כתב התביעה הוגש בעוולת התקיפה כשהתובעת מתארת כי הנתבע "השכיב אותה וכפה את עצמו עליה". לטענתה, "פסק הדין הפלילי המרשיע מהוה ראיה חלוטה לאחריותו של הנתבע בתקיפתה, כאמור בסעיף 23 לפקודת הנזיקין".
בתצהיר עדותה הראשית, תארה התובעת את הארוע כמעשה אונס שביצע בה הנתבע.
לטענתה: "הסתמכות התובעת על פסק הדין הפלילי שהרשיע את הנתבע אינה מונעת ממנה לטעון במסגרת תביעת הנזיקין שנאנסה, וזאת למרות שהנתבע הורשע בעבירה של מעשה מגונה 'בלבד'."
אין בידי לקבל טענה זו.
א. הלכה היא כי טענה שלא הועלתה מלכתחילה בכתבי הטענות מהוה "שינוי חזית" ויש לדחותה, אלא אם תוקן כתב הטענות באישורו של בית המשפט או שבעל הדין נתן את הסכמתו לשינוי החזית (רע"א 9123/05 אדמו"ב פרוייקטים בע"מ נ' סיטי סטייט מקבוצת אלפו בע"מ).
לגופה של תביעה טוען הנתבע כי עיקר נזקיה של התובעת נגרמו לה על ידי בעלה לשעבר ועל ידי גברים אחרים וכי "אין קשר סיבתי בין הארוע הפלילי ובין ניזקי התובעת". עוד טוען הנתבע כי "התובעת סבלה מאלימות פיזית, נפשית והיתעללות מינית מצד בעלה לשעבר" וזו "הותירה נזקים חמורים הרבה יותר בנפשה של התובעת מאשר הארוע הפלילי".
לטענת הנתבע, הפצוי ששילם לתובעת במסגרת ההליך הפלילי הוא פיצוי מספק עבור נזקיה, ככל שאלה כלל נגרמו ואותם הוא מכחיש.
...
ד. על כן, מטעמים של סדרי הדין, נדחית טענתה של התובעת בדבר מעשה אונס שביצע בה הנתבע.
על אף כל האמור לעיל, במכלול הנסיבות, לרבות אופי האירוע והרקע הנפשי של התובעת, אני פוסקת לתובעת בראש נזק זה פיצוי גלובאלי בסך של 3,000 ₪ לעבר ולעתיד.
אני סבורה כי התובעת הפריזה הרבה בהערכת הפיצוי המגיע לה. ראשית, הפיצוי אותו קובע החוק הוא פיצוי מקסימלי והמנעד רחב.
סיכום ראשי הנזק:
הפסד השתכרות בעבר: 5,000 ₪
הפסד השתכרות לעתיד: 25,000 ₪
עזרת הזולת: 3,000 ₪
כאב וסבל: 65,000 ₪
--------
סה"כ 101,000 ₪
בניכוי -
פיצוי ששולם 20,000 ₪
--------
סה"כ 81,000 ₪
סוף דבר:
בתוך שלושים ימים ישלם הנתבע לתובעת סך של 81,000 ₪ ואגרת משפט כפי ששולמה, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 14,200 ₪.