תביעת נזיקין בגין תאונת עבודה במפעל מיון עופות

לפניי תביעת ניזוק נגד מעסיקתו בגין תאונה עבודה שהתרחשה במפעל לפירוק עופות שבבעלות המעסיקה.

התובע פונה לבית החולים סורוקה שם נותח עקב הפגיעה בגידים ביד שמאל, ושוחרר לביתו ביום 28.11.0214 עם המלצות למעקב רופא מטפל, ביקורת וכיו"ב. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ונקבעו לתובע נכויות על ידי המל"ל כדלקמן: מיום התאונה עד ליום 31.12.2015 נכות זמנית בשיעור 100%; מיום 1.1.2016 ועד ליום 31.3.2016 נכות זמנית בשיעור 40%; מיום 1.4.2016 נכות צמיתה בשיעור 24%, וכן הופעלה תקנה 15 במלואה, כך שנכות התובע במל"ל הועמדה על 36%.

בנסיבות המתוארות, עליהן אין מחלוקת, מקום בו התאונה התרחשה מסכין חדה באורך של 16.5 ס"מ (ר' ס' 6 לחוו"ד מומחה הבטיחות מטעם הנתבעת) שהייתה בבעלות הנתבעת – בעת ביצוע תפקידו של התובע שהיה להניפה באויר לכיוון העוף בו הוא אוחז , מצאתי כי נטל הראיה עובר לנתבעת להוכיח שלא התרשלה כיוון שמתקיימים תנאי סעיף 38 לפקודת הנזיקין שכותרתו "חובת הראיה ברשלנות לגבי דברים מסוכנים", הקובע כי "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נימלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה". היה על הנתבעת לצפות את הנזק שעלול להגרם מעבודתו של התובע ב"ליין" עם הסכין, ובנסיבות אלו הנטל עליה להוכיח כי לא הפרה את חובות הזהירות המוטלות עליה.

...

בנסיבות אלו, מקום בו הראיות לעניין מספר העובדים בנתבעת בעת התאונה מצויות בידי הנתבעת והיא נמנעה מהבאתן ומקום בו גם כיום הנתבעת לא מינתה מומחה בטיחות כנדרש – מקובלת עלי יותר המסקנה כי גם במועד התאונה היה על הנתבעת למנות מומחה בטיחות אך היא לא עשתה כן. אשר לטענות הנתבעת בדבר אשם תורם לתובע דינן להידחות.

בסיכומו של דבר, מאשר ד"ר קריגר כי התובע דיווח על סימפטומים בארבע מתוך ארבע הקטגוריות המוסכמות של בודפשט, וכי נמצאו ממצאים בשתיים מתוך ארבע הקטגוריות (עמ' 15 ש' 1-6).

סוף דבר סה"כ נזקי התובע עומדים על 595,985 ש"ח בניכוי תגמולי המל"ל בסך 343,944 ₪ - על הנתבעת לפצות את התובע בסך 252,041 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

מונחת בפני תובענה שהגיש התובע, יליד 1992, בגין ניזקי גוף שנגרמו לו לטענתו, עקב תאונה אשר ארעה ביום 06.08.2014 (להלן: "התאונה/הארוע").

התביעה הוגשה עפ"י חוק הפלת"ד (להלן: "החוק") ולחלופין עפ"י עילות הקבועות בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה").

" משעיינתי בסיכום הביקור במיון נראה כי התובע ציין כי התאונה התרחשה במהלך עבודתו כמלגזן אלא שבהמשך המסמך מסיבה לא ברורה פשוט נכתב מכונה וטענות ב"כ התובע וב"כ נתבעות 2,3 בעיניין זה מקובלות עלי.

בהחלטה הנדונה נקבע (ש' 25 עמ' 14 לפרוט' מיום 20.05.2014 במ"ת 37078-03-14) כי: "בנסיבות אלו, אני מורה על שינוי תנאי השיחרור בעיניינו של המבקש, באופן בו המבקש יוכל לצאת לעבודה בחברת "קורניש - חן" עוף הנגב סמוך לצומת גילת (בין צומת גילת למושב ברוש על כביש 25), וזאת בימים א' עד ה' בין השעות 06:00 עד 20:30 ובימי ו' בין השעות 06:00 עד 14:30.

המבקש יוסע ממקום מעצר הבית אל המפעל ומהמפעל אל מקום מעצר הבית באמצעות אחד הערבים תוך שמובהר כי נאסר עליהם לבצע כל עצירה בדרך או כל סטייה מכביש 25 או דרכו לשם, כביש 264 וכביש 310 בקטעי הדרך שבין כפר תראבין אלסנע, צומת אשל הנשיא, מיפעל עוף הנגב.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה ע"י המל"ל ועל פי סעיף 6ב' לחוק והנכות שקבעה ועדת המל"ל בשיעור 19.25% (בגין ליקויים שלהלן: 15% אורתופדי בגין קטיעת אגודל יד ימינו ו5% עבור צלקת מכאיבה/מכערת) מחייבת בענייננו.

...

משכך הגעתי למסקנה כי התובע סבר שהרישיון בתוקף, ולא הייתה לו סיבה לחשוב אחרת ומשכך תביעתו תימשך רק נגד נתבעת 1.

לאור עקרון ייחוד העילה לפי חוק הפלת"ד, התביעה נגד נתבעת 3 נדחית בזאת.

