תביעת נזק גוף בגין נפילה בדרך צדדית בירושלים

בית דין איזורי לעבודה בירושלים ב"ל 55494-12-15 02 ספטמבר 2018 לפני: כב' השופטת רחל בר"ג-הירשברג – דן יחיד התובע יצחק אבוקרט ת.ז. 058297722 ע"י ב"כ: עו"ד טל ביבר הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד יהודה אדרעי פסק דין

מצב של חבלה מקומית בכתף שמאל באירוע הנידון היה גורם לנפיחות מידית עם שטפי דם מקומיים ורגישות ניכרת בכתף שמאל מיד לאחר החבלה עקב הנפילה מהסולם.

בהחלטה מפורטת, מיום 23.7.2017, קבעתי כי אין לקבל את טענת התובע לפיה המומחה שגה בתאור מנגנון החבלה כך: "5. אשר לדעתי. בראש יאמר, כי אין בידי לקבל את טענת התובע, כי המומחה שגה בתאור מנגנון החבלה. בנגוד לנטען וכבר בכתב התביעה המתוקן תאר התובע את מנגנון הפגיעה כך: "בתאריך 13.7.2015 התובע טיפס על סולם במהלך עבודתו. תוך כדי עמידתו על הסולם איבד שווי משקל ובניסיון למנוע את נפילתו, אחז במוט ברזל, גופו נמשך כלפי מטה והוא נפל ונחבל בכל חלקי גופו, בעיקר בצד שמאל (גב, כתף, בטן, יד צלעות)" (ההדגשות שלי – ר.ב.ה).

שאלה מספר 1: האם נכון שהנזק הקיים אצל התובע מתאים גם למנגנון חבלה מסוג מתיחה? דהיינו, כתוצאה לנפילה מהסולם נגרמה לתובע מתיחה בכתף שמאל ולאחריה דלקת.

שאלה מספר 3: בהינתן העבודה שידו הדומינאנטית של התובע היא יד ימין, האם נכון שתחלואה טבעית מתאימה יותר לתמונה קלינית של דלקת ביד הדומינאנטית או דלקת דו צדדית? תשובת המומחה: תחלואה טבעית יכולה לפגוע ביד הדומינאנטית, או ביד הלא דומינאנטית או גם יחד ובמקביל בשתיהן, וללא קשר לחבלות או תעסוקה עם היד.

ברור הוא איפוא כי גם המומחה, ככל אדם סביר וגם מי שמומחיותו אינה ברפואה, מניח כי מי שעומד לאבד את שיווי משקלו וליפול לקרקע מגובה עושה כל שלאל ידו כדי למנוע את הנפילה, לרבות בדרך של אחיזה אל כל מה שנקרה אל דרכו.

...

בהחלטה מפורטת, מיום 23.7.2017, קבעתי כי אין לקבל את טענת התובע לפיה המומחה שגה בתיאור מנגנון החבלה כך: "5. אשר לדעתי. בראש יאמר, כי אין בידי לקבל את טענת התובע, כי המומחה שגה בתיאור מנגנון החבלה. בניגוד לנטען וכבר בכתב התביעה המתוקן תאר התובע את מנגנון הפגיעה כך: "בתאריך 13.7.2015 התובע טיפס על סולם במהלך עבודתו. תוך כדי עמידתו על הסולם איבד שווי משקל ובניסיון למנוע את נפילתו, אחז במוט ברזל, גופו נמשך כלפי מטה והוא נפל ונחבל בכל חלקי גופו, בעיקר בצד שמאל (גב, כתף, בטן, יד צלעות)" (ההדגשות שלי – ר.ב.ה).

כך "ההוכחה חייבת להיסמך על חוות דעת רפואית כבדת משקל, שממנה ניתן יהיה להסיק את המסקנה המשפטית לקיומה של האסכולה האחרת המיטיבה עם המבוטח" (בר"ע (ארצי) 105/09 איילון – המוסד לביטוח לאומי (2.5.2009)).

סוף דבר – על יסוד כל האמור, התביעה נדחית.

המדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי ומטעם זה החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

בפניי תובענה בגין ניזקי גוף מיום 30.3.2015 אשר עניינה טפול רפואי רשלני בשיניה.

הנתבע, תושב הכפר, הנו רופא שיניים במקצועו (בוגר בית הספר לרפואת שיניים "הדסה" בירושלים) המשמש כבעלים של מרפאת שיניים פרטית בכפר.

