תביעת נזק גוף בשל נפילה בשטח מלון בנצרת

בית משפט השלום בנצרת ת"א 13567-09-16 עותמאן נ' אל'קאנון בע"מ ואח' לפני כבוד השופטת הבכירה, רים נדאף התובעת פלונית ע"י ב"כ עוה"ד מטאנס שאער ואח' הנתבעים 1.אל'קאנון בע"מ, ח.פ.514258557 2.אחמד דאהר, ת.ז. 023374804 ע"י ב"כ עוה"ד מרואן חתחות פסק דין

זוהי תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1980, בתאונה מיום 3.9.2011 (להלן: "התאונה" או "הארוע") כאשר החליקה כנטען ונפלה בירידה במדריגות הממוקמות בתוך המסעדה של הנתבעים (להלן: "המסעדה/הנתבעת מס' 1") כתוצאה ממים שניקוו במורד המדריגות.

במקום שמדובר בחומר שהוא "טבעי" במקום ההחלקה, נטיית ההלכה היא לסווגו כ"סכנה רגילה" ("סכנה סבירה", "סכנה צפויה") - לאמור: סכנה שאדם סביר עומד עליה מעצמו גם אם אין הוא מוזהר עליה - ולהקנות פטור בגינה למעביד (ולבעל חצרים)"... ואשר לחומר ש"אינו טבעי", או חומר שחייבים לנקוט בעיניינו אמצעים מיוחדים: כך דינו של שמן על ריצפת מטבח (פרשת מלון רמדה שלום [1]), או שומן על ריצפת איטליז: ע"א 214/61 וולטר נ' פייזר [10], וכך דינם של סבון, שמנים וחומרים דומים אחרים על ריצפת אולם ייצור בבית חרושת: ע"א 417/75 בן דוד נ' מפעלי טקסטיל כרדנא בע"מ (להלן - פרשת בן דוד [11])".

משכך, ומשלא הוגשו תצהירים מטעם הצדדים, ולא הוצגה מטעם הנתבעים כל ראיה או נשמעה כל עדות שסתרה את גירסתה העובדתית של התובעת בדבר נסיבות היתרחשות התאונה, אני מקבלת את גירסתה של התובעת וקובעת כי היא הרימה את הנטל להוכיח כי נפגעה בשל החלקה שנגרמה כתוצאה ממים שניקוו במורד המדריגות בשטחה של המסעדה.

...

כאן המקום לציין כי חרף טענת ב"כ הנתבעים שנתבעת מס' 1 אינה פעילה יותר, הרי ממידע מרשם החברות אודות סטטוס חברה (נספח ג' לסיכומי התובעת) עולה שהנתבעת מס' 1 מופיעה כפעילה, אם כי "מפרת חוק". לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעים הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם כלפי התובעת, באופן שגרם להתרחשות הנזק, לפיכך חבים הם ביחד ולחוד לפצותה בגין נזקיה.

באשר להפסד השכר לעבר – על פי החלטתי מיום 6.3.2018 ולתימוכין בטענותיה של התובעת בדבר תנאי העסקתה, היקף משרתה והפחתתו, תקופת ההיעדרות שלה מהעבודה והפסדי השכר בעקבות התאונה, היא הגישה תעודת עובד ציבור מאת הגב' תריז עיסא, ממונה ראש צוות כח אדם בהוראה במחוז הצפון במשרד החינוך.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 248,940 ₪ בצירוף החזר אגרה בסך 705 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 35,000 ₪.

בפני תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף ורכוש שנגרמו לתובע, לטענתו, ביום 8.10.2020 עת רכב על אופניו בכביש 721 בירידה מצומת דמון לצומת אורן ונפל עקב מפגע בכביש.

מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר ליאוניד פליחוב, מהנדס כבישים ומנהל איזור חדרה- נצרת בחברת נתיבי ישראל.

אף מעדותו של מר פליחוב עולה כי מדובר במקום שיש להזהר בו, כיוון שפני השטח אינם ישרים, ולפיכך מוצב תמרור אזהרה בשני כווני הנסיעה במקטע זה. לאור התמונות שהוצגו ולאור עדותו של מר פליחוב, אני קובעת כי אמנם מדובר במפגע, וגם אם הנתבעת ערכה סיורים יזומים לגילוי מפגעים, הרי בעת התאונה, המפגע עמד בעינו, כאשר אף העד מטעם הנתבעת מודה כי מדובר בכביש משובש ורק בשנת 2021 תוקן קטע כביש זה. אשם תורם לטענת הנתבעת, יש לייחס לתובע אשם תורם משמעותי ומכריע ולפיכך לדחות את התביעה, שכן התובע העיד נסע במהירות גבוהה בירידה, בכביש שהוא מכיר היטב ככביש מלא במהמורות ומפגעים.

