חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעת נזיקין נגד עיריית חיפה בגין רשלנות בתחזוקת כבישים

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2018 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום בחיפה תא"מ 2610-11-17 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עריית חיפה תיק חצוני: בפני כבוד השופט אבישי רובס תובעת הראל חברה לביטוח בע"מ נתבעת עריית חיפה פסק דין
התובעת טענה להיפוך נטל הראיה מכח סעיף 41 לפקודת הנזיקין ולחילופין, נטען כי הנזק נגרם עקב רשלנותה של הערייה, אשר לא דאגה לגיזום העץ או לתחזוקה שלו, סיכנה את המשתמשים בכביש ולא פעלה כרשות סבירה.
בעניינינו, כבעלת השליטה במקום והאחראית לתחזוקת העצים שבשטחים הציבוריים, מכח פקודת העיריות, חייבת היתה העיירה לצפות כי המבקרים בשטחה, העושים שימוש בכביש הסמוך לעץ עלולים במהלכם הרגיל של הדברים להפגע ממעשה או מחדל שלה ולכן, היא חייבת כלפיהם בחובת זהירות מושגית (ראה ע"א 343/74 גרובנר נגד עירית חיפה, פ"ד ל(1) 141); ע"א 683/77 ברוק נגד עריית תל אביב - יפו, פ"ד לד(1) 157, ע"א 862/80 עריית חדרה נגד זוהר, פ"ד לז(3) 757, ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נגד תנעמי, פ''ד נח(1) 1, ע"א 1068/05 עריית ירושלים נגד מימוני (14.12.2006, ע"א 1531/04 סידי נגד מלכה (19.2.2007) וע"א 145/80, לעיל).
...
שלישית - הארוע מתיישב יותר עם המסקנה שהעירייה התרשלה, מאשר עם המסקנה שנקטה זהירות סבירה בפעולותיה.
סיכומה של נקודה זו, אני קובע כי העירייה התרשלה כלפי גב' גרינשטיין והיא נושאת באחריות מלאה לנזקים שנגרמו לרכבה.
סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, על סך של 14,827 ₪ ועל הנתבעת לשפות את התובעת בגין סכום זה. לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 14,827 ש"ח. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת את אגרות התביעה ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2020 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

לפניי תביעה קטנה על סך 2,752 ש"ח בגין ניזקי התובע כתוצאה מנפילה בבור שנפער בכביש בתחום שיפוטה של הנתבעת - עירית חיפה ("העיריה").
בנוסף נטען, כי הנזקים נגרמו עקב רשלנותו של התובע, והנזקים מוגזמים ומופרזים.
בנסיבות אלה, לאור טיבו של המפגע יש להחיל את סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הקובע, כך: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נימלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה". וכן את סעיף 41 לפקודה: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שארוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה" כלומר, הנטל להוכיח העידר רשלנות על פי סעיפים אלה חל על הנתבעת.
טרם סיום הדיון בענין שאלת אחריות אביא מדברי בית המשפט המחוזי בירושלים כפי שנקבע בענין יהודיוף (פסקה 10): "מן הראוי שחובת העיריה לשמירה על איכותם ותחזוקתם התקינה של הכבישים תהא במדרג גבוה בסדר העדיפויות של העיריה בכל הנוגע לקדימות בזמן ובהקצאת משאבים, לאור הקף תופעת תאונות הדרכים שהגיע למימדים של "מכת מדינה" של ממש הגובה מחיר כבד בחיי אדם ורכוש".
...
בנסיבות אלה, לאור טיבו של המפגע יש להחיל את סעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הקובע, כך: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה". וכן את סעיף 41 לפקודה: "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה" כלומר, הנטל להוכיח העדר רשלנות על פי סעיפים אלה חל על הנתבעת.
בשל האמור, ובהסתמך על ניתוח הדברים כאמור, לאחר שהתרשמתי מעדותו של התובע בכל הנוגע לאופן התרחשות התאונה אני קובעת, כי האחריות למפגע מוטלת על הנתבעת.