על פי קביעותיו של דר' ברנע הגישה הרווחת נכון להיום במדע רפואת השיניים קובעת כי כל עוד לא נגרמת פתולוגיה לשיניים, למערכת התמיכה של השיניים או למפרקי הלסת, הרי שאין כל מניעה לחרוג מהסגר ה"אידיאלי" מאחר והגורם החשוב ביותר לבריאות מפרק הלסת, הנו קיומם של מגעים סגריים יציבים דו צדדיים.

לשיטתו של מומחה הנתבע, המומחה מטעם התובעת, דר' שמפנייר אינו קובע בחוות דעתו שקיימת מיגבלה תפקודית או פתולוגית בתיפקוד התובעת, במפרקי הלסת ובמפרקי האחיזה של השיניים, מה גם שבמהלך בדיקתה הפיזית של התובעת, הוא הבחין בכך שהתובעת אינה סובלת מהגבלות תפקודיות או מפתולוגיה של מרפקי הלסת או במערכת האחיזה של השיניים ומשכך לא נפל כל פגם בדרך העתקת סגר השיניים.

...

בשים לב לאופי הטיפולים אותם עברה התובעת בעבר ולריבוי הטיפולים המשלימים הנדרשים בעתיד (20 טיפולים ראה : עדות המומחה בעמוד 8 שורות 21 – 23 לפרוטוקול) ולנזקים שנוצרו כתוצאה ממחדלי הנתבע הנני מחייב את הנתבע לפצות את התובעת בגין ראש נזק זה בסכום של 50,000 ₪.

הנני דוחה את טענת התובעת בנוגע לקבלת שיפוי בגין עזרה צד ג' לעבר ולעתיד לאחר שלא הציגה ולו בדל ראייה אשר תומכת בטענתה ולפיה טופלה בידי חמותה, אמה ואחותה וזאת כפי שטענה במסגרת התשובות לשאלון (ראה : מוצג נ/2 תשובה מספר 39).

סוף דבר : לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 127,095 ₪ וכן גם שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בצירוף מע"מ כחוק .

בית משפט השלום בירושלים ת"א 29045-09-13 פלוני נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופטת מירית פורר תובע פלוני נתבעת התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ פסק דין

אין מחלוקת כי על הנתבעת מוטלת החובה לפצות את התובע בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

המומחה תיאר, כי התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 23.8.2012 בעת שרכב על אופנוע, החליק על כתם שמן ונפגע בגפיים.

המומחה תיאר כי לתובע, אי יציבות אנטרולטרלית קלה על בינונית, יציבות צידית תקינה, יציבות פיקה תקינה.

קיימת תזוזה קדמית של השוק ביחס לברך, כשהצד הלטראלי, החצוני, נע יותר מהמדיאלי, הפנימי, תוך סיבוב קל. אי יציבות כזאת, נובעת בדרך כלל מנזק לרצועה הצולבת הקדמית.

...

אף שהתובע אינו בתחילת דרכו התעסוקתית, מכיון שהחל לעבוד לפני יותר מעשר שנים, החלטתי כי יש להחיל את החזקה בנוגע לצעירים בתחילת דרכם מכיון שרק כעת החל לעסוק כנהג אוטובוס.

למסקנה זו ניתן להגיע הן בדרך של פסיקת פיצוי בסכום צנוע על דרך האומדן, והן בדרך של פסיקת השווי הראוי למתן עזרה על ידי קרובים או אחרים בדרך שתמנע התעשרות מהנתבע רק בשל העובדה שזו ניתנה חינם אין כסף על-ידי מקורביה של התובעת, שהרי "אין המזיק יכול 'להרוויח' מכך שבני המשפחה יסייעו לנכה ללא תמורה" (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון, לא פורסם, ניתן ביום 4.8.05).

ניכויים אין מחלוקת בין הצדדים כי יש לנכות מהפיצוי את תגמולי המוסד לביטוח לאומי ששולמו לתובע עבור דמי פגיעה בסך של 584 ש"ח. סוף דבר אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובע סכום של 344,000 ש"ח במעוגל בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15% בתוספת מע"מ והוצאות המשפט.

1) מונחת לפניי תביעת נזק גוף, שבה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לפצות אותה בגין נזק הגוף שניגרם לה עקב נפילתה בדרך צדדית (להלן: "הדרך") שסמוכה ומקבילה לרחוב כנפי נשרים (להלן: "הכביש הראשי") שבגבעת שאול בירושלים, ביום 4.8.2013 (להלן: "התאונה").