בת"א (שלום ת"א) 26790-05-12 שלמה דומבלסקי נ' עריית רמת גן (נבו 17.05.2017) נקבע כי -"האשם התורם מהוה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא ניזקו. בקביעת קיומו של אשם תורם יש תחילה לבחון אם, בנסיבות העניין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר); ואם נמצא שלשאלה זו יש להשיב בשלילה, כי אז תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית, דהיינו, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד (ראו ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72, 81; ע"א 73/86 שטרנברג נ' עריית בני-ברק, פ"ד מג(3) 343, 351-350; ע"א 542/87 קופת אשראי וחיסכון אגודה הדדית בע"מ נ' עוואד, פ"ד מד(1) 422, 438; ע"א 2245/91, 2359 ברנשטיין נ' עטיה, פ"ד מט(3) 709, 723)". לאחר עיון בטענות הצדדים, בתצהירים ובעדויות, אני קובעת כי יש ממש בטענת ההגנה שיש לייחס אשם תורם לתובע שנסע במהירות גבוהה בדרך שהכיר היטב כי היא דרך משובשת ואני מייחסת לתובע אשם תורם בשיעור 30%.

...

אף מעדותו של מר פליחוב עולה כי מדובר במקום שיש להיזהר בו, כיוון שפני השטח אינם ישרים, ולפיכך מוצב תמרור אזהרה בשני כיווני הנסיעה במקטע זה. לאור התמונות שהוצגו ולאור עדותו של מר פליחוב, אני קובעת כי אמנם מדובר במפגע, וגם אם הנתבעת ערכה סיורים יזומים לגילוי מפגעים, הרי בעת התאונה, המפגע עמד בעינו, כאשר אף העד מטעם הנתבעת מודה כי מדובר בכביש משובש ורק בשנת 2021 תוקן קטע כביש זה. אשם תורם לטענת הנתבעת, יש לייחס לתובע אשם תורם משמעותי ומכריע ולפיכך לדחות את התביעה, שכן התובע העיד נסע במהירות גבוהה בירידה, בכביש שהוא מכיר היטב ככביש מלא במהמורות ומפגעים.

אף אם התובע טוען כי 40 קמ"ש בירידה, אינה מהירות גבוהה, אני סבורה כי כרוכב אופניים, החשוף לפגעי הדרך, על הרוכב לנהוג במשנה זהירות, וודאי כאשר מדובר במסלול מוכר, ובמפגעים מוכרים בתוכו.

בת"א (שלום ת"א) 26790-05-12 שלמה דומבלסקי נ' עיריית רמת גן (נבו 17.05.2017) נקבע כי -"האשם התורם מהווה הגנה למזיק לא מפני עצם האחריות בנזיקין גופה, אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו. בקביעת קיומו של אשם תורם יש תחילה לבחון אם, בנסיבות העניין, נהג הניזוק כאדם אחראי ותוך זהירות סבירה (מבחן האדם הסביר); ואם נמצא שלשאלה זו יש להשיב בשלילה, כי אז תחולק האחריות לפגיעה על פי מבחן האשמה המוסרית, דהיינו, הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה כדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל צד (ראו ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(1) 72, 81; ע"א 73/86 שטרנברג נ' עיריית בני-ברק, פ"ד מג(3) 343, 351-350; ע"א 542/87 קופת אשראי וחסכון אגודה הדדית בע"מ נ' עוואד, פ"ד מד(1) 422, 438; ע"א 2245/91, 2359 ברנשטיין נ' עטיה, פ"ד מט(3) 709, 723)". לאחר עיון בטענות הצדדים, בתצהירים ובעדויות, אני קובעת כי יש ממש בטענת ההגנה שיש לייחס אשם תורם לתובע שנסע במהירות גבוהה בדרך שהכיר היטב כי היא דרך משובשת ואני מייחסת לתובע אשם תורם בשיעור 30%.

לפניי תביעה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: החוק), לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 17.6.1976, בן קבוץ גינוסר, בעקבות תאונת דרכים מיום 20.12.2018, בה נפגע מאחור הרכב הנהוג בידי התובע על ידי רכב צד ג'.

במקרה דנא לא מצאתי כי נפלה טעות בחוות דעתו של המומחה.

אם סבר המומחה, מתוך ראיה כוללת של ההגבלות שהותירה התאונה, כי משקלן המצטבר מחייב הענקת אחוזי נכות, הגם שאפשר שכל אחת מהן בנפרד אינה מקנה נכות, הנו מוסמך ורשאי לקבוע דרגת נכות, ולכך נועד, בין השאר, "סעיף הסל". קביעת נכות על פי "סעיף סל" בנסיבות אלו הנה בגדר סמכותו הטבועה של המומחה, על יסוד מומחיותו, כאשר שיקול הדעת בעיניין זה הנו רחב, כלשונה של תקנה 14(ב) לתקנות (ראו ת"א (קריות) 40675-11-11 ל.ש. נ' בן אור גור ארי [3.8.2015]; ת"א (מחוזי נצרת) 41126-12-13 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ [8.4.2018]).

