תביעת נזיקין בגין תקלה במערכת ביוב בחופשת שיט

(12) שירותי הארחה, נסיעה, חופש ובילוי המתבצעים במלואם מחוץ לישראל לרבות –תק' תשע"ב-2011 (א) טיסת המשך לטיסה שיצאה מישראל והניתנת באמצעות חברת תעופה אחרת (להלן – טיסת המשך); (ב) חבילת נופש מחוץ לישראל, למעט טיסה מחוץ לישראל ואליה, שאינה טיסת המשך; ובילבד שהעוסק גילה לצרכן, בטרם ההיתקשרות את תנאי ביטול העסקה של נותן השרות מחוץ לישראל; נטל ההוכחה לעניין פסקה זו מוטל על העוסק; בפיסקה זו – "מחוץ לישראל" – למעט האיזור כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975; "נסיעה" – טיסה, שיט, טיול מאורגן וכיוצא באלה ובשיט, למעט הובלת טובין.

משכך לא רק שלא מדובר בתנאי מקפח אלא שמדובר בהסכם התואם את הדין הנותן לגיטימציה לאנטרס של ספקים ספציפיים ובמקרה דנן, אלו המעניקים שירותי תיירות לחו"ל. דין זה משליך גם על מערכת השיקולים החוזית שכן המושג "השבה" בעקבות ביטול לא נועד להעניק סעד "רק לצד המפר" ואם לא נקרא לו "מפר" אזי "מבטל". כאשר הסיבה לביטול נעוצה בצד אחד להסכם, שאלה גדולה היא האם הצד שכנגד צריך לשאת בתוצאות, האם הצד שכנגד הוא "חברת הביטוח" של חברו? גם אם נפרש את סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) בצורה המקילה ביותר עם התובע, עדיין ההשבה איננה אוטומאטית, התנאי להשבת הכספים לתובע הוא שישיב הוא לנתבעת את שנשאה בו-את הוצאותיה והתחייבויותיה בעקבות ההסכם, את זאת, קשה מאד להשיב ולפחות במלואו שכן אם התובע הודיע על ביטול העסקה יום אחד לפני הטיסה ואם בכך למעשה נימנעה מצד אחד האפשרות למכור את מקומו בטיסה ובמלון לאחרים עובר לביטול ומצד שני וזו הנקודה החשובה, נוצרה מערכת נגזרת של התחייבויות מצד הנתבעת לספק ומהספק לנותני השרות (למשל חברת התעופה, מבצעי ההעברות, המלונות וכיו"ב) הרי אם הנתבעת או הספק יהיו מחויבים לשלם עבור התובע, ייוצר מצב אבסורדי בו הסיבה לביטול העסקה נעוצה בתובע ומי שנושא בתוצאות הן הנתבעת או הספק.

הווה אומר שכדי לחייב את הנתבעת (ובעקיפין את צד ג') במלוא סכום ההשבה על התובע להוכיח עוולה נזיקית או עילה חוזית וכאלה אין בנמצא, התובע לא עמד בנטל זה ולא הוכיח כי הנתבעת (או צד ג') פעלו באופן חריג, בלתי סביר, לא בהתאם לדין ולא פחות חשוב לא הוכיח קשר סיבתי בין פעולה כזו לתוצאה בגינה תבע.

...

מכל מקום, הנני מעדיף את הראיה האובייקטיבית בדמות המסרון ממנו עולה בוודאות שלתובע לא אכפת שבמועד ההזמנה ומרגע שתאושר, "..יהיו דמי ביטול מלאים" כלומר הסוכן מתרה ומזהיר והתובע כותב לו חזרה: "מאשר". התובע חוזר על האישור למחרת (18.8.15) "אני מאשר את בית המלון" ואז לאחר כמעט 3.5 שעות משיב לו הסוכן "המלון מאושר". כלומר, התובע איננו יכול לטעון דבר כנגד דמי הביטול כשהוא מאשר ללא היסוס וללא תהייה כי הוא מודע לכך שבמקרה של ביטול יאלץ לשאת בדמי הביטול המלאים ומתקבלת הטענה כי בעקבות האישור, המלון כבר אושר ואם המלון אושר, מן הסתם גם הטיסות וההגעה אליו אושרו (ואיש לא טען אחרת).

סוף דבר מרביתה של התביעה נדחית מהנימוקים דלעיל.

הנני מחייב את הנתבעת להשיב לתובע סך של 5,500 ₪ כולל דמי הביטול ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 1200 ₪+מע"מ. הנני מחייב את צד ג' לשפות את הנתבעת בסך 3,500 ₪.

המשיב, התובע, בעלה של התובעת בתיק ב.ל 1833-08, אשר מיתנהל בבית הדין האיזורי לעבודה בחיפה (להלן:"התובענה בביה"ד"), הגיש תביעתו כנגד הנתבעים בעילה נזיקית לפי סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן:"חוק לשון הרע"), וכן בעוולה נזיקית בגין עוגמת נפש אשר נגרמה לו, לטענתו, במהלך דיון הוכחות אשר היתקיים ביום 20.12.2010 (להלן:"הדיון").

