תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים: פגיעת אוטובוס ברכב חונה

הצדדים ותמצית הטענות הצריכות לעניין לפניי תביעת נזיקין, שהוגשה במסלול סדר דין מהיר, בגדרה התובעת, חברה השכרה ובעלת רכב פרטי, תובעת מאת הנתבעת, בעלת חברת אוטובוסים, פיצוי בגין ניזקי הרכוש שנגרמו לרכבה בעקבות תאונת דרכים מיום 21/6/18 בה היה מעורב, עפ''י הנטען, אוטובוס שבבעלות הנתבעת (להלן-"הרכב הפרטי", "האוטובוס" ו"התאונה", בהתאמה).

עוד אפנה לתא"מ (שלום תל אביב) 31640-09-17 איילון חברה לביטוח נ' משאבות בטון אלמאסרי (פורסם במאגרים משפטיים, 4/9/18) התקבלה תביעה לפצוי בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעות בתאונת דרכים, עת חנה הרכב ברחוב בסמוך לבית התובעת 2 ובסמוך לאתר בנייה.

גם צירוף הנסיבות שבהן מדובר ברכב השכרה שהיה בחזקת תייר, כאשר הרכב הפוגע הוא אוטובוס, בבעלות חברת תיירות, שהסייע מורים לבית המלון, כאשר התאונה מתרחשת בשטח בית המלון, שאך הגיוני לסבור כי תיירים שוהים באותו בית מלון, מטה את הכף לעבר קבלת התביעה.

...

נקבע, כי לנוכח המסמכים שצורפו לכתב התביעה, יכולות היו הנתבעות לפעול בניסיון להפריך את גרסת התובעות, לרבות – באמצעות הצגת מלוא תיק המשטרה, וזימון כל מי שמעורב בו לעדות, אך הן בחרו שלא לעשות כן. לאחר שנקבע כי הנתבעות לא הוכיחו את אי מעורבות המשאית בתאונה נפסק כי התובעות הוכיחו גם את היסוד השלישי של החזקה בדבר "הדבר מדבר בעדו" (אירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעות או מי מטעמן לא נקטו זהירות סבירה, מאשר המסקנה שהן נקטו זהירות סבירה) וכי הנתבעות לא הרימו את הנטל להוכיח את היעדר התרשלות הנתבעת 1 או מי מטעמה בתאונה שגרמה לנזק לרכב התובעות.

נפסק כי בנסיבות המקרה, שלפיהן הנהגים המעורבים האחרים הבחינו בזירת התאונה באוטובוס ירוק מהסוג הטיפוסי לאוטובוסים של אגד (הגם שלא יכלו/הספיקו לרשום את מספרו) ושלפיהן נעשתה פניה מידית ומפורטת לאגד בדבר התאונה (מיקומה ומועדה), מחובתה של אגד היה לעשות לבירור בדבר זהות האוטובוס והנהג הרלוונטיים, ואין לקבל את טענתה הלקונית והלא מוסברת והלא מוכחת של אגד (במכתב דחיה שהוציאה בתגובה לאותה פניה מידית) לפיה "לא ניתן לבצע איתור אודות האוטובוס הפוגע ללא מספר רישוי". ראו גם האמור בתא"מ (שלום תל-אביב) 47906-07-16 שומרה חברה לביטוח בע''מ נ' שפירא ואח' (פורסם במאגרים משפטיים, 21.3.17) בגדרו נקבע כי : "על אף התנהגותו הבוטה של העד מטעם התובעת במעמד חקירתו הנגדית, אני מקבל את גרסתו בדבר פתק שהושאר על רכבו, המכיל את פרטי המשאית שפגעה ברכבו. אני מוצא את גרסתו של העד מטעם התובעת כגרסה אותנטית, ואני מאמין כי הוא אכן מצא את הפתק שהושאר בידי אלמוני. איני סבור כי מדובר בניסיונו של בעל רכב התובעת להטיל האחריות על משאית שאינה קשורה לתאונה. די בכך כדי לקבוע כי עלה בידי התובעת להרים את נטל הבאת הראיות הראשוני המוטל על שכמה כדי להראות מעורבותה המשאית בתאונה. כמו כן, הנתבעים לא הביאו כל מסמך השולל נוכחותה של המשאית בזירת התאונה, כדוגמת יומן עבודה, תעודת משלוח, וכד'. לפיכך, התביעה מתקבלת במלואה". סיכומם של דברים ככל שהדברים אמורים בשאלת הנזק, הרי בסיכומיה הנתבעת לא חלקה על הנזק או היקפו, ולא העלתה כל טענה בהקשר זה. ודוק, הנתבעת לא ביקשה לחקור את שמאי התביעה ואף לא הגישה חוות דעת שמאי נגדית, ומכאן, סכום התביעה הוכח במלואו.

ער אני לטענת הנתבעת בסיכומיה כי היה על התובעת לנקוט באופן מיידי בפעולות דוגמת פנייה לנתבעת או פנייה לבית המלון על מנת לקבל נתונים ופרטים על אודות אשר אירע, אולם, מכלול הראיות כפי שהדברים פורטו בהרחבה לעיל מוליך למסקנה כי הוכחה מעורבותו של אוטובוס הנתבעת בהתרחשות התאונה.

התביעה מופנית בתאונה הראשונה כלפי קרנית, מאחר ופרטי הרכב והנוהג בו לא ידועים ולחילופין כנגד מעבידת התובעת באותה עת ואילו לגבי התאונה השנייה התביעה מופנית למבטחת האוטובוס ממנו נפגעה התובעת ולחילופין כנגד בעליו ומעסיקת הנהג.

במסגרת תביעה זו שוב עולה השאלה של גזרת הגבולות של המושג "תאונת דרכים" ופסק דין החלקי יעסוק בשאלה האם התאונות מהוות תאונת דרכים ואם לאו האם מוטלת אחריות בנזיקין על מי מהנתבעים החלופיים.

תאונת דרכים – אקדמת מילים בהתאם להוראות סעיף 1 לחוק הפיצויים הגדרת תאונת דרכים בחוק היא כדלקמן: "תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי; הפסיקה קבעה כי יש לבחון את ההגדרה לפי תורת השלבים.

טענות התובעת והמעבידה כי מדובר בתאונת דרכים ויש לאבחן את הילכת לוי מענייננו בכך שבעניינינו התובעת עלתה למונית לאחר שנפגעה ונסעה ביחד עם הקשיש ואילו בעיניין לוי האלונקאי לא עשה כן ולא התכוון לעשות כן. טענות אלו מבוססות על פסיקה של ערכאות נמוכות שאיבחנו את עניין לוי בנקודה זו. קרנית מצידה טוענת כי לא מדובר בתאונת דרכים בהתאם להלכה בעיניין לוי וגם אם מדובר בתאונת דרכים יש לדחות את התביעה כנגדה מאחר והתובעת לא פעלה בהתאם לחובה לפעול בשקידה סבירה על מנת לברר את זהות הנהג ומבטחת הרכב.

האם יש להטיל אחריות בנזיקין בגין התאונה השניה? מאידך אני סבור כי יש להטיל אחריות בנזיקין על קווים בגין התאונה השניה.

...

מאחר והתובעת טוענת לנכות רפואית החלטתי לפצל את שאלת החבות משאלת הנזק.

הנוסף אני קובע שהתאונה השנייה אינה מהווה תאונת דרכים וכפועל יוצא מכך יש לדחות את התביעה כנגד תבעים 2 – 3 בעילה לפי חוק הפיצויים.

מאידך אני קובע כי הנהג וקווים אחראיים לנזקי התובעת על פי פקודת הנזיקין ככל שאלו יוכחו בהמשך.

לאחר הכרעה בשאלה האם מדובר בתאונת דרכים אם לאו אני מורה ככל שהיא עומד על טענת נכות להביא חוות דעת מטעמה בתוך 60 יום מהיום.

לפניי תביעה לפצוי בגין ניזקי רכוש לרכב עקב תאונת דרכים ביום 23.9.20 בין רכב פרטי לאוטובוס.

הוראות סעיף 68 לפקודת הנזיקין הקובע כדלקמן: "(א) סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך היתחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק; ..." לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים, בתמונות, ובחנתי הגרסאות היטב החלטתי לקבוע כי האחריות לקרות התאונה ונזקיה תחולק באופן הבא : 85% על התובע ו15% על נהג האוטובוס וזאת מנימוקים הבאים: גרסת נהג האוטובוס הועדפה בכל הנוגע לנסיעת התובע לאחור, והגעתו בזוית אל מול נתיב האוטובוס, גרסה זו עולה בקנה אחד עם מכלול הראיות ובכללן העדויות ומכלול המובא בפני בית המשפט, ובשיקול ההסתברות במאזן ההסתברות בדין האזרחי .

נהג האוטובוס יודע כי ככל שיתברר כי ראה את רכב הנתבע עת נסע בנתיבו מרחוק כאשר התובע מתמרן בזוית ותופס נתיב נגדי באמצע הכביש, כשמימין יש מדרכה נמוכה לעליית רכבים, עלולה להגיע לפתחו הרשלנות התורמת: אי מתן זכות ואפשרות לסיים התימרון לחנייה, לנסוע באיטיות ולא להדוף רכב פרטי בעוצמת אוטובוס תוך פגיעה משמעותית שהתמונות עדות לה. נהג האוטובוס בחר לטעון כי עצר ולא רק שעצר אלא גם צפצף .

...

הוראות סעיף 68 לפקודת הנזיקין הקובע כדלקמן: "(א) סבל אדם נזק, מקצתו עקב אשמו שלו ומקצתו עקב אשמו של אחר, לא תיכשל תביעת פיצויים בעד הנזק מחמת אשמו של הניזוק, אלא שהפיצויים שייפרעו יופחתו בשיעור שבית המשפט ימצא לנכון ולצודק תוך התחשבות במידת אחריותו של התובע לנזק; ..." לאחר שעיינתי בעדויות הצדדים, בתמונות, ובחנתי הגרסאות היטב החלטתי לקבוע כי האחריות לקרות התאונה ונזקיה תחולק באופן הבא : 85% על התובע ו15% על נהג האוטובוס וזאת מנימוקים הבאים: גרסת נהג האוטובוס הועדפה בכל הנוגע לנסיעת התובע לאחור, והגעתו בזווית אל מול נתיב האוטובוס, גרסה זו עולה בקנה אחד עם מכלול הראיות ובכללן העדויות ומכלול המובא בפני בית המשפט, ובשיקול ההסתברות במאזן ההסתברות בדין האזרחי .

(ש 18, 24 עמ' 1 לפרוטוקול ) אני קובע כי אין מדובר רק בתחילה אלא בתמרון מהיר לאחר שחלף נהג המונית התובע על פני הפנייה המבוקשת להורדת התלמיד .

לאור האמור : · הנתבעת תשלם לתובע סך של 2,863 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד פסיקתם.

· נוסף לאמור תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪, הוצאות חוות דעת מומחה בסך 1,170 ₪ וכן אגרת בית משפט כפי ששולמה.

במוקד פסק דין זה עומדות שתי סוגיות עיקריות הדורשות הכרעה: האחת, האם ניתן לעשות שימוש במימצאי פסק דין פלילי שאישר הסדר טיעון, במסגרת הליך אזרחי בתביעת נזק רכוש כתוצאה מתאונת דרכים, מכוח סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971; והשנייה, מי האשמים בנזקים שנגרמו לרכב התובע ומהו שיעור הנזק.

באותה עת רכבו של הנתבע יצא ופנה שמאלה והשתלב עם נתיב נסיעתו (הישתלבות מלאה) מכיוון מערב למזרח, אז הגיע רכבו הפוגע של התובע שנסע במהירות מופרזת ולא נסע עפ"י תנאי הכביש שהתבצעו בו עבודות ומבלי שיאיט ויתן זכות קדימה לרכבים נוסעים ובכלל זה רכב הנתבע, מאחר ונתיב נסיעתו של התובע היה חסום ע"י המערבל שהיה יכול לזהות אותו מרחוק כאשר מדובר בכביש ישר ופתוח, אולם, בגלל חוסר זהירתו, בשילוב נסיעה במהירות מופרזת והיעדר מיומנות הוא סטה שמאלה והיתנגש באוטובוס שחנה בצד הנגדי ואף עף אחורה ופגע ברכבו של הנתבע וגרם לו נזק רב. עוד טען הנתבע, כי לצד השלישי אשם תורם ו/או עקרי לקרות התאונה נשוא התביעה וכי הוא זכאי להישתתפות או לשיפוי ממנו בשל כל סעד שייפסק נגדו בתביעה דנן.

ודוק, בפסיקה נקבע כי אין הוראת סעיף 42א חוסמת את דרכו של מורשע להעלות טענת אשם תורם מצד מי מבעלי הדין בהליך האזרחי (ראו: ע"א 8684/11 ‏אלקיים נ' עיזבון המנוח ניב יבור, פיסקה 34 והאסמכתאות שם (25.6.2014)), מן הכלל אל הפרט - בעניינינו אין חולק כי הוגש כתב אישום נגד הנתבע בעקבות תאונת דרכים וכי היתנהל נגדו תיק תעבורה בבית משפט לתעבורה בעכו במסגרת ת"ד 3657-01-17.

כמו כן נקבע לאחרונה בפסיקה כי יש ככל ובתאונות דרכים בפרט, להבחין בין שני סוגי אשם נזיקיים – "אשם יוצר-אחריות" ו"אשם תורם" – שניהם מוגדרים בפרק ד' לפקודת הנזיקין.

...

ב"כ התובע טענה בסיכומיה, כי יש לקבל את התביעה במלואה ולחייב את הנתבע בהוצאות משפט.

בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע אגרת בית משפט בסך 1,247 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,500 ₪.

ההודעה לצד ג' נדחית בזאת.

לאור נסיבות המקרה ולפנים משורת הדין, החלטתי שלא לפסוק הוצאות לצד ג'.

פתח דבר לפני תביעת כספית, נזיקית על סך 51,110 ₪, בגין נזקים אשר נגרמו לרכב המבוטח על ידי תובעת ע"י פגיעת נתבע 1 ברכבה מבוטח הנתבעת 2.

בחוות דעתו עולה כי התאונה ארעה בזמן שיכלי רכב המבוטחת קרי; הנתבעת 2 (להלן: "האוטובוס"] המתין זמן מה על הנתיב הימני של רחוב יהונתן בזמן שהחזית שלו פונה לכיוון מזרח אזי, רכב צד ג' קרי; רכב נהגת מבוטחת התובעת [להלן: "התובעת"] נע על רחוב עשהאל, פנה שמאלה לעבר רחוב יהונתן שעה שחזיתו פונה לכיוון מערב ואל חזיתו של האוטובוס.

עוד מסר בחוות דעתו כי נהגת התובעת המשיכה לנוע לעבר האוטובוס, בשים לב לנתיב הצר ממילא עד אשר הייתה ממוקמת במקביל לו. התובעת המשיכה בנסיעתה עד שהגיע לחלקו האחורי של האוטובוס ואז הבחינה בכלי רכב החונה מצד ימין שלה, הגורם לה קושי רב להמשיך בנתיב נסיעתה החליטה לסטות לעבר מסלול נסיעתו של האוטובוס.

לאחר שמיעת הצדדים בפני בית המשפט אני מעדיף את גרסת נהגת התובעת על פני גרסת עדי הנתבעים ועל כן דין התביעה להיתקבל מן הטעמים הבאים: ע"פ חוות הדעת של חוקר תאונות הדרכים מטעם נתבעת 2- חוות דעתו הסתמכה בין היתר על האמור בטופס ההודעה של מקרה ביטוח מטעם כלי רכב של התובעת, על צילומים לכלי הרכב המעורבים אשר צולמו על ידי השמאי מטעם התובעת, בחינת מיקום הנזקים בכלי הרכב המעורבים ומהות הנזקים הנטענים וכן על מסקנות מאיסוף העדות שביצע ועל מסקנות משחזור הארוע.

...

לאחר שמיעת הצדדים בפני בית המשפט אני מעדיף את גרסת נהגת התובעת על פני גרסת עדי הנתבעים ועל כן דין התביעה להתקבל מן הטעמים הבאים: ע"פ חוות הדעת של חוקר תאונות הדרכים מטעם נתבעת 2- חוות דעתו הסתמכה בין היתר על האמור בטופס ההודעה של מקרה ביטוח מטעם כלי רכב של התובעת, על צילומים לכלי הרכב המעורבים אשר צולמו על ידי השמאי מטעם התובעת, בחינת מיקום הנזקים בכלי הרכב המעורבים ומהות הנזקים הנטענים וכן על מסקנות מאיסוף העדות שביצע ועל מסקנות משחזור האירוע.

לדוגמא מספר סתירות המעידות כי דין התביעה להתקבל הינם: נתבע 1 מר דוד גולן העיד כי- נסע לאט לאט.

אזי, כי זו אינה סתירה מהותית לדבר המחלוקת בנושא התביעה דנן, סוף דבר: לאור הנאמר לעיל, דין התביעה להתקבל.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 51,110 ₪ אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר העדה כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 11.7%.