תביעת נזקי גוף בגין אלרגיה ללטקס במקום עבודה

להלן עקרי חוות דעתו של ד"ר לייקין מיום 9.8.2018: "היות ועפ"י כתב המינוי מדובר בתביעה להכרה באלרגיה כפגיעת עבודה, אתייחס להביט ספיציפי זה במצב בריאותה של התובעת. כעיקרון ניתן לחלק את כל התגובות האלרגיות לחריפות (הלם אנאפילקטי, בצקת גרון ע"ש קווינקה) וכרוניות. היות ובמקרה דנן לא דווח על מצבים של אלרגיה חריפה, נתרכז בתגובות כרוניות. ביטויים קליניים של תגובות אלרגיות כרוניות הם מטבע הדברים קשורים למערכות גוף האחראיות מצד מערכת העיכול ודרכי הנשימה אצל התובעת נותר להתרכז בתגובות אלרגיות כרוניות בעור. תגובה כרונית כזו נקראת דלקת עור אלרגית ממגע – CONTACT ALLERGIC DERMATITIS.

מחלות אלה אמנם נגרמות על רקע אלרגי כאשר ברוב המקרים לא מוצאים אלרגן ספציפי, ובאלה שמוצאים מדובר במזון לרבות צבעי מאכל, או בנשימת אלרגנים.

ביום 14.11.2022 השיב פרופ' וולף על שאלות ההבהרה כלהלן: "ג. אכן קיים קשר סיבתי בין עבודתה של התובעת למחלת העור שלה, וניתן לומר, כי ליקויה של התובעת עקב עבודתה נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקיו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

הנתבע טען עוד, כי מכיוון שד"ר וולף קבע שאין קשר סיבתי בין מצבה הרפואי של התובעת לבין תנאי עבודתה, היה מקום לדחות את תביעתה של התובעת בכל מקרה, וזאת לאור דברי ד"ר לייקין, אשר דחה תביעתה מלכתחילה, וקל וחומר לאחר שפרופ' וולף שלל קשר סיבתי, על אף שמונה לעניין מצבה הרפואי של התובעת בלבד.

...

תמצית טענות הצדדים לטענת התובעת, יש לקבל את תביעתה לאור העובדה כי הן חוות דעתו של ד"ר לייקין (אשר מצא כי התובעת עומדת בכמות התנאים הנדרשים להכרה בקשר סיבתי בין תנאי תעסוקה ל- Contact Dermatitis) והן חוות דעתו של פרופ' וולף הכירו בקשר סיבתי בין תנאי עבודתה לבין האלרגיה ממנה היא סובלת.

אשר לענייננו לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, בהתאם לחוות דעתו של פרופ' וולף.

הן חוות דעתו של פרופ' וולף והן חוות דעתו של ד"ר לייקין הינן חוות דעות מפורטות ומנומקות הנסמכות על עיון מקיף בתיקה הרפואי של התובעת ועל ידע רפואי כאשר שני המומחים הגיעו למסקנה כי התובעת קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתה של התובעת לבין מחלת העור ממנה היא סובלת, אולם בעוד שד"ר לייקין שלל קיומו של מנגנון מיקרוטראומה, פרופ' וולף פירט באריכות מדוע הוא סבור כי המנגנון דרכו נפגעה התובעת מתאים להגדרה המשפטית של מיקרוטראומה (אמרתו של פרופ' וולף לפיה מתאים יותר להכיר במחלת מקצוע, הינה חסרת משמעות שעה שהתובעת לא העלתה טענה בדבר קיומה של מחלת מקצוע לאורך ההליך ושעה שפרופ' וולף קבע כי ניתן להכיר גם במיקרו- טראומה).

סוף דבר התביעה מתקבלת.

