לטענתה, היא הגישה תלונה בחודש אוגוסט 2012 בגין תקיפה וחשש לחייה, לאחר שחששה כי חיבל הנתבע בבלמי הרכב שהיה אז משותף לצדדים.
מצאתי שלא לאפשר לתובע להרחיב את החזית לאחר שטענה זו נטענה כאמור לראשונה בכתב סיכומיו ולאחר שהנתבעת לא יכולה הייתה להשיב לה או להחקר על טענה זו.
עוד יש לציין כי התובע טען בכתב תביעתו טענות בערבוביה ללא יישום עובדתי או משפטי או הבאת ראיות כלשהן, כאשר ביקש לפסוק לו פיצוי בגין ארוע התקיפה (לכאורה) שארע ביום 2.1.16, כשלכך לא צורפו ראיות, כשבקשתו המאוחרת של התובע לצרוף ראיות לעניין זה ולאחר שנשמעו הוכחות וניתן צו לסיכומים נדחתה היות והבקשה הוגשה בשלב מאוחר ועל התובע היה לצרף את ראיותיו בראשית ההליך בהתאם לכללי הדין.
הנוגע לביסוס התביעה על עוולה הנגישה, פקודת נזיקין קובעת כי "לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישׂה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים".
תלה"מ 51455-03-17 א. מ. נ' כ (פורסם בנבו ביום 05.04.20 )- הגשת תלונות שוא במשטרת ישראל ו/או הגשת בקשות כוזבות לצוי הגנה, הכוללות טענות שוא לפגיעות ואלימות פיזית, יכולות להביא לא רק לפצוי לטובת הנפגע ולטובת אוצר המדינה, אלא אף לצימצום זמני השהות של המעליל עם הקטין.
כפי שהעיד התובע- "היתה לה מטרה, להוציא אותי מהבית, ולהרחיק אותי מהילדים, להתיש אותי כלכלית והעובדות מדברות בעד עצמן, וזה היה נטו לבוא ולהרחיק אותי מהילדים שלי, מהבית שלי, לא היתה שום סיבה, מעולם לא הרמתי יד, מעולם לא הייתי אלים, ובטח לא במקרה הזה." (עמ' 7 מול שורות 30-32 לפרוטוקול מיום 20.12.21)
כאשר עומת והופנה התובע למסמך רישום פלילי לפיו הגיש תלונות הדדיות כנגד הנתבעת במועדים בהם היא הגישה נגדו תלונות במישטרה לא השיב באופן עינייני לשאלה.
...
והיא היתה מורשעת.
