התובע מלין בתביעתו, על תקלות יום יומיות, באופן קבוע בשרותי הגלישה באנטרנט, שמספקת לו הנתבעת.
אשר לתקלות, נטען כי הוא מנהל עסק מהבית של משרד חקירות והוצאה לפועל, וסובל מתקלות יום יומיות בגלישה, תקלות אלה מתבטאות בין היתר, בשרותי טלויזיה ש"נתקעים", בגלל תקלות הגלישה, דואר אלקטרוני שהוא לא מצליח לשלוח, בהיעדר גלישה נאותה.
עוד אבקש להפנות בעיניין זה להוראת סעיף 5 לפקודת הנזיקין, הקובעת כדלקמן:
"בתובענה שהוגשה על עוולה תהא הגנה שהתובע ידע והעריך או שיש להניח שידע והעריך, את מצב הדברים שגרמו לנזק וכי חשף עצמו או רכושו למצב זה מרצונו".
מחומר הראיות עולה, כי התובע, על אף שלל טענותיו כלפי הנתבעת, ועל אף תביעה קודמת נגדה בעילה דומה, המשיך ונטל סיכון מרצון וחשף עצמו, שוב, לשיבושים בשירות.
...
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אף בעניין זה, ובחנתי את מכלול האסמכתאות הנוגעות לעניין, חוששני שגם התביעה תחת ראש נזק זה, דינה להידחות.
התמונה הראייתית הכוללת היא, כי הנתבעת עמדה במוסכם עמה, החריגות בחשבון לא נבעו מגביית יתר, אלא מחריגות של התובע בשירותי הגלישה, ושירותים נוספים שצרך מעבר לכך, אשר חייבים בתשלום, ולכן, גם טענותיו בדבר הפרת ההסכם עמו, נעדרות תשתית ראייתית, ואף מנוגדות לחומר הראיות, ועל כן, דין התביעה תחת ראש נזק זה להידחות.
סוף דבר:
אשר על כן, אני דוחה את תביעתו של התובע על שני חלקיה, ומחייב אותו בהוצאות משפט בסכום של 500 ₪, אשר ישולמו לנתבעת בתוך 30 יום.