במשך מספר חודשים, טופלה התובענה על ידי המזכיר המשפטי במחלקת המנ"ת. במהלך תקופת טיפולו בתובענה, התברר כי הצדדים מסכימים לכך שהנתבע יגיע להחלטה מחודשת בתביעת התובע, לאחר שהתובע ימציא גם פרטים נוספים, אלא שהיתה בין הצדדים מחלוקת בשאלת אופן המצאת הפרטים הנוספים (בתצהיר או לא בתצהיר) וכן לא היה ברור אם בידי התובע יש פרטים מספיקים או שמא נידרש שתוף פעולה של הממונים עליו בעבודה.

(ג) האם ניתן לתאר את מצבו של התובע כנובע ממיקרוטראומה, כלומר - תנאי עבודתו גרמו לנזקים זעירים בעורו של התובע, נזקים בלתי ניתנים לאיבחון לכשעצמם, ואשר לפחות בחלקם היו בלתי הפיכים, והצטברותם של נזקים אלה היא שהביאה לליקוי ? תשומת לב המומחה מופנית לכך שכדי להשיב תשובה חיובית על שאלה זו, צריך שהמומחה יסבור כי סביר יותר להניח שאכן זה הגורם למצבו של התובע מאשר להניח את ההיפך, כלומר - שיש סבירות העולה על 50% שכך היה.

בהיתחשב בכך שכפות הרגליים של התובע לא הופעלו בפעולות הניקוי והשפשוף בעבודה ושכפות הרגליים לא באו במגע עם החומרים שהתובע השתמש בהם, האם אין בכך כדי להצדיק דוקא את הסברה שגם הפסוריאזיס בכפות הידיים אינה קשורה לעבודה? "2. מבחינת מחלת הפסוריאזיס, אכן לא נראה כי יש קשר כלל בין עבודתו למחלה זו, מבחינת הפריחה בכפות הרגליים. גם הפריחה בכפות הידיים אינה מוסברת על ידי תנאי עבודתו אלא, כפי שציינתי, במידה והעובד היה חשוף ללחץ מכאני מתמשך על כפות הידיים, הדבר היה עלול להביא להחמרת המצב (koebner phenomenon), אך לא להווצרות מחלת הפסוריאזיס. כמו כן הופעת הפריחה המפושטת בגופו, קרוב לוודאי אינה קשורה לפסוריאזיס אלא לבעיה השנייה שהנה דלקת עור ממגע". האם המומחה יכול לקבוע אם ליקויי התובע הם על רקע אלרגי או על רקע איריטנטי? "3. כאמור, התובע סבל גם מדלקת עור ממגע, נמצאה רגישות ל- 2 הגורמים שצוטטו בחוות דעתי הקודמת. חומרים אלו עלולים להיות בחומרי נקוי, דטרגנטים ועוד, כך שלא ניתן לשלול מרכיב אלרגי לפריחה. במקביל, חומרי הניקוי בעצמם עלולים לגרום לדלקת עור ממגע עקב גירוי ראשוני (irritant), כך שלא ניתן לשלול מנגנון משולב בהחלט. האבחנה בהיסטולוגיה (בביופסיה) של spongiotic psoriasiform dermatitis תומך למיטב הבנתי למנגנון אלרגי, אך קביעה זו, יש לקבל בצורה מוסמכת יותר מרופא עור מומחה. למעשה, דלקת העור יכלה לנבוע ממגע עם חומרי נקוי ומיים הן בעיסוקיו מחוץ לעבודתו והן בעבודתו.