צויין כי העבודה היא "פיזית מאוד, בתנאי שטח". על יסוד זה ניתן אישורה של הרופאה התעסוקתית לחזרה לעבודה במגבלת שעות ומשקל.

כך גם באשר לעדותה של דליה קלינהוף, החתומה על אישור מיום 19.9.2020, לפיו התובע הפסיק לעבוד בקבוץ בחודש מאי 2019, בחדשים אוגוסט 2019 עד ינואר 2020 קיבל "דמי אבטלה פנימיים" של הקבוץ, וכי בחודש מרס 2020 הדריך יום אחד תיירים במלון הקבוץ.

...

אבהיר, כי אינני מקילה ראש בהגבלות מהן סובל התובע, הפוגעות בתפקודו ואינן בטלות בשישים; אין בידי לקבל, איפוא, את טענת הנתבעת לפיה אין לנכות כל השפעה על תפקודו של התובע.

מאידך, אין בידי לקבל את טענת התובע לפיה נכותו התפקודית מגיעה לשיעור של 20%, שעה שמדובר בפגיעה קלה, כפי שנקבע על ידי המומחה וכפי שאף התרשמתי מהתנהלותו של התובע במהלך עדותו ומהדגמת תנועותיו.

סך כל הנזק נזקו של התובע מסתכם איפוא, בסך של 168,011 ₪ כדלקמן: כאב וסבל : 17,909 ₪ הפסדי שכר בעבר: 41,313 ₪ גריעה מכושר ההשתכרות : 85,000 ₪ הפסדי פנסיה: 15,789 ₪ עזרת הזולת : 6,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות: 2,000 ₪ סך הכל: 168,011 ₪ סוף דבר אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 168,011 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% ומע"מ והחזר האגרה ששולמה.

עניינה של תביעה זו בנזקי גוף שנגרמו לתובעת, לאחר שלטענתה נתקלה במפגע המצוי בשטח המוניציפאלי הנתבעת-1.

תמצית העובדות וטענות הצדדים התובעת, ילידת 1993, טענה בכתב התביעה שבתאריך 10/1/18, נפגעה עת צעדה ברחוב 3001 בנצרת מול חניית מגדלי נצרת ומעדה לתוך בור אשר היה פעור בכביש.

...

הנתבעות והצד השלישי טוענים, שמדובר בנזקים מיוחדים שלא הוכחו וכי דרישתה של התובעת בראש נזק זה להידחות.

אחרית דבר התביעה מתקבלת - סה"כ נזקי התובעת הם כדלקמן: הפסדי שכר וגריעה מכושר ההשתכרות - 50,000 ₪ עזרה והוצאות מכל סוג 10,000 ₪ נזק לא ממוני 35,000 ₪ סה"כ פיצוי 95,000 ₪ ניכויי אשם תורם – 20% 19,000 ₪ - סה"כ פיצוי בניכויי אשם תורם 76,000 ₪.

אחר כל האמור לעיל, הנתבעות תשלמנה לתובעת סך של 76,000 ₪ בצירוף אגרה כפי ששולמה, בצירוף הוצאות שהוציאה בגין חוות דעת המומחה מטעמה ומטעם בית המשפט.

רקע ענייננו בתביעה לפצויי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע תוך כדי ועקב עבודתו בשירות הנתבעת 1.

זאת מעבר לכך שגם לוּ הוכחו נסיבות התאונה כנטען בתביעה, לא הוכחה חבות הנתבעת 1, מאחר ולא הובאו ראיות באשר לצורת המדריגות, תקינותן, וכיו"ב. בעדותו בבית המשפט, דבק התובע בגירסתו כי הוא נפל בעת שעלה על הסולם, שגובהו כ- 1.5 מר', אותו תיאר גם כגרם מדרגות של 4-5 מדרגות, שדרכו נהגו לעבור מאיזור הבריכה אל פנים המלון, דרך פתח חלון.

התובע העיד, כי הוא בעצמו הקים את המדריגות מחומרים זמינים בשטח.

בדו"ח הארוע מיום 18/09/2018 (צורף כנספח 3 למוצגים מטעם הנתבעים), תיאר התובע את המקרה בזו הלשון: "בתאריך 4.9 בשעה 14:00 עבדתי אני וקטורה בבריכה המחוממת של המלון גולדן קראון נצרת.

...

לאור המקובץ לעיל, ומשלא עמד התובע בנטל הוכחת נסיבות התאונה, כנטען בתביעה, לא נותר אלא לדחות את תביעתו.

סוף דבר דין התביעה להידחות.

אי-לכך, הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעות, באמצעות בא כוחן, הוצאות משפט בסך 3,000 ₪, וזאת תוך 60 ימים מיום מתן פסק הדין.