תביעת נזיקין לפיצוי בגין נזקי גוף בתאונת דרכים

תביעה בגין נזק גוף בתאונת דרכים שנדונה על פי פקודת הנזיקין בעיניינו תביעת לפיצויים בגין נזק גוף בתאונת דרכים - מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקנ"ז"), מטעם תובע שנהג ברכבו בעת התאונה ללא פוליסת ביטוח חובה המכסה את שימושו ברכב.

...

בעקבות כל מה שפורט לעיל, אבהיר כי גם לא שוכנעתי כי הוכחה עשיית עושר מצד התובע כלפי מי מהנתבעים, שלא הוכח ברמה הנדרשת כי נגרם לו בנסיבות ענייננו "חסר" בשל אי-רכישת הביטוח על ידי התובע, וה"עושר" שלכאורה מיוחס לתובע בטענת הנתבעים - מובנה כבר שנים בדין הרלוונטי כזכות העומדת למי שהתרשלו כלפיו בתאונת דרכים.

אשר על כן, דין התביעה הנדונה להתקבל, כך שישולמו לתובע פיצויים בסך של 164,927 ₪.

סוף דבר אשר על כן, אני פוסק בזאת כי: הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 164,927 ₪.

עוד תשלם הנתבעת 2 לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 38,593 ₪, וכן, בגין החזר הוצאות משפט - סך של 13,482 ₪.

בעניינינו שתי תביעות מטעם התובעת מתנהלות לפניי מאז מחצית שנת 2017, שהדיון בהן אוחד במחצית 2021; האחת – למתן פיצויים בגין נזק גוף (נפשי) בשל אירועים מסויימים שנטען כי עברה בעבודתה בישראל בשנת 2014, והשנייה – למתן פיצויים בגין נזק גוף בגין תאונת דרכים שעברה בישראל ביום 9.5.2014.

באורח מפורט ומדוקדק עברתי על הטענות בתיקים, כאשר, בין היתר, הבהרתי: "התביעה הראשונה בנידון (הוגשה ביום 5.4.17) הנה תביעה נזיקית בגין נזק נפשי שנטען כי נגרם לתובעת (או לא נימנע) בגין היתעמרות שעברה בעבודתה משך כתשעה חודשים, שהסתיימו בתחילת נובמבר 2014 [ת"א 10025-04-17 (להלן: "תיק הפקנ"ז")].

...

כפי שחידד והבהיר כב' השופט אורן שוורץ [ת"א (מרכז) 13276-10-18‏ ‏ מרק משה בושמיץ נ' מדינת ישראל - המשרד להגנת הסביבה, (פורסם: 22.11.22‏)]: "אין חולק כי קיימת עדיפות לשמיעת חקירתו של העד באולם בית המשפט ובקרבה פיזית לפרקליטי הצדדים ולשופט. אולם, גם בימינו אנו מוטלות מגבלות שונות על באי בית המשפט - עטיית מסכות והצבת חוצצים עשויים פולימר שקוף בין דוכן העדים לבין השופט שיושב בדין. אלה וגם אלה מפחיתים את האינטראקציה שבין העד לבין השופט, אך הם מחוייבי המציאות. בדומה, במקרים בהם קיים קושי משמעותי של עד להתייצב באולם בית המשפט מפאת גילו ועקב התפשטות מגפת הקורונה, אין מנוס מגילוי גמישות והסתייעות באמצעים טכנולוגיים על מנת לקיים חקירה אפקטיבית במסגרת האפשרויות הקיימות". אך לטעמי יש להסתפק בהיוועדות חזותית בכלל, ובפרט במקרה של בדיקה רפואית של מומחה מטעם בית המשפט – רק במקרים מאוד נדירים; ואינני מוצא כי בנסיבות ענייננו ניתן לוותר על ההתרשמות הבלתי-אמצעית שבמפגש פנים אל פנים של המומחה עם התובעת, ולא – דרך הזום.

בהתחשב באמור, אין לאפשר הותרת ספק שעלול להתעורר אצל בית המשפט למול חוות הדעת הרפואיות של מי מהמומחים מטעם הצדדים, שכאמור - כן בדקו את התובעת בפגישה פנים אל פנים, אך משום שהתרנו להסתפק בבדיקה באמצעות הזום, כאמור.

אשר על כן, אני מוצא כי דין הבקשה להידחות.

לפני תביעה נזיקית לפצוי בשל נזק גוף שניגרם לתובע בתאונה מיום 21.4.2011 במסגרת עבודתו (להלן: "התאונה" ו-"תאריך התאונה" בהתאמה).

בתאריך 31.10.2018 הוגש כתב הגנה במסגרתו טענה הנתבעת כי התאונה הנה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד).