בהקשר זה ציין דר' יעקובוביץ הדברים הבאים: "מבחינת מחלת הפסוריאזיס, אכן לא נראה כי יש קשר כלל בין עבודתו למחלה זו, מבחינת הפריחה בכפות הרגליים. גם הפריחה בכפות הידיים אינה מוסברת על ידי תנאי עבודתו אלא, כפי שציינתי, במידה והעובד היה חשוף ללחץ מכאני מתמשך על כפות הידיים, הדבר היה עלול להביא להחמרת המצב (koebner phenomenon), אך לא להווצרות מחלת הפסוריאזיס. כמו כן הופעת הפריחה המפושטת בגופו, קרוב לוודאי אינה קשורה לפסוריאזיס אלא לבעיה השנייה שהנה דלקת עור ממגע". פרופ' אינגבר ציין בהקשר למחלת הפסוריאזיס את הדברים הבאים: "...האבחנה הראשונית הייתה ACD במשך שנים ומשנת 2013 קיימת איבחנה של פסוריאזיס. לדעתי הפסוריאזיס הופיעה במנגנון של KOEBNER (כפי שגם חשב הרופא התעסוקתי). הרופא הגרמני KOEBNER תיאר בסוף המאה ה- 19 שחולי פסוריאזיס שעורם נפגע ע"י מכה, שריטה כויה או דלקת-מחלת הפסוריאזיס מופיעה במקום בו העור נפגע . התופעה הזו נקראת על שמו. כיום אנחנו יודעים שבאנשים הנושאים את הגנים לפסוריאזיס המחלה יכולה להופיע לראשונה במקום הפגיעה בעור כגון: הדלקת הכרונית האלרגית בידו של התובע. כאשר המחלה מופיעה היא מתפשטת גם למקומות אחרים בעור שלא נגרמה להם פגיעה, כגון: לכפות רגליו של התובע". הינה כי כן, המסקנה החד משמעית המתקבלת מקריאת חוות דעתם של שני המומחים כמכלול, הנה כי התובע עמד בתנאים להוכחת קיומו של קשר סיבתי במידה הנדרשת בין הליקוי ממנו סובל בעור ("דלקת עור ממגע" ו/או "מחלת עור אלרגית מסוג: (ACD) ALLERGIC CONTACT DERMATITIS")לבין תנאי עבודתו.

...

בהקשר זה ציין דר' יעקובוביץ הדברים הבאים: "מבחינת מחלת הפסוריאזיס, אכן לא נראה כי יש קשר כלל בין עבודתו למחלה זו, מבחינת הפריחה בכפות הרגליים. גם הפריחה בכפות הידיים אינה מוסברת על ידי תנאי עבודתו אלא, כפי שציינתי, במידה והעובד היה חשוף ללחץ מכני מתמשך על כפות הידיים, הדבר היה עלול להביא להחמרת המצב (koebner phenomenon), אך לא להיווצרות מחלת הפסוריאזיס. כמו כן הופעת הפריחה המפושטת בגופו, קרוב לוודאי אינה קשורה לפסוריאזיס אלא לבעיה השנייה שהינה דלקת עור ממגע". פרופ' אינגבר ציין בהקשר למחלת הפסוריאזיס את הדברים הבאים: "...האבחנה הראשונית הייתה ACD במשך שנים ומשנת 2013 קיימת אבחנה של פסוריאזיס. לדעתי הפסוריאזיס הופיעה במנגנון של KOEBNER (כפי שגם חשב הרופא התעסוקתי). הרופא הגרמני KOEBNER תיאר בסוף המאה ה- 19 שחולי פסוריאזיס שעורם נפגע ע"י מכה, שריטה כויה או דלקת-מחלת הפסוריאזיס מופיעה במקום בו העור נפגע . התופעה הזו נקראת על שמו. כיום אנחנו יודעים שבאנשים הנושאים את הגנים לפסוריאזיס המחלה יכולה להופיע לראשונה במקום הפגיעה בעור כגון: הדלקת הכרונית האלרגית בידו של התובע. כאשר המחלה מופיעה היא מתפשטת גם למקומות אחרים בעור שלא נגרמה להם פגיעה, כגון: לכפות רגליו של התובע". הנה כי כן, המסקנה החד משמעית המתקבלת מקריאת חוות דעתם של שני המומחים כמכלול, הינה כי התובע עמד בתנאים להוכחת קיומו של קשר סיבתי במידה הנדרשת בין הליקוי ממנו סובל בעור ("דלקת עור ממגע" ו/או "מחלת עור אלרגית מסוג: (ACD) ALLERGIC CONTACT DERMATITIS")לבין תנאי עבודתו.

ויודגש, שאיננו מקבלים את דעתה של ב"כ הנתבע, לפיה קביעותיו של דר' יעקובוביץ נעדרת כל קביעה פוזיטיבית לעניין אותו קשר הסיבתי.

