תביעת נזיקין עקב העמסת מלגזה

טענות הצדדים בקצרה טענות התובע לטענת התובע ביום 02.05.07, יומו השני בעבודה אצל המעסיקה, בשעה 13:30 בקירוב הוא הגיע למפעל סוגת באשקלון וזאת על פי דרישת מעסיקתו לצורך העמסת חבילות סוכר והובלתן ליעדן בקבוץ גן שמואל.

לחילופין, וככל שייקבע כי התאונה איננה מהוה תאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד, טוען התובע כי המעסיקה נושאת בחבות נזיקית כלפיו בגין פגיעתו בה. לעניין זה טען התובע כי התאונה ארעה ביומו השני לעבודתו אצל המעסיקה וזאת מבלי שקבל כל הדרכה מסודרת באשר לסדרי העבודה והבטיחות בהעמסה של מטענים, וכן לא סופקו לו כלי עבודה ואמצעי בטיחות נדרשים כגון סולם או כל אמצעי אחר.

טענות נתבעת 4: לטענת נתבעת 4 יש לקבל את גרסת התובע לפיה תוך כדי עלייתו למשאית הוא נפל ונפגע וזאת בטרם עלה בידיו להשלים את הטיפוס על מנת להתחיל בכיסוי הסחורה, כך שהתאונה ארעה בנקודת הזמן בה היה התובע בגדר "משתמש" כאשר השמוש הנו "עליה לרכב". בהקשר זה אין נפקא מינה אם ניסיונו של התובע לקשור את הסחורה שהועמסה הנה בבחינת שימוש לוואי של חריג "הטעינה והפריקה". על כן, לטענתה, המדובר בעניינינו בתאונת דרכים ומכאן יש לדחות את התביעה כנגדה.

התובע הסביר בתצהירו כי לא הוא העמיס את המשאית אלא מלגזה של המזמין, וכן ציין כי מטרת עלייתו למשאית לאחר ההעמסה היתה לצורך כסוי הסחורה בברזנט.

...

האם האירוע הינו תאונת דרכים? לאור התשתית העובדתית כפי שנקבעה לעיל, ונוכח ההלכה הפסוקה באשר לפירוש המונח "תאונת דרכים" בחוק, המסקנה המתבקשת הינה כי מדובר בתאונת דרכים.

סוף דבר: נוכח כל המקובץ אני קובעת כי התאונה נשוא התביעה הינה תאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד. לפיכך התביעה נגד נתבעת 2 מתקבלת במישור החבות והדיון יימשך בסוגיית הנזק.

התביעה נגד נתבעים 3 ו-4 נדחית.

התיקון שהתבקש לא נועד לשנות מן הגרסה העובדתית שהוצבה בתביעה ובתצהיר, אלא להסב העילה מעילה לפי החוק , לעילה נזיקית תוך מחיקת הנתבעת וצרוף המעסיק במקומה כאשר התביעה כנגד הנתבעת תידחה (לא התבקש להגיש כתב תביעה בעילות חלופיות).

התובע טוען בסיכומיו כי במועד בו עמד על הרמפה של המשאית (כאמור) , התגלגלה המלגזה בה עשה שימוש לשינוע הסחורה והעמסתה, פגעה בו, וגרמה לנפילתו מן המשאית (היינו מהרמפה) החוצה.

ציינתי הדברים מחמת הזהירות שכן אף התובע בסיכומיו אינו טוען להתקיימות ההגדרה הכללית שבחוק "נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". בדין אינו טוען כך, שכן גרסת התאונה בתביעה ובתצהיר אינה מקיימת אף חלופה מחלופות "שימוש ברכב מנועי" שבחוק: התובע לא נפגע במהלך כניסה לרכב או ירידה ממנו, ואף אם נראה במלגזה כחלק ממטען הרכב, הרי, ראשית כאמור, אין להתייחס לגירסת הדרדרות המלגזה שלא הופיעה לא בתביעה ולא בתצהיר שנית אף לו התייחסנו אליה, לא מדובר בהינתקות או נפילה של המלגזה אלא הדרדרות שלה.

זאת מאחר והעמסת המטען על המשאית נעשתה כאשר התובע עומד על כבש המשאית, אשר מרימים אותו לגובה תא המטען באמצעות שימוש בכוח המכני.

...

דחיתי הבקשה בהחלטה מיום 1.4.19, בה ציינתי שחלפה שנה ורבע ממועד הגשת התביעה, ואם סבור התובע כי נסיבות התאונה שפורטו בתצהירו מקימות אחריות של המעביד, יכול הוא לתבעו בתביעה נפרדת (כמובן ככל שנדחית התביעה כאן).

המקרה מתאים לדחית התביעה על הסף, שכן אין בהמשך הדיון כדי להביא לשוני במסקנה שלא בתאונת דרכים עסקינן, על פי העובדות להן טוען התובע עצמו.

