודות ניקוי כאמור יכולות להיות כרוכות בסכנת החלקה של השוהים במקום, והדבר מחייב את הנתבעת לנקוט אמצעי הגנה סבירים אשר יכולים לצמצם את סכנת הנפילה.

סבורני כי מדובר בהתרשלות, שכן אפקטיביות האזהרה מפני סכנת ההחלקה יורדת פלאים, אם בכלל היא קיימת, ככל שמניחים את השלט אחרי המקום בו מצויה הסכנה ולא לפניו, וכך הנתבעת היתה צריכה להנחות את עובדיה לנהוג, דבר שלא נעשה.

לסיכום סוגיית אחריות, סבורני כי התאונה ארעה בשל התרשלות הנתבעת, וכי לתובעת יש לייחס אשם תורם בשיעור של 10%.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובעת בסכום של 13,500 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 3,159 ₪; הוצאות הגעת התובעת לשלושה דיונים בסך 750 ₪; והחזר האגרה ששולמה בפתיחת ההליך.

בפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 13.2.1959, בעקבות תאונת עבודה שארעה לה לטענתה ביום 23.6.2013, במסגרת עבודתה אצל נתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת).

היתקיימה ישיבת הוכחות בה העידו ונחקרו התובעת ועדיה, ובסיומה סיכמו באי-כח הצדדים את טענותיהם בעל-פה. נסיבות התאונה בכתב התביעה טענה התובעת, כי בעת שהיתה בדרכה למטבח במקום עבודתה, החליקה על ריצפה רטובה ממים וסבון.

התובעת העידה, כי החליקה בשל מים שנותרו על הריצפה בעקבות עבודות נקיון שביצעה המנקה שהיתה במקום.

...

מאידך, אין בידי לקבל את טענת התובעת לפיה מגיעה נכותה התפקודית לשיעור של 15%, פי שניים משיעור נכותה הרפואית המוסכמת.

הנזק בשקילת כל האמור לעיל, אני פוסקת לתובעת פיצוי על פי ראשי הנזק כדלקמן: כאב וסבל: התובעת ביקשה בסיכומיה פיצוי בסך של 40,000 ₪; הנתבעת מנגד הציעה פיצוי של 15,000 ₪.

סוף דבר אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 61,359 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% ומע"מ, החזר האגרה ששולמה והחזר עלות חוות דעתו של ד"ר קליגמן, המומחה מטעמה, כנגד קבלה, זאת צירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועדי התשלום ועד היום.

בפני תביעת פיצויים בגין ניזקי גוף שהגישה התובעת כנגד הנתבעת בשל תאונת עבודה שאירעה ביום 23.5.2015 (להלן: "התאונה").

התובעת טוענת כי נפלה במקום עבודתה עקב החלקה ברצפה רטובה.

אני סבורה כי התובעת עמדה בנטל להוכיח את התביעה לפיה נפלה כתוצאה מהחלקה על ריצפה רטובה.

...

אולם, אני סבורה כי לא ניתן להסיק מכך שהרגל התעקמה, כי הדבר שולל את טענת התובעת שהיא נפלה עקב רטיבות.

על כן , יש לקבע כי התובעת עמדה בנטל הוכחת הנזק, ואני מקבלת את גרסתה.

מאחר שהגעתי למסקנה שהתובעת החליקה בעקבות רטיבות, אני סבורה כי יש מקום לייחס לנתבעת אחריות לתאונה.

סופו של דבר- סך הכל פיצוי 130,956 ש"ח ניכויי מל"ל 76,518 ש"ח ובסך הכל לאחר ניכויי מל"ל סך של 54,438 ש"ח ומכאן, כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 54,438 שח בתוספת אגרה, ושכט עוד כמקובל וכן הוצאות משפט.

תמצית העובדות וטענות הצדדים: המדובר בתביעת נזיקין לפצוי בגין ניזקי גוף, שהוגשה על ידי המשיבה-1 בתאריך 2/10/22 כנגד המערערת והמשיבה-2, בגין שני אירועים נפרדים: האחד ארוע נפילה שאירע בתאריך 29/5/15 במהלך עבודתה אצל המערערת - לטענת המשיבה-1 עת צעדה במסדרון החליקה על ריצפה רטובה בזמן שהמנקה שהוצב במקום ניקה את הריצפה באמצעות מכונת שטיפה.

המערערת הוסיפה שמאחר שמדובר בתביעה העוסקת בהחלקה בשל ריצפה רטובה והצדדים השלישיים היו אמונים על הניקיון במועד הארוע הנטען, הרי שלא ניתן יהא לנהל את התביעה ללא השתתפותם.

...

בחינת מסכת השיקולים הרלוונטיים בנסיבות העניין ואיזונם מביאים לידי מסקנה שלא היה מקום להורות על מחיקת ההודעה לצד השלישי ולכל הפחות ראוי היה לדון ולקבל את הבקשה לעיון חוזר.

בהינתן כל האמור לעיל, אציע לחברותיי לקבל את הערעור ולהורות על ביטול פסק הדין המורה על מחיקת ההודעה לצד שלישי.

מיכל עמית - אניסמן, שופטת התוצאה הערעור מתקבל.