אשר על כן, התביעה מתקבלת במובן זה שאנו קובעים קיומו של קשר סיבתי בין הליקוי האמור ממנו סובל התובע בעור לבין תנאי עבודתו.

תביעת התובעת להכרה במגוון תופעות אלרגיות מהן היא סובלת כמחלת מיקצוע ולחלופין על פי תורת המקרוטראומה , נדחתה על ידי הנתבע בנימוק כי לא נחשפה במהלך עבודתה לחומרים כימים רעילים, לא הוכחו פגיעות זעירות תוך כדי ועקב עבודתה על פי תורת המקרוטראומה ובהיעדר הוכחת קשר סיבתי בין האלרגיה הנטענית ובין תנאי עבודתה.

טענות התובעת: לטענת התובעת כעולה מתצהירה ועדותה הנתמכת בעדות המצהירות מטעמה אשר עבדו במקום העבודה יחד איתה , הוכח כי במסגרת עבודתה עבדה על מכשיר וי איי, מכבש המייבש חומרים,מכונת פרובר ודיבונדינג.

בעיניין התנאים הנדרשים לצורך בחינת תביעה על פי תורת מקרוטראומה נקבעו בעיניין עב"ל(ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נח ([פורסם בנבו] , ניתן ביום 22.12.14) הדברים הבאים: "על מנת לבסס את עילת המקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונשנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי)[5].אשר לתנאים העובדתיים אשר על המבוטח להוכיח נקבעו התנאים הבאים:

אך עדיין יש להראות כי התנועות חוזרות ונשנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע"[9].

...

אנו מקבלים אנו חייבים להפריד ולעבור לתהליך אחר.

מכאן עולה כי מעדויות עדי הנתבע חומר מסוג זה אינו נמצא במוצר וכפועל יוצא מכך התוצאה היא כי לא הובאה כל ראייה למעט טענות התובעת אשר נטענו באופן כללי, ובהתבסס על נתונים מהמרשתת, כי הנתבעת נחשפה לחומר זה. ניתוח עדות התובעת והעדוות מטעמה מוביל לתוצאה על פיה התובעת עבדההמספר מכונות שונות כפי שפורט בתצהירה כאשר במכונת הדיבונדינג עבדה עם כפפות מסוג לטקס ונחשפה לאדי חומרים שונים אשר נפלטו מפירוק הדבקים והחומרים השונים (מטנול, אתנול, דבקים, סיליקון , אקריל ונייר דבק) .

רקע וטענות הצדדים – התובעת הגיש תביעה להכיר במחלת העור "דרמטיטיס" ממנה סובלת לטענתה, כפגיעה בעבודה על דרך המקרוטראומה.

ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הנה בחיוב, וקיים לדעת המומחית קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, היא מתבקשת להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו: האם בעקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויה של התובעת עקב עבודתה נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לה נזק זעיר בלתי הדיר עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקוי (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

מדד 2: האם יש במקום העבודה גורמים העלולים לגרום גירויי עורי או אלרגיה עורית? להערכת חשיפה על הרופא התעסוקתי לבחון את החשיפה שמוש באמצעי מיגון, מישחות מגינות, קרמים סבונים, וכו'.

