תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים: מחלוקת על קרות האירוע וגובה הפיצוי

פתח דבר לפניי תביעה כספית, שעילתה נזיקית ועניינה בתאונת דרכים שארעה ביום 14.12.11 (להלן: "התאונה").

כאמור, הצדדים אינם חלוקים על נסיבות קרות התאונה לפיהם, בעת שרכב התובעת היה דומם וחנה בחנייה, הגיח לפתע רכב הנתבעת ותוך נסיעה לאחור, בחוסר זהירות, פגע ברכב התובעת וגרם לו לנזקים.

לטענת התובעת - אין מחלוקת לעניין האחריות לקרות התאונה וכי יש לדחות את טענות נתבעת 2 לשהוי ולנזק ראייתי וזאת מכמה טעמים: האחד – למרות הגשת התביעה באיחור ניכר, חוות דעת השמאי נערכה בסמוך לאחר התאונה ולפיכך, היא משקפת אל נכון את שיעור הנזק .

השני - עקב השהוי נגרם לנתבעת "נזק ראייתי", מחמת שהנתבעים אינם יכולים להוכיח כיום את שיעור הנזק ואת קיומו של קשר סיבתי שבין הארוע לתוצאות הנזק הנטען, זאת כיוון שהתובעת בהתנהלותה הפסולה, לא העמידה לרשות הנתבעת את הרכב, לצורך בדיקה של שמאי מטעמה.

ובכגון דא, ראוי להביא דברים כלשונם: "גרם הנזק הראייתי מהוה פגיעה באוטונומיה של אדם, ובאופן ספציפי יותר, בזכותו לדעת כיצד ארע ניזקו שעה שקיימת אפשרות ממשית שמקורו בעוולה. גובה הפצוי שייפסק לתובע צריך, לשיטתנו, לשקף את שוויה של הזכות למידע שנשללה מן התובע עקב גרם הנזק הראייתי" לשאלה על מי מהצדדים מוטל נטל השיכנוע - חשיבות במקרים בהם, בתום הערכת מכלול הראיות כפות המאזניים מעוינות.

...

לעניין זה יפים הדברים אשר נקבעו בע"א 419/80 הולנדר ושות' בע"מ נ' הוד אווז בע"מ, פ"ד לו(4) 433 וכדלקמן: "סיכומו של דבר, ככלל, יש לפסוק הצמדה וריבית, אולם בית המשפט רשאי, לפי שיקול-דעתו, להכריע אחרת, אם יש מקום למסקנה, כי בעל הדין הזוכה תרם תרומה מהותית להתמשכות היתרה של ההליכים, חטא בהטרחת חינם של בית המשפט או נקט פעולות פסולות כיוצא באלה." בנוסף אני מוצא, להביא את דבריי כבוד השופט יחזקאל הראל, אשר נקבעו בת"א 28406/04 המוסד לבטוח לאומי נ' עתיד שרותי כח אדם בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 26/11/2008) ואלה הדברים: "לדעתי, ראוי ואף רצוי להחיל דרך זו של פיצוי גם על אותן תביעות המל"ל המוגשות באיחור בלתי סביר, שכן מזיקים אינם בגדר "קופת חסכון" המבטיחה תשואה לניזוק.

ברם, סבורני כי יהיה בכך להביא את המל"ל לחדול ממנהגו להגיש תביעותיו בסמוך למועד התישנותן ויביאו להגשתן מבעוד מועד.

" סוף דבר אשר על כן, אני מקבל את התביעה ואת שיעור הנזק המוכח על פי חוות דעת שמאי התובעת - בשיעורם הנומינלי ומורה כי הנתבעת תשלם לתובעת בגין הנזק סך של – 4,408 ₪, בלבד, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך של – 1,500 ₪.

לפניי שתי תביעות כספיות לפצוי בגין ניזקי רכוש בתאונת דרכים שארעה ע"פ הנטען בתל אביב בלילה שבין התאריכים 4-5/9/17, בין שני כלי רכב: רכב מסוג "אינפיניטי" מ.ר. 8499931, בבעלותה של הגב' דאשה אולייניק, ורכב מסוג "ניסן" מ.ר. 5038312, בבעלותו של מר בר ****.