אמנם, ידוע כי פעולה שכזו, של דחיית תובענה על הסף, היא קשה וקיצונית ועוד, כבר נקבע, לא פעם, כי על בית המשפט לנקוט בה במשנה זהירות: "הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף... רק במקרים בהם יהיה ברור, כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בית המשפט - בבואו לשקול אפשרות זו - ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קצוניים ויוצאי דופן" (פרשת חסין, 724; רע"א 359/06 עו"ד ד' חורי מועין נ' עו"ד סלמאן פרג' (לא פורסם); רע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם בע"מ נ' "צים" חברת השיט הישראלית בע"מ (לא פורסם) [פורסם בנבו]; ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) [פורסם בנבו]; לעניין סילוק על הסף כאמצעי שבלית ברירה ראו ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין, פ"ד מ(2) 668, 672-671 - הנשיא שמגר).

עיקרון זה הוכר כהכרחי על מנת להבטיח משפט צדק, חופש ואומץ הכרעה בידי השופטים.

וכן, דבריה של כב' הש' פרוקצ'יה ברע"א 6830/00 אריה ברנוביץ נ' משה תאומים, פ"ד נז(5) 691: "שקולי מדיניות משפטית רחבים מצדיקים פריסת הגנה על מנגנוני השפיטה, והבוררות בכלל זה, מפני זעזועים ואי-יציבות. חשיפתו של נושא משרה שיפוטית או בורר לסכנת תביעה אישית היא סכנה מוחשית העלולה לפגוע במהלכה של מלאכת ההכרעה במחלוקת, לחשוף אותה למערכות לחצים והשפעות, ובסופו של יום – לפגוע באנטרס צבורי רב חשיבות. זהו הטעם שבגללו ניתנה חסינות אזרחית מלאה לנושאי תפקיד שפוטי, כעולה מסעיף 8 לפקודת הנזיקין". בעניינינו, אין חולק כי התובע מלין על היתנהגות הנתבע 1 במהלך דיון משפטי וזאת שעה שהנתבע 1 ממלא תפקידו השפוטי.

...

הנציב, לאחר שברר את נסיבות המקרה, השיב לתובע, בהחלטה מיום 15.2.2011, כי הטענה כי הנתבע 1 נהג בו בצורה שאינה ראויה במהלך הדיון, נדחית ואילו הטענה בדבר רישום לקוי בפרוטוקול אשר אינו משקף את אשר התרחש במהלך הדיון, מתקבלת, במובן זה שטענת התובע כי יצא מרצונו מן האולם נכונה בעוד שבפרוטוקול נרשם כי הוצא מן האולם בהחלטת הנתבע.

מעבר לאמור, גם שיקולי מדיניות, כפי שצויינו לעיל, מובילים למסקנה כי אין לפרוץ את הסכר ואין להתיר תובענות בגין תלונות כגון אלה הנדונות כאן, אלא במקרים חריגים ביותר וכאשר על פניו ברור שאין המדובר בפעולה שביצע נושא המשרה השיפוטית במסגרת תפקידו השיפוטי.

גם בעניין זה אני מקבלת את טענתם של הנתבעים, כפי שיובהר להלן.

סוף דבר הנני מקבלת את הבקשה ומורה על דחיית התביעה.

בית משפט השלום בעכו 03 ינואר 2012 ת"א 2073-09-08 שהלא ואח' נ' קוי חופשה בע"מ ואח' בפני כב' השופטת ג'ני טנוס תובעים 1.אבראהים שהלא 2.היפא שהלא 3.אליאס שהלא (קטין) 4.ג'האד נג'אר 5.חיאת נג'אר ע"י עו"ד שאדי ג'ובראן נתבעות המודיעה לצד ג' 1.קוי חופשה בע"מ ע"י עו"ד טל בורשטיין 2.מונטפורט תור בע"מ ע"י עו"ד איבראהים עודה צד ג' קוי חופשה בע"מ ע"י עו"ד טל בורשטיין פסק דין

יחד עם זאת אבקש להקדים ולציין, כי המחלוקת אשר נתגלעה ביחס למועד בו נרכשה חבילת הנופש, לעומת מועד תשלום התמורה על ידי התובע, איננה משמעותית, ואין בה כדי לשפוך אור על שאר הסוגיות שבמחלוקת, ולכן אין בדעתי להכריע בה. רמת החדרים בבית המלון: המחלוקת המרכזית בין הצדדים נוגעת, לרמה של בית המלון, ולאכזבה של התובעים ממנו, ובפרט בשל בעיית הרטיבות אשר הדיפה ריח רע בחדרים, ובשל התקלות במזגן והכספת.

העלון של סוכנות 'בלמונד' אשר נימסר לתובעים על ידי יוסי כולל מספר פעילויות פנאי, כדלקמן: חמאם טורקי, טיול ג'יפים, טיול טרקטורון, טיול למפלים ולשוק באנטליה, וכן טיול שייט על הנהר.

