תביעת נזיקין נגד הפרקליטות הצבאית

זמן קצר לאחר שידור התכנית, בחודש ינואר 2012, הגיש המערער תביעה נזיקית נגד מדינת ישראל בטענה כי לא נפל רבב בהתנהלותו כחוקר, כי הופקר לגורלו וכי בשלב מסוים בחרה המדינה להיתנער ממנו ולשחררו מצה"ל. המערער הכתיר את שידור התכנית וגילוי הקלטת כ"גולת הכותרת" של התביעה וגרס כי תוכנה מנקה אותו מכל חשד ואשמה.

מכל מקום, כך מוסיפה המדינה וטוענת, ההודעה לבג"ץ בדבר העברת כל חומר החקירה למערער התבססה על מידע שמסרו המישטרה הצבאית והפרקליטות הצבאית, ומתחקיר שנערך באגף המודיעין בצה"ל לאחר גילוי הקלטת בתוכנית "עובדה" עולה ההערכה כי המערער נטל את הקלטת לפני שיחרורו מהמתקן בו הוחזקה והוסתרה על-ידו עד ליום בו החליט למסור אותה, ישירות או באמצעות שליח, לפירסום בתוכנית "עובדה" וכי הגורם היחידי שהיה לו אינטרס לפרסם את הקלטת הוא המערער.

...

מסקנה זו מתיישבת עם התכלית שביסוד כלל "ההזדמנות הראשונה" עליה עמדנו לעיל והיא - מניעת ניהול הליך סרק, וכן עם הגישה המרחיבה את גדר המקרים אשר יש לראותם כ"הזדמנות ראשונה" להעלאת הטענה.

מטעמים אלו, אני סבורה כי יש לקבל את הערעור ככל שהוא נוגע לסוגית ההתיישנות ולקבוע כי המדינה החמיצה את ההזדמנות להעלות טענה זו. בהינתן המסקנה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון בטענות שהעלה המערער לעניין תחולתם של החריגים השונים הקבועים בחוק ההתיישנות.

אשר על כן, ככל שהעילה אשר בגינה תבע המערער מתכנסת לנזק גוף שנגרם לו, על כל ראשי הנזק הנובעים ממנו והנלווים אליו, דין התביעה להידחות על הסף בשל עקרון ייחוד העילה והפטור הנתון למדינה בסעיף 6(א) לחוק הנזיקים האזרחיים.

בית המשפט המחוזי בחיפה ת"א 42836-11-20 תיק חצוני: בפני כבוד השופטת עדי חן-ברק תובעים פלוני נתבעים 1.מדינת ישראל 2.צבא הגנה לישראל - הפרקליטות הצבאית 3.רס"ן ד"ר אשר וינדר 4.סא"ל ד"ר דני כהן 5.אל"מ ד"ר גיורא מרטינוביץ' 6.סא"ל ד"ר בועז תדמור 7.סר"ן ד"ר משה פורמן 8.סר"ן ד"ר רגב כהן 9.סר"ן ד"ר אורי רוגובסקי 10.סר"ן ד"ר טל עימבר פסק דין

שם נדון עניינו של חייל בשייטת 13 שניפגע גופנית במהלך הפשיטה הצבאית על ספינת המרמרה, ותביעתו הוכרה על ידי קצין התגמולים, ברם במקביל הוא הגיש תביעה נוספת בעילה נזיקית כנגד המדינה, לא בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בפשיטה אלא בגין נזקים שנגרמו לו בשל צלום ופירסום תמונותיו כשהוא חבול ברחבי העולם, והועלתה טענה לנזקים מסוג: פגיעה בפרטיות, פגיעה בחופש העיסוק, פגיעה בשם הטוב ובביטחון האישי.

...

בפירוט נטען כי מאחר והמשיב חתם על מסמך הוויתור, וקיבל ממשרד הביטחון סך של 27,000 ₪ כפיצוי שהיווה מיצוי כל תביעותיו ודרישותיו, הקיימות והעתידיות, כלפי המבקשים, הרי שדין התביעה להיות מסולקת על הסף מחמת היעדר עילה, השתק ומניעות.