כמו כן, המומחית התייחסה למדדים לבחינת קיומו של קשר סיבתי בין מחלת עור לבין תנאי העבודה, ומצאה כי כלל המדדים היו שליליים ביחס למצבה של התובעת: "מצרוף הקריטריונים המתוארים שכולם היו שליליים ותאור חשיפתה של התובעת ניתן לקבוע כי התובעת סובלת מדלקת עור ממגע שלא על רקע תעסוקתי". כן הבהירה המומחית, כי אופיו של הליקוי העורי כפי שנימצא אצל התובעת, והמפושט באזורים שונים בגוף, אינו אופייני לדלקת עור ממגע על רקע תעסוקתי: "דלקת העור האופיינית לדלקת עור ממגע היא בצורת תפרחת. אצל התובעת מתוארת תפרחת מפושטת באיזורי גוף שונים לא אופיני לקשר תעסוקתי...דלקת עור ממגע קורית במקומות החשופים לאלרגן או לחומר המגרה. התופעה של דלקת העור אצל התובעת מפוזרת על פני כל הגוף ולא ממוקמת בכפות ידיים". במסגרת חוות הדעת המשלימה, שניתנה במסגרת התשובות לשאלות ההבהרה, המומחית ציינה בהקשר זה, כי "...גם כאשר תועדה לראשונה התפרחת העורית 5 חודשים לאחר שהפסיקה את עבודתה במטרוניקס ביום 5/10/2011 תוארה תפרחת מפושטת שאינה אופיינית לדלקת עור ממגע. למרות שהתובעת הפסיקה עבודתה מתואר תהליך דלקתי בהמשך". לפיכך, בהיתחשב בכל האמור לעיל ומשלא נמצאה כל סיבה למינוי מומחה אחר או נוסף, הבקשה נדחית.

...

במאמרו של נשיא בית הדין הארצי לעבודה, כב' השופט (בדימוס) אדלר, נאמר כי פסילת מומחה הנה צעד חריג שבית הדין נוקט בו בנסיבות נדירות, אשר רק בהתקיימן רשאי בית הדין להיעתר לבקשה כאמור "ואין הדבר בבחינת מעשה שבכל יום" (ס' אדלר, מומחים יועצים רפואיים בבית הדין לעבודה, המשפט ב' 199).

באשר למצב בו בית הדין מחליט להיוועץ במומחה רפואי נוסף, למרות שלא מצא טעם לפסול את המומחה הרפואי שמונה, נמנו במאמר האמור, מספר סיבות וביניהן כאשר "בית הדין רואה לנכון לשמוע השקפה רפואית אחרת בנושא השנוי במחלוקת במדע הרפואה". לאחר בחינת טענות הצדדים וחוות דעתה של המומחית הרפואית, לא שוכנעתי כי מתקיימות בעניינינו הנסיבות המצדיקות פסילת חוות דעתו של המומחה ומינוי מומחה אחר או נוסף.

כמו כן, המומחית התייחסה למדדים לבחינת קיומו של קשר סיבתי בין מחלת עור לבין תנאי העבודה, ומצאה כי כלל המדדים היו שליליים ביחס למצבה של התובעת: "מצירוף הקריטריונים המתוארים שכולם היו שליליים ותיאור חשיפתה של התובעת ניתן לקבוע כי התובעת סובלת מדלקת עור ממגע שלא על רקע תעסוקתי". כן הבהירה המומחית, כי אופיו של הליקוי העורי כפי שנמצא אצל התובעת, והמפושט באזורים שונים בגוף, אינו אופייני לדלקת עור ממגע על רקע תעסוקתי: "דלקת העור האופיינית לדלקת עור ממגע היא בצורת תפרחת. אצל התובעת מתוארת תפרחת מפושטת באזורי גוף שונים לא אופיני לקשר תעסוקתי...דלקת עור ממגע קורית במקומות החשופים לאלרגן או לחומר המגרה. התופעה של דלקת העור אצל התובעת מפוזרת על פני כל הגוף ולא ממוקמת בכפות ידיים". במסגרת חוות הדעת המשלימה, שניתנה במסגרת התשובות לשאלות ההבהרה, המומחית ציינה בהקשר זה, כי "...גם כאשר תועדה לראשונה התפרחת העורית 5 חודשים לאחר שהפסיקה את עבודתה במטרוניקס ביום 5/10/2011 תוארה תפרחת מפושטת שאינה אופיינית לדלקת עור ממגע. למרות שהתובעת הפסיקה עבודתה מתואר תהליך דלקתי בהמשך". לפיכך, בהתחשב בכל האמור לעיל ומשלא נמצאה כל סיבה למינוי מומחה אחר או נוסף, הבקשה נדחית.