משכך הנני מורה לתביעה להגיש תחשיבי נזק תוך 30 ימים.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 50999-03-18 בפני כבוד השופטת מרים קסלסי תובע פלוני באמצעות עוה"ד אשרף עבד אל קאדר נתבעות 1.מ.ב. גלאט עוף למהדרין בע"מ 2.איילון חברה לביטוח בע"מ באמצעות עוה"ד א. רחמני פסק דין

אחריות הנתבעת משאין מחלוקת בין הצדדים כי התובע לא הוכשר לעבוד על מתקן תליית העופות, ובהנתן שמדובר בעובד חדש שהחל עבודתו חודש וחצי קודם לתאונת העבודה (ביום 1.4.16), נשאלת השאלה האם העובד על דעת עצמו בחר לעבוד על מתקן זה, או שמנהל העבודה מוחמד טאהה הורה לו זאת, כטענתו.

העידר אשם תורם באופן כללי נהוג שלא לזקוף אשם תורם משמעותי לעובד במקרים של תאונת עבודה (ראו ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו (1982); ע"א 54355/07 אבו ליל נ' א.ע. מהנדסים בע"מ (10.3.2009)), בודאי לא במקרה של הפרת חובה חקוקה (ראו ע"א 1815/09 סופריור כבלים בע"מ נ' אלבז (27.12.2010)).

ביהמ"ש העליון הבהיר לא פעם כי אין להקיש בין הפצוי הנקבע לפי חוק זה לבין הפצוי בתביעה לפי פקודת הנזיקין, לא בדרך של מכפלה ולא בדרך אחרת (ראו ע"א 398/99 קופת חולים נ' לאה דיין (1999); ע"א 10566/05 שלג נ' אמיר חברה להנדסה (26.2.2009)).

...

ב"כ הנתבעת טוען שאין להמלצת הממונה על הבטיחות להתקין מפסקי חירום, כל קשר סיבתי לנזקי התובע, ולמניעת רשלנותו, אולם איני מקבלת טענה זו. לו היו עובדי המפעל מפסיקים המכונה באופן מיידי, במקום לרוץ לארון החשמל המרוחק מהמכונה, ספק אם אצבעות התובע היו נכרתות, שכן הנזק נגרם עקב המשך תנועה של המכונה ולא מעצם השחלת כפות הידיים במתקן.

סיכום ביניים נוכח כל האמור לעיל, כמו גם המפורט בסיכומי ב"כ התובע, לענין הפרת חובה חקוקה של פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] תש"ל-1970, אני קובעת כי הנתבעת אחראית לנזקי התובע, הן מכוח עילת הרשלנות והן מכוח הפרת חובה חקוקה.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים, בהתחשב בנכות הרפואית, בניתוח ובטיפולים שעבר התובע אני סבורה שיש להעמיד את הפיצוי על סך של 100,000 ₪.

לסיכום אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסכומים הבאים: כאב וסבל 100,000 ₪ הפסד השתכרות לעבר 38,250 ₪ הפסד השתכרות לעתיד 165,500 ₪ הוצאות שונות 10,000 ₪ בניכוי תקבולי מל"ל (85,000) ₪ סה"כ 228,750 ₪ על הסכום הנ"ל יש להוסיף אגרת בית משפט 710 ש"ח, החזר הוצאות מומחה התובע ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 55,000 ₪.

עניינה של התביעה המונחת לפני היא תאונת עבודה שארעה לתובע.

על פי הראיות שנשמעו המעבידה סיפקה בעת ארוע התאונה שירותי חיתוך עופות לנתבעת מס' 2 (להלן: זוגלובק ) והלה הייתה בעלת מיפעל לבשר והמקום בו עבדה המעבידה לרבות בעלת המכונות.

על פי הנטען בכתב התביעה ביום התאונה, עת עבד התובע בשירות המעבידה במפעל זוגלובק, הניח את ידו על מכונה לחיתוך כנפי הודו כשלפתע וללא התראה מוקדמת הופעלה המכונה על ידי מאן דהוא מטעם הנתבעות, וכתוצאה מכך ניחבל התובע באצבע מס' 3 ביד ימין (להלן: התאונה ).

לאחר שהצבע טופלה בשטיפה ותפירה תחת הרדמה מקומית שוחרר התובע מחדר המיון עם המלצה להמשך מעקב וטפול רפואי בקופת חולים.

הצדדים הביאו חוות דעת נוגדות ובשים לב לכך, מניתי מטעם בית המשפט, את פרופ' שלום שטהל, אשר קבע כי בעקבות התאונה וכתוצאה ממנה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 2.5%.

יחד עם זאת, לאור התוצאה אליה הגעתי מטה לפיה הראל ביטחה את המעבידה וזוגלובק הרי למעשה אין משמעות פראקטית בתביעה זו לחלוקה הנזיקית.

...

לאור זאת אני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 55,708 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ וכן הוצאות משפט המוערכים על ידי בסך של 6,000 ₪.

בנוסף אני דוחה את ההודעה לצד שלישי כנגד המעבידה.

מאידך אני מקבל את ההודעה לצד שלישי שהגישה זוגלובק כנגד הראל באופן מלא ואני קובע כי הראל תשפה את זוגלובק בכל סכום בו נשאה כלפי התובע.

לפני תביעת נזיקין בגין תאונת עבודה מיום 18/06/2014, בעת שהתובע עבד במפעל עוף טוב בבית שאן.

...

אשר־על־כן, אני מחייב את הנתבע מס' 1 לשלם לתובע סך של – 15,209 ₪.

התביעה כנגד הנתבעות 3-2 נדחית בזאת.

התובע ישלם לנתבעות 3-2 הוצאות משפט בסכום כולל של- 3,000 ₪ (הסכום נקבע על הצד הנמוך בהתחשב בעובדת פציעתו של התובע).