באשר ליתר הנזקים טענה הנתבעת לפצוי על פי ראשי הנזק הבאים: הפסדי שכר בעתיד – בסך של 25,362 ₪, לפי שכר ממוצע שנקבע על ידי המל"ל לתקופה שמיום הגשת כתב התביעה ועד גיל 67 - בשיעור של 4%; הוצאות רפואיות –התובע זכאי לכסוי של כל הטיפולים הרפואיים על ידי המל"ל ולא הוצגו קבלות לגבי טיפולים רפואיים שעבר; עזרת הזולת לעבר ולעתיד – לא חל נזק; כאב וסבל – 14,456 ש"ח (לפי חוק הפלת"ד); הפסדי פנסיה – 12,868 ש"ח. לאחר הפחתת אשם תורם בשיעור של 50% וניכוי תגמולי מל"ל בסך של 37,352 ש"ח, טענה הנתבעת כי הנזק עומד על סך של 46,455 ש"ח. דיון והכרעה שומת הנזק תיתבסס על קביעת פסק הדין החלקי במסגרתו נקבע כי אחריות הנתבעת הנה בשיעור של 50% וכן על הסכמת הצדדים כי נכותו הצמיתה של התובע הנה בשיעור של 8%, הנכות התפקודית ובסיס השכר כתוצאה מהתאונה ניחבל התובע בגבו באופן שנגרמה לו פריצת דיסק.

...

לאור פגיעתו של התובע שהינה פגיעה אורתופדית ובשים לב למקצועו - נהג משאית ומנופאי, אני סבורה כי נכותו התפקודית תואמת את נכותו הרפואית ועל כן תהא בשיעור של 8%.

תקופה שלישית: מיום 22.10.2011 ועד היום: בשים לב לנכות התפקודית שנקבעה אני קובעת פיצוי גלובאלי על דרך האומדנה בגין ראש נזק זה, בסך של 150,000 ש"ח. הפסדי שכר לעתיד ממכלול הנתונים עולה כי התובע שמר על רצף תעסוקתי טרם התאונה וכן התרשמתי מהתובע כי הינו בעל מוטיבציה לעבודה.

לפיכך תשלם הנתבעת לתובע סך של 148,430 ₪.

ברם, במקרה הנידון איני סבור שיש לשימוש במונח זה צורך במקרה הנידון וזאת לאור הילכת גירוגיסיאן המורה לנו שלעיתים אין צורך בקביעה פוזיטיבית של הנכות התפקודית וניתן לקבוע את כושר ההישתכרות על סמך ראיות ונתונים שיבואו בפני בית המשפט: "להבדיל איפוא מ"נכות רפואית" ומ"הפסד כושר הישתכרות", אשר קביעתם נידרשת לצורך קביעת הפיצויים בתביעה כמו זו שבעניינינו – תביעה בגין ניזקי גוף בתאונת דרכים – אין הכרח לקבוע את שיעורה של "הנכות התפקודית". בית-המשפט יכול לקבוע את הפסד כושר ההישתכרות בלי שיידרש לקבוע את שיעור הנכות התפקודית.

שיעור הפצוי בתביעת נזיקין מקום שהנזק המיוחד דורש הוכחה ואילו הנזק הכללי דורש ראיות כתשתית לבצוע אומדן ו/או חישוב , העידר ראיות משמיט את הבסיס הנידרש לקביעת הפצוי.

...

ביום 8.3.20 הגישו הנתבעות בקשה לביטול ההחלטה מיום 6.2.20 ומנימוקי הבקשה נעתר בית המשפט ואפשר לנתבעות להגיש חוות דעת רפואית מטעמן.

נוכח האמור בתיעוד הרפואי ממועד התאונה ואילך אני סבור שהנכות התפקודית נמוכה משיעור הנכות הרפואית או לפחות מזו הנטענת על ידי התובע.

גם בטיעון זה יש לחזק את המסקנה שמעבר ל-3 חודשים לא נזקק לעזרה ולא יזדקק לה בעתיד.

בנסיבות תיק זה ולאחר ששקלתי את שאלת האחריות המוטלת על מי מהצדדים, את העדר הראיות בנוגע לשיעור הנזק, את התהיות והספיקות העולות ממכלול העדויות והתיעוד הרפואי אני סבור כי בשקלול כל האמור לעיל על הנתבעות ביחד ולחוד לפצות את התובע בסך של 25,000 ₪ .

רקע ותמצית השתלשלות העניינים ביום 7.6.2018 הגיש החייב תביעה נזיקית בת"א 14590-06-18 בבית משפט השלום בחיפה (כב' הש' אהרון שדה) (להלן: "התביעה הנזיקית") במסגרתה עתר לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לו בשתי תאונות דרכים: האחת, תאונת דרכים שארעה ביום 27.2.2012 (להלן: "התאונה הראשונה"), בגינה עתר לתשלום פיצויים ממגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חברת מגדל") לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"); והתאונה השנייה שארעה ביום 6.9.2015 (להלן: "התאונה השנייה"), בגינה עתר החייב לתשלום פיצויים מכלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חברת כלל") לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש).

...

עוד נטען שאת הכספים שקיבל החייב בתביעה החוזית יש להעביר לקופת הפש"ר. בנסיבות אלו נטען כי החייב אינו זכאי בכלל להחזר הכספים המופקדים בחשבון הנאמנות, ודין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי החייב זכאי רק לחלק מהכספים המופקדים בחשבון הנאמנות, כנטען על ידי המבקש.

באשר לפיצויים שהתקבלו בפשרה בגין התאונה הראשונה, אני סבורה כי הם אינם מוקנים לקופת ההליך.

סיכום לאור כל האמור לעיל, מתוך הכספים המופקדים בחשבון הנאמנות, יועבר סך של 27,000 ₪ לקופת הכינוס, ויחולק בין הנושים כמוצע על ידי בעלי התפקיד.