גם פסק הדין אליו הפנה המשיב - רע"א 2223/14 קצין התגמולים נ' פלוני ניתן ביום 17/1/17, אינו יכול לסייע לו: ראשית – קביעת הרוב שם היתה כי כלל ייחוד העילה חל במצב בו מדובר בנזק גוף שנגרם בשל חבלה או מחלה שארעו בתקופת השירות ועקב השירות, והערעור נדחה רק בהעדר עמידה באמות המידה למתן רשות ערעור, בפרט כאשר דובר בהחלטת בינים, ואולם לא נדחתה, בדעת הרוב, עמדת המדינה לענין יחוד העילה, כאשר רק שופט המיעוט סבר כי כלל ייחוד העילה אינו חל. שנית – בפסק הדין לעיל נדונו נזקים אחרים.

סוף דבר - הנני מורה על מחיקת התביעה מחמת ייחוד העילה הקבועה בסעיף 6(ב) לחוק הנזקים האזרחיים, ובהתאם לסעיף 41(א)(4) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט 2018.

נזק ראייתי כעילת תביעה על-פי הפסיקה המנחה, לדוקטרינת הנזק הראייתי שני פנים: האחד, הוא הפן הראייתי-דיוני, המשמש במסגרת התביעה המרכזית כעילה להעביר את נטל השיכנוע אל כתפי הנתבע שרשלנותו מנעה מן התובע מידע חיוני להוכחת תביעתו, וזאת בהתאם להקף הנזק הראייתי שגרם הנתבע; והשני, פן נזיקי-מהותי, המשמש כעילת תביעה נזיקית עצמאית של ניזוק נגד אותו אדם או מוסד שאובדן המידע היה באשמתו, כאשר לא בכל המקרים יהיה זה הנתבע בתביעה המרכזית שבמסגרתה נגרם הנזק הראייתי.

כך גם הוחלה דוקטרינת הנזק הראייתי, רק בפן הראייתי-דיוני שלה, במקרה שבו נקבע קיומו של מחדל רשלני מצד המדינה באי ביצוע בדיקה של רכב על-ידי מומחה מז"פ, דבר שמנע מן התובע ראיה בעלת פוטנציאל לביסוס טענתו כי נפגע מקליע שנורה על-ידי חייל צה"ל. נפסק, בדעת רוב, כי בנסיבות אותו המקרה, ובהיות התובע והמדינה צדדים ישירים הן לתביעת הנזיקין הן לגרימת הנזק הראייתי, ראוי להחיל את דוקטרינת הנזק הראייתי במובן זה שנטל השיכנוע באשר לנסיבות הארוע שבמהלכו נפגע התובע יוטל על המדינה.

במצב של קיומו של חשד לפלילים סיווג התיק משתנה מתיק מב"ט לתיק פ"א והוא נחקר כמקובל ומי שסוגר את התיק זו הפרקליטות.

...

בפסק דינו של בית המשפט העליון (שניתן על-ידי כבוד השופט (כתוארו אז) נ' הנדל, שלדעתו הצטרפו כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין וכבוד השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין) נקבע כי "פסק דינו של בית המשפט המחוזי סומך אדניו על תשתית ראייתית איתנה ומנומק כדבעי. הוא כולל התייחסות למכלול העדויות והראיות, תוך ניתוחן ועריכת השוואות והצלבות ביניהן. נוסף על כן, בית המשפט המחוזי הסביר בצורה משכנעת מדוע חלק מהמחלוקת העובדתית אינו רלוונטי לתוצאה בשל היעדר קשר סיבתי. משכך לא מצאנו להתערב בממצאים העובדתיים שגולפו על-ידי ערכאת קמא. נראה כי אף המערערים עצמם מודעים לכך שהמסקנה המשפטית אליה הגיע בית המשפט המחוזי מעוגנת היטב בקביעות העובדתיות. לא בכדי התמקדו בניסיונות למוטט את המסד העובדתי של פסק הדין ולא הפנו את חיציהם לעבר הניתוח המשפטי שבו" (פסקה 3 לפסק הדין).

הניתוח המשפטי כולו אושר אף הוא על-ידי בית המשפט העליון והערעור נדחה.