שיעור נזקי התובע: אני מקבלת את טענתו של התובע לזכותו לפיצוי בסך 690 ש"ח בגין החלפת הצמיג בהסתמך על הקבלה מיום 7.4.2019.
סוף דבר: לאור האמור, ובהסתמך על ניתוח הדברים לעיל, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום נזקיו של התובע בגין החלפת הצמיג (לרבות הטרחה ופרק הזמן שנדרש לכך) בסך כולל של 1,100 ש"ח. בנוסף אני מחייבת את הנתבעת בתשלום הוצאות ניהול ההליך בסך כולל של 250 ש"ח. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד מתן פסק הדין.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2020 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום בחיפה תא"מ 10260-11-18 בע"מ נ' עירית שפרעם תיק חצוני: לפני כבוד השופטת מירב קלמפנר נבון התובעת ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ת.ז. 513879189 הנתבעת עירית שפרעם רשויות מקומיות 500288006 פסק דין
לטענת התובעת, האחראית לקרות התאונה, היא הנתבעת ברשלנותה, שכן לא דאגה לתחזוקת הכבישים בתחום שיפוטה, לא עשתה על מנת למנוע הווצרות המפגע ולא נהגה כפי שרשות סבירה אמורה לנהוג.
לטענת הנתבעת, בהיעדר אחריות לקרות הנזק, הרי שאין עליה חבות לפצות את התובעת ויש לדחות את התביעה כנגדה.
תחולת הכלל המעביר את הנטל מותנית בהוכחת שלושה תנאים מצטברים: כי לתובעת לא הייתה ידיעה או לא הייתה יכולת לדעת מה היו הנסיבות אשר גרמו למקרה שהביא לידי הנזק, כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבעת הייתה שליטה מלאה עליו וכן נראה לבית המשפט כי מסתבר יותר שארוע המקרה אשר גרם לנזק, נגרם בשל רשלנות הנתבעת מאשר שהמקרה ארע בהיעדר כל התרשלות מצדה.
חובת זהירות מושגית: אין חולק כי על הנתבעת כעירייה מוטלת החובה ואף האחריות לתחזוקת הכבישים אשר בשטח שיפוטה ושמירה על מצבם התקין.
די בכך כי לא הוכח קיומו של הארוע הנזיקי על מנת לדחות את התביעה כבר בשלב זה. לא זו אף זו, בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי אין אפשרות שהעירייה תהיה אחראית לכל מפגע הנוצר כתוצאה מבלאי טבעי או שימוש רגיל בדרך וכל אדם בצאתו למרחב הצבורי, נוטל עליו סיכונים כאלה, אשר אינם מקימים לו תמיד עילת רשלנות.
...
למשמע שתי עדויות אלו, לא שוכנעתי כי אכן היה כתם שמן על הכביש.
בהתאם, יש לדחות את תביעת התובעת.
סוף דבר, התביעה נדחית.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2022 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בית-משפט קמא קבע כי בכל הקשור לעניין הפקעת שטח הדרך, אין סמכות לבית-משפט שלום כנגד העיריה, וכן פסק כי בכל הקשור לתחזוקת הדרך, להבדיל ממכשולים שמונעים מעבר בדרך, יש אחריות לבעל הקרקע, שבאותה עת שניתנה החלטה היה ספורי, ולא הערייה, ועל-כן קבע כי לא ידון בטענות כנגד העיריה, החורגות מעניין הסרת המכשולים, צימצום הדרך הציבורית, או נטיעת עצי זית שמונעים מעבר בדרך הציבורית (להלן: "החלטת הסמכות העניינית").
בנסיבות אלה, הן בהיעדר סמכות עניינית, והן מאחר והמדובר בסעד שלא נתבקש בתביעה, סבורה עירית שפרעם כי הסעד שעניינו סלילת כביש גישה לחלקת ברהום, בהתאם לתכנית המתאר החלה, הנו סעד שגוי, וככלל המדובר בעיניין המצוי בסמכותו העניינית של בית-המשפט המחוזי בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים, ולא בסמכות בית-משפט שלום.