יתרה מכן, התובע אישר בחקירתו הנגדית, כי בעת רכישת חבילת הנופש הוא לא הזמין ולא שילם עבור פעילות פנאי, ולא התכוון לעשות כן. באשר למחיר המופקע שיוסי דרש על מנת להסיעם לעיר אנטליה (כפול ממחיר של מונית) – גם אם גרסה זו היא נכונה, מדובר לכל היותר בהתנהגות לא נאותה שאינה מהוה עוולה לפי פקודת הנזיקין, או עילה לפסיקת פיצויים לפי דיני החוזים.

זאת ועוד, המפרט של בית המלון כלל רישום לגבי חדרים עם מערכת מיזוג אוויר וכספת.

...

על היסוד האמור, ומאחר שהנתבעת 2 פעלה על בסיס נתונים אשר נמסרו לה על ידי הנתבעת 1 מבלי שהיתה לה שליטה על המחדלים המתוארים לעיל - אני קובעת כי הנתבעת 1 נושאת לבדה באחריות לפצות את התובעים בגין נזקיהם.

אחרית דבר: אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעים 1-3 סך של 8,100 ש"ח, ולתובעים 4-5 סך של 5,000 ש"ח. לסכומים הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20%, והחזר אגרה ששולמה כשהיא משוערכת נכון להיום.

אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעת 2, ודחיית ההודעה לצד ג' – ללא צו להוצאות.

לאור אישורים אלה, סבורני כי כספי יצאה ידי חובתה אך זאת רק באשר בטיפול בכשירות הספינה לשוט, ואין באלה כדי לפטור אותה כאמור באשר לחובת בדיקת התקלות האפשריות במערכות הביוב והמים, טרם ההפלגה נשוא התביעה, ולאור הממצאים דלעיל, לפיהם הובאו לידיעתה טענות בדבר ליקויים חמורים במערכות אלה, לרבות בשבוע שקדם להפלגה נשוא התביעה.

אפנה ל"חוברת" ובה תמונות בצבע מרהיבות של הפלגות הנופש החלומיות, תיאורים שובי לב בדבר החופשה הצפויה, די אם אציין את מקצתן: "..

זאת כאמור, בין היתר, לאור מכתב הבעלים מיום 3.6.07 (נספח יב למוצגי כספי), המתריע על אפשרות קריסת מערכת הביוב בספינה, והצורך בתיקון יסודי בעלות של מאות אלפי דולרים, ונוכח התקלות מסוג זה שהתרחשו בספינה, סמוך לפני ההפלגה.

" (ההדגשה אינה במקור-א.א.) לטעמי, האמור בפרק של ההפרה במישור החוזי בדבר חובת וידוא מצד המשווק הבלעדי בדבר קיום כסוי בטוחי של הבעלים, נכון גם במישור הנזיקי. העידר ביטוח, או תת ביטוח, עלול לגרום למצב בו לא ניתן יהיה להפרע מהנזק שעלול להגרם לנוסעים, במיוחד במקרה ובו הספק אינו סולבנטי, כמות במקרה שלפניי. יתכן ומן הראוי לעגן את החובה האמורה גם בחקיקה, ובשים לב לקיום הסדר בעיניין בתובלה האוירית לרבות היות ישראל צד לאמנה בעיניין ולאמור בסעיף 6 לחוק התובלה האוירית, תש"ם-1980. אציין כי חוק שירותי תיירות אף קבע מנגנון בדבר הבטחת כספי לקוחות המקבלים ממנו שירות למקרה שהוא נעשה חדל פרעון, אך לא נקבע בו מנגנון של חיוב סוכן הנסיעות המשווק באופן בלעדי חבילות נופש, מהסוג האמור, לוודא קיום של ביטוח אצל הספק, ולהטיל עליו במסגרת ההיתקשרות ביניהם, להיות מצויד בפוליסת ביטוח תקפה. דומני שנכון יהיה להבטיח קיומו של ביטוח למקרה של פגיעה בגוף ורכוש כתוצאה מתקלה בספינה במהלך שייט התענוגות, גם אם הדבר כרוך בייקור מסוים של חבילת הנופש. לא התעלמתי מטענת יובל כי הבעלים היה מבוטח בחברת "אמריקן קלאב", שהיא לדבריו חברת ביטוח מוכרת (עמ' 212 שורות 20-24), אך לא הוצגה פוליסת הביטוח, או כל אסמכתא שהיא בדבר קיומו של ביטוח, והמבטחת אף לא נתבעה כצד להליך, דבר השומט את הקרקע תחת טענתו.

...

מסקנתי הינה, שבמקום החופשה החלומית שהתובעים שילמו עליה במיטב כספם, מפח נפש-נחלתם.

לפיכך, במכלול השיקולים עליהם הצבעתי, הגעתי לידי מסקנה כי הפיצוי הראוי בגין עוגמת נפש, לו זכאי כל תובע הינו 2,500 ₪, כערכו ליום פסק הדין.

סוף דבר: עיקרי הדברים: הוכח: הפלגת הנופש של התובעים, בספטמבר 2007, בספינת החלומות "dream נסיכה מהקריביים", שהוצגה על ידי כספי כספינת פאר, לקתה בכשלים חמורים, כבר מתחילת השיט וכלה בעצירת ההפלגה ברודוס והטסת הנוסעים לישראל.