סוף דבר התביעה נדחית.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 34779-05-21 מספר בקשה: 5 לפני כבוד השופטת מיה רויזמן-אלדור המבקשת מדינת ישראל על-ידי עו"ד עופר שובל מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי) המשיבה פלונית על-ידי ב"כ עו"ד שלומית נסים פסק דין

הנתבעת מפנה בבקשתה לסעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים המקנה לטענתה למדינה חסינות מפני תביעות נזיקין במקרים בהם נגרמה לחייל מחלה או חבלה או החמרה במהלך השרות הצבאי ובעקבותיו, וזאת מכוח כלל ייחוד העילה לפיו ככל שהנפגע ניחבל או שמחלתו נגרמה או הוחמרה בתקופת שרותו הצבאי, עליו למצות ההליכים בגין טענותיו בפני קצין התגמולים על דרך הגשת תביעה בהתאם לחוק הנכים וכי אין לו עילת תביעה נזיקית נגד המדינה.

...

גם אם אין בנתון זה כדי להשפיע על ההכרעה בבקשת הסילוק על הסף לגופה, מקובלים עליי הסברי הנתבעת להשפעת נתון זה על הגורם שקיבל לידיו בסופו של דבר את הטיפול בהגשת הבקשה ואת העיכוב שנגרם כתוצאה מכך – עיכוב שיכול היה להיחסך לו היו ידועים פני הדברים מלכתחילה.

ואולם גם בהתעלם מכך שלא ברורה משמעות "הזניחה" הנטענת (קרי האם תביעת התגמולים עודנה תלויה ועומדת אם לאו), גם בהתעלם מכך שטענתה זו של התובעת בתגובתה לא נתמכה בתצהיר, וגם בהתעלם מכך שהנתבעת ציינה כי למיטב ידיעתה תביעת התגמולים של התובעת עדיין תלויה ועומדת, הרי גם לו הייתה טענת ה"זניחה" נכונה עובדתית, וגם לו הייתה תביעת התגמולים מתבררת ונדחית לגופה - עדיין לא היה בכך כדי להוביל לדחיית בקשת הסילוק על הסף שבפניי.

סיכום אשר על כן, דין הבקשה להתקבל, ואני מורה על סילוקה של התביעה שבפניי על הסף לפי תקנה 41 (א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018.

לטענת הנתבעת, החיילים סברו כי מדובר במחבל נימלט וזו גם היתה חוות דעת הפרקליטות הצבאית והפנו לפסיקה דומה בע"א (מחוזי י-ם) 16956-11-13 עיזבון המנוח סרסור נ' כסיף ואח' (16.2.15, להלן: פסק-דין סרסור) שם נדון מקרה דומה והתביעה נדחתה מחמת היתיישנות.

לא היתה כל מניעה להגיש את התביעה כנגד המדינה עד אשר תתברר זהות השוטרים (ראו  למשל ת"א 10972/09 נריה זמירי נ' נמיר ומדינת ישראל) ". התובעים היו מיוצגים על ידי עורך דין לכל אורך הדרך. כל ההתכתבות בינם לבין הגורמים השונים בצה"ל נעשתה באמצעות עורך דין, לא מדובר במי שלא מודע לזכויותיו, נעדר נגישות ליעוץ וידע משפטי, אלא להפך. נגישות התובעים למערכת המשפט היתה מלאה ומן היום הראשון. לא הובא שום הסבר למחדל שבאי הגשת הודעה בהתאם לתקנות הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) (הודעה בכתב על נזק), תשס"ג – 2003, ולאי הגשת התביעה בטרם תיתיישן (זכות) התביעה. חוק הנזיקים האזרחיים והתיקון הרלבנטי לעניננו (תיקון 4) בתוקף מאז שנת 2002, לא מדובר בחקיקה מפתיעה, חדשה או בלתי מוכרת.

...

טענות התובעים כי יש להחיל את סעיפים 7 ו-9 לחוק ההתיישנות – נדחות.

משכך ולאור כל האמור לעיל, התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית.

בתשובתה עתרה הנתבעת להוצאות לאור תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, ואני מורה כי התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת 1 בסך של 1,500 ₪.