...

59) לאחר שעיינתי בנתוני השכר של התובעת שקדמו לתאונה, כפי שעולה מהתלושים שהוצגו, וכן בשים לב לעבודה שלה - מצד אחד, ללא ספק עבודה כמדריך ספורט ומעסה, מצריכים תנועתיות תמידה ושימוש תדיר בכף היד (גם אם אינה היד הדומיננטית).

62) לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים בנדון, סבורני כי עתירת התובעת ברכיב זה מעוררת קושי של ממש.

הנתבעת תפצה את התובעת בגין נזקיה עקב התאונה, בסכומים הבאים: · כאב וסבל - 30,000 ₪ · אובדן שכר - 20,000 ₪ · עזרת הזולת - 40,000 ₪ · הוצאות רפואיות וניידות - 10,000 ₪ __________________________ סך-הכל אומדן נזק - 100,000 ₪ ניכוי בגין רשלנות תורמת (30%) - (30,000 ₪) __________________________ סך-הכל 70,000 ₪ 67) הנתבעת תשלם לתובעת את סך הנזק, בנוסף להוצאות משפט (האגרה ששולמה והוצאות עבור חוות הדעת), וכן שכר טרחת עורך-דין בשיעור 20% ובצירוף מע"מ כדין.

באמצעות העדים הוגשו המוצגים הבאים: נ/1 – הודעת החייל מיום 10.8.15; נ/2 – הודעת החייל מיום 28.8.15 ; נ/3 – פירוט שיחה בין החייל לפרקליט המטפל בתיק; נ/4 - שני מזכרים מיום 11.8.15 שנרשמו על-ידי הבוחן; נ/5 - ד"וח רפואי מד"א; נ/6 – תרשים אק"ג; נ/7 – דוגמאת חתימה של גובה ההודעות מהנאשם ; נ/8 – תמונה עליה סימן גובה ההודעות מהנאשם; נ/9 - הודעתו של זריצקי ; נ/10 – שרטוט שרשם העד זריצקי ; נ/11 – אישור להגבלת השמוש בדרך מעריית ירושלים; נ/12 – חוות דעת המומחית מטעם ההגנה אולגה ליעד ניקולסקי; נ/13 - חוות דעת המומחית כולל החישובים.

לרוב המקום הראשון שניפגע בתאונה אינו הראש אלא חלק גוף הקרוב יותר למשאית , לרוב הגפיים, ולאחר מכן מתחילה הנפילה והנפגע מאבד גובה.

נדבך נוסף לכך הוא העובדה שמדובר בדרך צדדית המשמשת רק כלי רכב המעוניינים להגיע לתוך חניית הבניינים.

יצוין כי ההגנה לא הביאה מומחה רפואי מטעמה והסתפקה בחקירת עדי התביעה בעיניין זה. בעיה רפואית קודמת שללתי את הטענה כי המנוחה נפלה עוד קודם לפגיעה בה. מדובר בספקולאציה גרידא שלא השתלבה במארג הראיות .

עוד העיד באשר לשאלה אם יתכן כי נוצרו שברים בצלעות בשלב ההחייאה שהובילה לנקב בריאה: "היו הרבה שברים בצלעות בבדיקת הסיטי אני לא יכול לדעת מה נגרם מהחבלה ומה מההחייאות, יכול להיות שחלק מהדברים נגמרו מההחייאה אבל השברים בצלעות הם לא סיבת המוות, למרות שמתעמקים בזה, בית החזה כולל צלעות ריאות ולב וכלי דם גדולים, ויש חבלה כהה לבית חזה היא יכולה לגרום נזק לכל האיברים הללו" (פרוט' עמ' 61 ש' 29 – עמ' 62 ש' 2).

...

אני מקבלת את חוות דעתו של ד"ר רגבי המקבלת חיזוק מעדותו של הפרמדיק וקובעת כי הגורם למותה של המנוחה הוא פגיעה בתאונה ולא מצב רפואי קודם.

לאור האמור אני קובעת כי המנוחה נפטרה בעקבות תאונת הדרכים ולא היה ניתוק קשר סיבתי בין תאונת הדרכים למותה.

לאור כל האמור אני קובעת כי התמלאו יסודות עבירת גרם מוות ברשלנות ועבירת נהיגה בקלות ראש ומשכך אני מרשיעה את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.