מבוא והצדדים להליך בפניי תביעת עיזבון המנוח, יליד 1989, שהוגשה על פי פקודת הנזיקין בגין תאונת עבודה שארעה למנוח ביום 10.9.09 שבעקבותיה, למרבה הצער, נפטר המנוח.

כך למשל ברי כי הטענה בדבר "העמסת יתר" (סעיף 7 (י) לכתב התביעה המתוקן) עומדת בנגוד גמור לראיות שהובאו מטעם התובעים בעצמם לפיה המלגזה לא נשאה מטען כלשהו.

התובעים אף לא הוכיחו כי במועד התאונה הושארו המפתחות במלגזה או במקום נגיש אחר ומסקנת החוקר בעיניין זה אינה מחליפה, ואינה אמורה להחליף, את שיקול דעתו של בית המשפט בבואו להכריע בתביעה על פי פקודת הנזיקין על בסיס ראיות קונקרטיות.

...

לעניין ההתיישנות - מקובלת עלי עמדתם של התובעים והנתבעת 1 כי חל בענייננו סעיף 69 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, וכי מדובר בעילת תביעה עצמאית וישירה שקמה לתובעים רק עם מתן צו הפירוק כנגד הנתבעת 1 ביום 9.5.17.

מהמקובץ עולה כי התביעה נדחית ביחס לשתי הנתבעות.

סוף דבר התביעה נדחית.

כתב התביעה המתוקן הוגש בעילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד), נגד נהג המלגזה (הנתבע 1), בעלת המלגזה (הנתבעת 2), מבטחת המלגזה (הנתבעת 3), נהג המשאית (הנתבע 5), ומבטחת המשאית (נתבעת 6). לחילופין, הוגשה התביעה מכח פקודת הנזיקין כנגד נהג המלגזה (הנתבע 1), מעבידתו של הנתבע 1 (הנתבעת 2) והמבטחת בביטוח חבות מעבידים (הנתבעת 4).

לטענת התובע מדובר בתאונת דרכים ולחילופין נטען לחבות מכח דיני הנזיקין בגין רשלנות של הנתבעים 1 ו – 2.

לטענת הנתבעים 5 – 6, התאונה ארעה במעורבות המלגזה בלבד, ללא קשר למשאית עליה הועמסו תאי ההקפאה, ולכל היותר השמוש שנעשה במשאית הנו שימוש מסוג "פריקה וטעינה" אשר אינו מקים לתובע עילת תביעה נגדם.

...

נוכח כל האמור, מדובר בתאונת דרכים ולאור ייחוד העילה, נדחית התביעה כנגד הנתבעים 1, 2 ו – 4 בעילה הנזיקית.

לאור האמור, חלקה של המשאית בתאונה נשוא התביעה אינו מהווה תאונת דרכים ודין התביעה נגד הנתבעים 5 – 6 להידחות.

לסיכום, התביעה כנגד הנתבעים 4 – 6 נדחית.

כן טען התובע לתחולת סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שעניינו "הדבר מעיד על עצמו", וכן סעיף 38 לפקודה תוך היתייחסות למלגזה עליה עבד במחסן הנתבעת כ"דבר מסוכן".

כאשר הוא נישאל מדוע לא הסתכל לאחור בעת שנסע ריוורס, השיב כך : "הסתכלתי, לא, כשאני מסתובב בסירטון, יש לי מסופון, אני עובד עם מסופון. השעה כבר 3:20, בשעה 4:40 צריך להעמיס את המשאיות בסחורה וכל הזמן אנחנו בלחץ, אתה חייב לסיים לפני שיגיעו המשאיות. אני סיימתי את הליקוט, מסתכל על המסופון מה שיש לי והתחלתי לנסוע ואז שנייה הסתכלתי, ראיתי את המלגזה פונה וזה פיתאום, מה? זה דבר הגיוני. אם אני עובד, אני חונה באמצע רחבת העבודה" (עמ' 13, ש' 9-14).

משטענה זו (בדבר העידר רישיון להפעלת מלגזה) לא נטענה בכתב התביעה ולא צוינה בתצהיר התובע, ובנוסף לא הוצגו כל אסמכתות או ראיות כלשהן לכאן או לכאן, לא אדרש לסוגיה זו בפסק הדין.

...

בהתחשב במאפיינים הספציפיים של התובע ובשים לב להלכה בעניין, אני מקבל את עמדת התובע וקובע כי שכרו לעתיד ייקבע בהתאם לשכר הממוצע במשק, שהינו נכון להיום סך של 12,800 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת בכפוף לאשם התורם.

בנוסף ישלמו הנתבעות לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% + מע"מ מסך פסק הדין, וכן הוצאות משפט בהתאם לאסמכתאות ואת אגרת פתיחת ההליך.