תביעת נזיקין נגד עיריית אשדוד בגין מפגע

בית משפט השלום ברחובות 09 דצמבר, 2020 ת"א 5905-01-18 בפני כבוד השופטת רנה הירש התובע ד.ב. ע"י עו"ד גבי ברוך אלקיים הנתבעות 1.עריית אשדוד 2.הכשרה חברה לביטוח בע"מ ע"י עו"ד מוטי זילבר פסק דין

במקרה דומה, בו אדם בוגר טיפס על עמוד חשמל תוך כדי ביצוע עבודתו ונפגע באופן אנוש, קבע בית המשפט המחוזי בת"א (מחוזי י-ם) 2054/08, עיזבון המנוח ליעד גולן ז"ל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ [18.03.20], בפסקות 37-38 לפסק הדין: "יש לקבוע את הנגזרת מחובת הזהירות הקונקרטית בהתאם למידת האחריות שראוי, מבחינה ערכית-נורמאטיבית, להטיל על המזיק הפוטנציאלי.... בהיתחשב בכל אלה: במיקומו של העמוד; במיגון ובשילוט שהיו עליו ותאמו את הסטאנדרט שנקבע על-ידי המדינה; בפירסום האזהרות הפומביות; בפניות הישירות והעקיפות אל מפלגת העבודה; ובהיתחשב גם בחובת הזהירות הקונקרטית, כלפי אדם בגיר ובר דעת, באתי לכלל מסקנה כי חברת החשמל נקטה פעולות כפי שמצופה היה מכל מזיק פוטנציאלי סביר לנקוט, וכי אין להטיל עליה אחריות בנזיקין בגין מותו של המנוח." בעניינינו, לאחר שנתתי דעתי לאופי הגדר, למיקומה, לכך שהיה ברור לתובע ולמעסיקו כי הגדר חוסמת את המעבר וכי נידרש למצוא דרך אחרת להגיע לכניסה לבניין, כי לא מדובר – על אף מרבית הטענות בכתב התביעה – במפגע בלתי מגודר.

הנתבעת טענה בסיכומיה, כי התובע לא עמד בתנאים שנקבעו בחוק הביטוח הלאומי, שכן לא הוכיח כי שלח למל"ל מכתב רשום המודיע על קיומה של עילת תביעה כנגד מזיק, והפנה לע"א 33090 (מחוזי ב"ש) 33090-10-12, משה בונפיטו נ' עירית אשקלון [24.04.2013], שם נקבע כי "להזכיר, מורה אותנו סעיף 330(ג) לחוק המל"ל, כי נפגע המקבל תגמולים מהמל"ל והמגיש תביעה כנגד המזיק (צד ג'), נידרש להודיע למל"ל על הגשת התביעה בדואר רשום וזאת כדי לאפשר למל"ל לשקול להצטרף לתביעה כנגד המזיק... לשון החוק קובעת ברורות כי יש צורך במשלוח מכתב רשום למל"ל. דרישת משלוח מכתב רשום נועדה להבטיח את המסירה למל"ל." ואולם, יש לתת את הדעת להמשך הדברים שם, בהם הפנה בית המשפט לפסיקה של בית המשפט העליון והבהיר, כי "בעיניין זה התפתחה גישה ליבראלית ומקום בו הוכח כי המל"ל היה מודע לתביעה התמלאה דרישת החוק (ראה ע"א 502/84 קרנית נ' הורוביץ, פ"ד מא(1) 542...)". בעניינינו, בטופס ההודעה לקביעת דרגת נכות רשם התובע כי הוא מיוצג ע"י בא כוחו בהליך זה, ולשאלה "האם הגשת או שאתה מתכוון להגיש תביעה לפצוי נזיקין בגין המקרה?" סימן "כן". אין ספק כי טופס זה היתקבל במל"ל, שזימן את התובע לועדה רפואית לקביעת נכותו, ואף צירף את הטופס לתעודת עובד ציבור שהוגשה לתיק.

...

השאלה העומדת לדיון היא אם קיימת אחריות לעירייה, שהציבה את הגדר תוך קביעת אשם תורם לתובע, או שמא אין אחריות כלל, ודין התביעה להידחות כולה.

משקל העדויות הנתבעת טענה כי הגרסה האמיתית של האירוע, שהוסתרה בנוסח כתב התביעה, מהווה למעשה הרחבת חזית, וכי התובע לא הוכיח את הנסיבות כפי שפורטו בכתב התביעה, קרי, כי "נתקל במחסום". הנתבעת סבורה כי הבאת הגרסה הנכונה בתצהירים, בניגוד לנוסח כתב התביעה, מהווה הרחבה או שינוי חזית, וכי בשל כך, דין התביעה להידחות.

התובע לא הוכיח את בהפרת חובת הזהירות המוטלת על העירייה, ועל כן הוא אינו זכאי לפיצוי בגין נזקיו, ודין תביעתו להידחות.

גם אם היה התובע עומד בנטל המוטל עליו להוכיח אחריות, היתה התביעה נדחית, שכן אשמו של התובע היא הסיבה המכרעת לנזק.

אשר על כן, התביעה נדחית.

בית משפט השלום באשדוד תא"מ 64919-09-19 עריית אשדוד נ' טהר לב ואח' לפני כב' הרשם הבכיר ערן אביטל תובעת עריית אשדוד ע"י ב"כ עו"ד לבנת בר ששת נתבעים 1. אפיק טהר לב ע"י ב"כ עו"ד אמיר עזר 2. שרה ורגולי – עניינה הסתיים בפסק-דין.

לכן, התובעת הגישה נגד הנתבע כתב תביעה בסך כמחצית מן הסכום, קרי 2,262.5 ₪.

הלכה שורשית ועקבית קובעת כי על תובע בנזיקין רובץ נטל הוכחת נזקיו.

על כגון דא עמד בית משפט העליון בע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת-שבע בע"מ, פ"ד ל"ה (2) 800, 808-809 (1981), בקובעו, כי: "הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפצוי. כשם שעל הנתבע להוכיח את הנזק שניגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפצוי, דהיינו, את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. מפגע אינו יוצא ידי חובתו להוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפצוי. אין להשאיר עניין אחרון זה לאומדנו של השופט". השאלה הדורשת הכרעה בעניינינו, היא מה היא מידת הוודאות והדיוק הנדרשת מן התובעת להוכחת הנזק הכספי שניגרם לה כתוצאה מהחלפת עמוד התאורה שניזוק.

...

אשר על כן, התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם לתובעת סך 2,262.50 ₪, כשסכום זה נושא ריבית והצמדה מיום הגשת כתב תביעה מתוקן.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 2,215 ₪.

הראיות שהוגשו מטעם הצדדים: ביום 12.4.18 התובע הגיש תצהיר מטעמו אשר במסגרתו חזר על טיעוניו כפי שהובאו בכתב התביעה, וביום 6.5.18 הגיש תצהיר נוסף מטעם אישתו הגב' נאדיה ג'ומעה (להלן: "הגב' נאדיה") אשר התייחסה לעזרה שנתנה לתובע בעקבות התאונה; ביום 26.7.18 הנתבעת הגישה את תצהירו של מר יניב אשור (להלן: "מר יניב") המשמש כמנהל אגף תפעול בעיר עכו החל משנת 2014 ואשר הצהיר על הפעולות שמבצעת הערייה לתחזוקה וטפול במפגעים.

חובת הזהירות המוטלת על הערייה כלפי תושביה ואלו הבאים בתחומה, קבועה בסעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש], לפיו: "בעיניין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה: (1) תפקח על השיוור, הרום, הרוחב והבנייה של כל רחוב; (2) תידאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט; (3) תימנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב;...(5) תנקוט אמצעי זהירות נאותים נגד תאונות בשעת בנייתם או תקונם של רחובות, ביבים או תעלות". הכלל על פי הוראות החוק והפסיקה אם כן הוא כי על רשות מקומית לעשות כל הדרוש לשמירה על בטחון הציבור בתחומיה (ראו: ע"א 862/80 עריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(3) 757, 766 (1983)).

משנאמרו הדברים לעיל, יש לזכור כי רשות מקומית אינה חייבת להמצא בכל אתר ובכל זמן ולא כל מפגע מקים על הרשות חבות, אך עליה להראות כי היא נוהגת ונוקטת באמצעים סבירים כדי לאתר ליקויים ולתקנם (ע"א 2203/00 הדר חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' משולם, פ"ד (2) 97, 106 (2002); ע"א (מחוזי ירושלים) 6259/05 ברמן נ' עריית אשדוד (לא פורסם, [פורסם בנבו], 13.12.2005)).

אשם תורם: בהתאם להוראות פקודת הנזיקין והפסיקה, האשם התורם מהוה הגנה למזיק מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא ניזקו.

...

בהתחשב במהות הפגיעה וגובה הנכות שנותרה לתובע, ובהתאם לפסיקה במקרים דומים אני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובע בגין נזק לא ממוני על סך של 45,000 ₪.

סוף דבר: לסיכום - נזקי התובע הם כדלקמן: הפסד שכר בעבר 25,000 ₪ אובדן כושר ההשתכרות לעתיד 98,000 ₪ הפסד פנסיה 15,375 ₪ עזרה צד ג' (עבר ועתיד) 15,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעה (עבר ועתיד) 5,000 ₪ כאב וסבל 45,000 ₪ סה"כ 203,375 ₪ לאחר הניכוי בגין האשם התורם הפיצוי יועמד על סך 173,000 ₪ (מעוגל).

הנתבעת תשלם לתובע סך של 173,000 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין, בצירוף שכר טרחת עו"ד כולל על סך 40,000 ₪, בתוספת החזר אגרת בית המשפט, החזר שכר המומחה מטעם התובע (כנגד הצגת חשבוניות), והחזר חלקו של התובע בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט (כנגד הצגת חשבונית) כשסכומים אלה משוערכים למועד מתן פסק הדין.

לעניין זה ראו גם דברי בית המשפט ברע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר  (12.11.2006) (להלן: "פסק הדין בעיניין בן גביר"): "'שתי זכויות יסוד אלה' – כך נפסק מפי הנשיא א' ברק – 'נגזרות מהערך החוקתי של כבוד האדם' (בפרשת הרציקוביץ' הנ"ל, בעמ' 565). ואכן, 'שתי זכויות היסוד האלה - חופש הביטוי והזכות לשם טוב - שתיהן ענפים בעץ אחד - כבוד האדם. רק בשמירה על חופש הביטוי ניתן להביא לידי הגשמתו העצמית של האדם המתבטא ושל האדם השומע. אולם, פגיעה בשמו הטוב של אדם עשויה להציב מכשולים על דרכה של ההגשמה העצמית." 22.

הקושי בהגשת תביעה לפיצויים לפי חוק איסור לשון הרע על-ידי תאגיד נובע מהניסיון ליישב את הוראות סעיף 7א'(ב) לחוק איסור לשון הרע (המסמיך את בית המשפט לפסוק במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע פיצויים ללא הוכחת נזק) לבין הוראות סעיף 10 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), הקובע כי "תאגיד לא ייפרע פיצויים בשל עוולה אלא אם גרמה לו נזק". בהחלטת בית המשפט בעיניין לוח שלוש נקבע, כי גם מועצה אזורית המאוגדת בהתאם לסעיף 7 לפקודת העיריות [נוסח חדש], הנה "תאגיד" לצורך חוק איסור לשון הרע, וכי אין לשלול את אפשרותו של תאגיד צבורי לתבוע פיצויים לפי חוק איסור לשון הרע.

בעוד בחלק מפסקי הדין נקבע כי הוראת סעיף 10 לפקודת הנזיקין גוברת, באחרים נקבע כי הוראת סעיף 7א' לחוק איסור לשון הרע מהוה הסדר ספציפי (לפירוט ראו פסק הדין בת"א (חי') 7150-08  עריית עכו נ' שמואל כהן (18.7.2010), פסקות 54-59 לפסק הדין, להלן: "פסק הדין בעיניין עריית עכו", וכן לפסק הדין בע"א (מחוזי ב"ש) 26767-12-14 גלילי נגד עריית אשדוד (7.6.2015), פסקה 8).

...

ח – סופו של דבר 79.

     אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצויים בגין לשון הרע בסכום של 45,000 ₪.

תמצית העובדות וטענות הצדדים: המדובר בתביעת נזיקין לפצוי בגין ניזקי גוף, שהוגשה על ידי המשיבה-1 בתאריך 2/10/22 כנגד המערערת והמשיבה-2, בגין שני אירועים נפרדים: האחד ארוע נפילה שאירע בתאריך 29/5/15 במהלך עבודתה אצל המערערת - לטענת המשיבה-1 עת צעדה במסדרון החליקה על ריצפה רטובה בזמן שהמנקה שהוצב במקום ניקה את הריצפה באמצעות מכונת שטיפה.

בארוע השני נפלה המשיבה-1 לטענתה בתאריך 17/4/2000 בשל מפגע במדרכה הנמצאת בשטחה המוניציפאלי של המשיבה-2.

ככלל, אין זה מדרכה של ערכאת העירעור להתערב בשקול דעתה של הערכאה הדיונית בנוגע לאופן ניהול ההליך שבפניה, שכן החלטות הנוגעות לניהול ההליך מצויות במסגרת הפררוגטיבה של הערכאה הדיונית, לה מוקנה שיקול דעת רחב, וערכאת העירעור תתערב בהן במקרים חריגים בלבד (ר' למשל: רע"א 2242/21 מ.ע.ג.ן - ייעוץ וניהול נכסים בע"מ נ. בוטיק- שימור מבנים בע"מ, פסקה 7 (27.4.2021); רע"א 7337/20 באנקר פוינט סופליי לימיטד נ. חברת נמל אשדוד בע"מ, פסקה 7 (‏21.12.2020)).

בהקשר זה נקבע שבית המשפט אינו משמש אכסניה לתובענות שטרם הבשילו לדיון עינייני בהן, ויש לפעול לצימצום התופעה שבגדרה תביעות אלו מוגשות למעין "משמורת" של בתי המשפט (רע"א 1378/18 מורד נ' עריית רחובות (24.4.18), בפיסקה 9 להחלטה (להלן: "עניין מורד")).

...

בחינת מסכת השיקולים הרלוונטיים בנסיבות העניין ואיזונם מביאים לידי מסקנה שלא היה מקום להורות על מחיקת ההודעה לצד השלישי ולכל הפחות ראוי היה לדון ולקבל את הבקשה לעיון חוזר.

בהינתן כל האמור לעיל, אציע לחברותיי לקבל את הערעור ולהורות על ביטול פסק הדין המורה על מחיקת ההודעה לצד שלישי.

מיכל עמית - אניסמן, שופטת התוצאה הערעור מתקבל.