כך גם ב-ת"א 53460-06-11 פלדמן נ' עירית חיפה (11/8/14), אליו הפנה ברהום, העוסק בתביעת נזיקין בגין עוולת הרשלנות על נזק שניגרם כתוצאה מהצפה, ובו נטען שהעיריה לא הגיעה בזמן סביר לטפול בהצפה, וזו נגרמה בגלל התרשלות בתחזוקת רשת הנקוז בהתאם לחובתה על-פי פקודת העיריות.
...
סבורני כי בכל הנוגע להיקפה של הסמכות העניינית על-פי פרט 8(א) לתוספת, אין מקום להבחין בין פעולות מנהליות שונות בהתאם למידת שיקול-הדעת אשר הופעלה טרם ביצוען.
" סיכומו של דבר, הסמכות בבית-משפט אזרחי נקבעת בהתאם למבחן הסעד.
כנגזרת מעניין סלילת הכביש, סבורני כי לא היה רשאי בית-משפט קמא להורות לעיריה לבצע את ההליך הנדרש לעקירת עצי הזית, הן בשל ההנמקה שפורטה לעיל ביחס לפעולות המצויות בליבת סמכותה של הרשות; וכן מאחר שסעד זה ניתן על-ידי בית-משפט קמא כדי להבטיח את סלילת הכביש, ומשנמצא כי אין בסמכותו להורות על סלילת כל דרך 38 בהליך אזרחי - אין טעם בהוראה על עקירת העצים לצורך כך. לסיכום: לא הוכח בבית-משפט קמא כי הפתח שפתחו ברהום בקיר התמיכה שבנו בין חלקה 30 לחלקה 29, חוקי בכל הקשור לכך שמטרתו לשמש כמעבר מדרך 38 לחלקה 29, ולא הוכח כי יש היתר של רשויות התכנון המאפשר פניה מדרך 38 לכיוון חלקה 29.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

נוסף על כך, טענה התובעת כי אין היא יודעת ואין לה היכולת לדעת את נסיבות הארוע וכי חל הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו". המים או השמן שדלפו הנם דבר מסוכן אשר עלול לגרום נזק בהימלטו ועל כן על הנתבעת אף חובת הראיה להוכיח כי לא הייתה באופן תחזוקתה, תפעולה או אופן הפיקוח והטיפול משום התרשלות שעליה לחוב בגינה.
בתא"מ (חיפה) 10260-11-18 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' עירית שפרעם רשויות מקומיות (פורסם, 7.1.20) קבעה השופטת מירב קלמפנר נבון כדלקמן: "8. התובעת טוענת כי בעניינינו חל הכלל הקבוע בס. 41 לפקודת הנזיקין בדבר "הדבר מדבר בעדו" ומעביר את נטל השיכנוע אל כתפי הנתבעת.
האם עמדה הנתבעת בנטל הראיה להוכיח כי לא התרשלה בתחזוקת הכביש בו החליק נהג התובעת? הנתבעת צירפה לראיותיה תעוד לגבי מפגע קודם ברחוב דגניה, כאשר כתובת הפונה הנה דגניה 13, קרי כתובת כימעט זהה לכתובת הארוע נשוא התביעה (דגניה 12), זאת מיום 17.1.20 בשעה 9:14, פחות מ-24 שעות עובר לארוע שבעניינינו.
...
סבורני כי היה מצופה שבשעת לילה מאוחרת, בכיכר מוארת (גם אם לא באופן מיטיבי כפי שניסתה לטעון ב"כ התובעת בדיון) בכניסה לכיכר במהירות נסיעה איטית לכאורה שבין 30-20 קמ"ש, נהג התובעת יבחין במפגע, קרי כתם שמן או למצער שלולית מים עכורים לאורך הכביש וימנע מלבוא במגע עם המפגע.
סוף דבר: התרשמתי כי יש מקום לקבל את התביעה, אך להשית אשם תורם, שאיננו מקים עילת תביעה, בשיעור של 15% על נהג התובעת.
התובעת תשלם המחצית השנייה של האגרה, בתוך 7 ימים מהיום שאחרת החוב יעבור למרכז לגביית קנסות, ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו