תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים: פגיעות בעמוד השדרה

רקע וטענות הצדדים בפני תביעת נזיקין עפ"י חוק הפלת"ד. התובע, יליד 1973, טוען שביום 29.4.13, נפגע בנפילה ממשאית.

התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, ואף הוענקו לתובע נכויות בשיעור 10% בגין פגיעה עמ"ש מותני ו 15% בגין פגיעה בכתף ובנוסף נקבעו נכויות זמניות בשיעור 100% למשך שלושה שבועות, 45% למשך חצי שנה, ו20% למשך שבעה חודשים כשקביעות אלה מחייבות בהתאם לסעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד. הצדדים הגישו תחשיבי נזק וביהמ"ש הציע הצעה אשר נדחתה ע"י הנתבעת כשהיא כופרת בחבות, ובגובה הנזק הנטען.

לטענת ב"כ הנתבעת המלומד, נסיבות התאונה אינן מקיימות עילת תביעה לפי חוק הפלת"ד, ומפנה לפסק דין רעא 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, וטוען כי נפילה במהלך קשירת מטען אינה בגדר תאונות דרכים, ולכן יש לדחות את התביעה.

השופט אנגלרד בספרו מציין כי "שלב הנסיעה מתחיל עם כניסתו של נהג או נוסע לתוך הרכב ומסתיים עם ירידתו ממנו. העובדה כי הרכב במצב של עמידה אינה מעלה ואינה מורידה" (י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, מהדורה שלישית בעמ' 120).

ב"כ הנתבעת טען כי התובע לא החזיר את התשלום שקבל מהמל"ל בגין תאונת העבודה כפי שציין בעדותו לפרוטוקול מיום 23.04.18 שורות 16 – 27, וכי במידה ויקבע ביהמ"ש כי מדובר בתאונת דרכים יש לקזז את הסכום שעומד על סך 53,148 ₪.

...

לטענת ב"כ הנתבעת המלומד, נסיבות התאונה אינן מקיימות עילת תביעה לפי חוק הפלת"ד, ומפנה לפסק דין רעא 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, וטוען כי נפילה במהלך קשירת מטען אינה בגדר תאונות דרכים, ולכן יש לדחות את התביעה.

ב"כ הנתבעת טוען כי התובע הוכר כנפגע עבודה ולכן אינו זכאי להוצאות וכל הוצאותיו זכאי לקבל מהמל"ל הן לעבר ולעתיד, ואין מקום לפיצוי בגין ראש נזק זה. לידידי מקובלת עליי טענת ב"כ הנתבעת באשר להוצאות רפואיות, לאור הוראות חוק הביטוח הלאומי ותקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), התשכ"ח-1968, מאחר והתאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, זכאי התובע לקבל החזר מהמוסד לביטוח לאומי, בגין הוצאותיו הרפואיות שנגרמו לו עקב התאונה.

אני מקבל את טענת ההגנה ומעמיד את הניכוי בשיעור 53,148 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים דלעיל לרבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.4% ובניכוי מל"ל כחוק.

המבקש איבד שליטה על רכבו, היתהפך, ונגרמו לו כתוצאה מכך שברים בעמוד שדרה גבי ומותני, שבר באף, וקרעים בשפה ובחניכיים העליונות.

המבקש הפנה בבקשתו לעובדה לפיה, המשיב בעצמו הגיש בשמו בקשה לפטור מאגרה בסך של 1,000 ₪, בתביעה הנזיקית, וזאת בשל הבנתו את מצבו הכלכלי.

ב"כ המבקש הגיש עותק מהסכם שכר הטירחה עליו חתמו הצדדים, באמצעות נט המשפט, עוד במהלך הדיון, ממנו עולה, כי בהסכם שנחתם ביום 6/10/2014 נקבע, שהוא ייצג המבקש בתביעה בגין "שכ"ט עו"ד שנגבה ממנו ביתר על ידי עו"ד אבי לוטן בגין הטיפול בתאונת דרכים בה הוא נפגע ביום 4/11/2000" (ההדגשה אינה במקור- י.פ.א), וששכר הטירחה יהיה בשיעור של 25% מהסכום אשר יגבה בתיק.

קרי, הסכם שכר הטירחה, איננו מתייחס לתביעה שהוגשה בפועל ולא ניתן לדעת מהו הסיכום של המבקש ובא כוחו באשר לתשלום שכר הטירחה בתיק זה. זאת ועוד: מצופה היה מן המבקש כי יציג את מיסמכי הבנק שיוכיחו כי משך תוך חודש ימים, כטענתו, את כספי הפיצויים וזאת כיד לשלם חובות שנותרו בשל מצבו הרפואי והכלכלי בעקבות התאונה.

...

לאחר שבחנתי את עדותו זו של המבקש, הגעתי לכלל מסקנה, כי המבקש הניח, הגם באופן מינימלי, את התשתית העובדתית הנדרשת להוכחת מצבו הכלכלי הרעוע.

יחד עם זאת, לאור פגיעתו הקשה של המבקש בתאונה, ולאור גובה הפיצוי שקיבל בגין פגיעתו, וגם בהתחשב בעובדה שעילת התביעה שעל המבקש להצביע עליה איננה מצויה ברף הגבוה, בשלב זה, אני סבור כי אין לקבוע מסמרות בשאלת סיכויי התביעה של המבקש ובוודאי שאין בשאלות והספקות שהעלה המשיב, כדי לשלול את זכותו של המבקש להגיש התביעה ואת זכות הגישה לערכאות השמורה לו. אני סבור, כי לאור האמור לעיל, ובהינתן שמחד, עלה בידי המבקש להוכיח מצב כלכלי קשה אם כי בראיות מינימליות, ומאידך, לאור השאלות שעולות בדבר איכות עילת התביעה בה מחזיק המבקש, האיזון הראוי בעניין זה יושג באמצעות חיובו של המבקש בתשלום מחצית האגרה בגין התביעה שהוגשה.

הואיל וקיבלתי הבקשה בחלקה, אני קובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

עסקינן בתביעת נזיקין על פי חוק הפלת"ד. התובע יליד שנת 1981, עבר תאונת דרכים ביום 9.10.012.

טענתה היא, כי הועדות אשר קבעו את נכותו האורתופדית של התובע לא נתנו דעתן על עברו הרפואי הרלוואנטי של התובע בתחום האורתופדי- עבר הכולל פגיעות רבות בעמ"ש מותני (סע' 6 לבקשה).

דיון והכרעה סעיף 6 ב' סיפא לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") קובע את המנגנון של הבאת ראיות לסתור – "בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". נפסק כי ההיתר להבאת ראיות לסתור את קביעת דרגת הנכות שעל פי דין מיועד למקרים חריגים ומיוחדים.

וכאמור בע.א. 5608/90 קורנהל חב' לביטוח בע"מ נ' מזרחי פד"י, מ"ו (2) 107, 111: "הכוונה היתה בעליל לחסוך את הצורך במנוי מומחים רפואיים ע"י ביהמ"ש לשם קביעת דרגת נכותו הרפואית של הנפגע. מטרה זו אינה מושגת, כשמוגשת כראיה לביהמ"ש קביעת נכות רפואית עפ"י כל דין, שהיא עקב תאונת דרכים ועקב גורם נוסף, והתרומה של כל אחד מגורמים אלה לנכות הרפואית אינה ברורה. במקרה כזה, לו היתה מותרת הגשת הקביעה כראיה לנכות הרפואית, בלאו הכי מן הראוי היה להתיר להביא ראיות לסתור, וזאת לשם בירור מידת תרומת תאונת הדרכים, להבדיל מהגורם האחר, לנכותו של הנפגע. בירור כזה היה מביא בלאו הכי למנוי מומחה רפואי ע"י ביהמ"ש...". יפה ביתר שאת לענייננו הקביעה בת"א (ת"א) 20427/06 קסטן אורלי נ' הפול המאגר הישראלי לביטוחי רכב (פורסם בנבו) שם נקבע כי: "בנסיבות שמהן עולה כי אפשר שהועדה לא נחשפה או לא הייתה ערה לקיומו של תעוד רלוואנטי, ושחרף הפרוט בפרוטוקול עולים אי בהירות וספיקות באשר למהות המידע שהיה בפני הועדה, נקבע כי מוצדק לאפשר הבאת ראיות לסתור". לאחר שעיינתי בדקדקנות בחומר שצורף ובדו"ח הועדה הרפואית של המל"ל, סבורני כי לא עמד בפני הועדה חומר רפואי חיוני בדבר עברו של התובע אשר ייתכן ברמה סבירה כי רלוואנטי לקביעת נכותו האורתופדית הצמיתה של התובע.

...

לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה.

אשר על כן, הנני מורה על מינויו של ד"ר נחמיה בלומברג, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, להערכת נכותו של התובע, ככל שהיא נובעת מפגיעתו בתאונה הנדונה.

אני סבור שבכדי להגיע לחקר האמת, יש לצוות על התובע לענות בתצהיר על הפנייה הנ"ל, לפי נוסח התקנות, דהיינו עליו לציין איזה חומר יש ברשותו, ואיזה לאו ואם היה לו גישה לחומר זה בעבר ומתי, איזה מאמצים עשה בכדי להשיג את החומר ובידי מי נמצא כעת החומר הרפואי המדובר.

בפניי תביעת נזיקין לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

המומחה סקר את ההיסטוריה הרפואית של התובע, וציין כי הלה העיד בפניו שלא סבל עובר לתאונה מכאבי צואר או גב משמעותיים, לדבריו נפגע בתאונת דרכים נוספת לפני כעשר שנים, אך לא הייתה פגיעה בעמוד השידרה.

בתשובות לשאלות ההבהרה, אישר המומחה כי קביעת הנכוי בגין מצב קודם הנה הערכה המבוססת על נתוני הרשומה הרפואית; כי בגין תאונת הדרכים משנת 2009 פנה התובע 3 פעמים בלבד לקופת החולים ומלבד צלומי רנטגן לא ביצע טפול רפואי; כי מאז הפניה השלישית בחודש 2/2010 ועד לאירוע השני ביום 26.1.14 אין אף תלונה של התובע על הצואר; וכי בגין האירוע משנת 2014 פנה התובע 3 פעמים בלבד לקופת חולים ומלבד צלומי רנטגן לא ביצע אף טפול, אם כי ציין שהתובע הופנה לפיזיותרפיה אך לא הוצג תעוד שביצע טיפולים אלו.

...

לאור כל האמור, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון כלל השיקולים כמפורט לעיל, אני פוסקת לתובע סכום פיצוי גלובלי של 5,000 ₪ בגין עזרת צד ג' בעבר ולעתיד.

סוף דבר אני פוסקת לתובע פיצויים כדלקמן: הפסדי שכר לעבר הפסדי שכר לעתיד (כולל פנסיה) 56,590 ₪ 45,000 ₪ עזרת צד ג' בעבר ובעתיד 5,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד 3,000 ₪ כאב וסבל 4,090 ₪ סה"כ 113,680 ₪ הנתבעת תשלם לתובע סך של 113,680 ₪ ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין בשיעור של 15.21% (כולל מע"מ).

כן תשלם הנתבעת לתובע החזר אגרת בית משפט כפי ששולמה בפועל, והחזר תשלום חלקו של התובע בשכ"ט המומחה (2,633 ₪).

בפני בקשת רשות לערער על החלטות בית משפט השלום בקרית גת (כב' השופט מ. הולצמן) מיום 13.3.2016 ומיום 1.5.16 בהן התיר למשיבה 1 הבאת ראיות לסתור קביעת הועדה הרפואית של המל"ל. להלן עקרי העובדות והנתונים : המשיב 1 (להלן – התובע) נפגע פגיעות גוף בשתי תאונות דרכים.

הועדה הרפואית של המל"ל קבעה לתובע נכות פסיכיאטרית צמיתה של 20% (בגין PTSD) ונכות צמיתה של 10% בגין נזק אורטופדי בעמוד שידרה צוארי.

המדובר אכן בסיטואציה מורכבת של תביעות נזיקין בגין שתי תאונות דרכים.

...

לאחר עיון בבקשה ובתגובות המשיבים על נספחיהן והשלמותיהן, ולאחר בחינת שתי החלטות בית המשפט קמא נשוא בקשה זו – לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

אשר על כן, אני דוחה את בקשת הרשות לערער.