להלן פרטי התביעות: ת"א 72888-09-19 - תביעתה של דאשה אולייניק לסך של 97,932 ₪ בגין ניזקי רכב ה- "אינפיניטי" הוגשה בעילה נזיקית נגד נהגת רכב ה- "ניסן", תמי ****, ונגד מבטחת הרכב, חברת "איי. די. איי. חברה לביטוח" בע"מ. ת"א 61206-09-19 - תביעתו של בר **** לסך של 75,275 ₪ בגין ניזקי רכב ה- "ניסן" הוגשה בעילה לפי חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, נגד מבטחת הרכב חברת "איי. די. איי. חברה לביטוח" בע"מ (להלן: "המבטחת").

המחלוקת בנושא החבות מצטמצמת לטענותיה של המבטחת בשני כתבי ההגנה הקצרים שהוגשו מטעמה, כדלקמן (סעיף 6 לשני כתבי ההגנה): "מבירור החבות התבררה האמת העגומה לפיה התאונה לא התרחשה כנטען על ידי הצדדים ולמעשה לא התרחשה כלל. הנתבעת תטען כי אין התאמת נזקים בין הרכבים ולפיכך, הנזקים המוצגים, מקורם בארוע אחר". הדיון בשתי התביעות אוחד בהחלטתי מיום 24/12/19.

עם זאת, בחקירה עלה שהבוחן כלל לא ביקר במקום התאונה ולא מדד את הגבהים במיקומים של שני כלי הרכב, אלא בדק אותם כל אחד בנפרד במקום שבו הוא אוחסן יותר מחודש לאחר קרות הארוע (עמ' 18, ש' 18-6).

...

כל אלה מביאים כאמור למסקנה, שבתאונה שאירעה בלילה שבין התאריכים 4-5/9/17, תמי פגעה עם רכבו של בר ברכב של דאשה וגרמה לו לנזקים הנראים בתמונות.

התוצאה היא שתביעתה של דאשה הוכחה כנדרש על בסיס קביעות שמאי הרכב.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך התביעה 75,275 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום מתן פסק הדין.

הצדדים ותמצית הטענות הצריכות לעניין לפניי תביעת נזיקין, שהוגשה במסלול סדר דין מהיר, בגדרה התובע, בעלים של רכב פרטי מסוג "פורשה", תובע מאת הנתבעים מס' 1-2, הנהג והבעלים של רכב משא מסוג גרר, פיצוי בגין ניזקי הרכוש שנגרמו לרכבו הפרטי בעקבות תאונת דרכים מיום 2.12.18 (להלן-"הרכב", "הגרר" ו"התאונה", בהתאמה).

כבר כעת יובהר כי הצדדים לא ניטשת עוד מחלוקת סביב שאלת האחריות לקרות ארוע התאונה, זאת לאחר שב''כ הנתבעים הודה במסגרת הסיכומים שהועלו על פה בתום ישיבת ההוכחות כי מלוא האחריות לתאונה ולנזקים שנגרמו בעטיה לרכב מוטלת על הנתבעים.

הווה אומר, כי במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק קשה להוכיח בדייקנות ובודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, די לו לנפגע שיביא אותם נתונים, שניתן להביאם באופן סביר, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר.

בצד קביעתו זו, בית המשפט מזכיר את ההלכה הידועה בדבר סמכותו של בית המשפט לפסוק פיצוי על דרך האומדנה במקרים המתאימים בהם קיימת עמימות ראייתית ביחס להקף הנזק וגובהו (הילכת אניסימוב).

...

בפסק דין נוסף של השופטת אביגיל כהן עא (מחוזי ת"א) 24423-03-18‏ ‏ שומרה חברה לביטוח בע'מ נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ, (פורסם במאגרים משפטיים, 28/6/18) נקבע : "כי באשר להעדר חשבוניות בגין התיקון: השאלה האם די בחוות דעת השמאי כדי להוכיח את שיעור הנזק או שמא יש חובה בכל מקרה לצרף חשבוניות בגין התיקון שבוצע בפועל נזק צריכה להיבחן אף היא לפי נסיבות המקרה (ראה סעיף 21 לפסה"ד שניתן בעניין אוטו שי). אני סבורה כי במקרה דנן הוכח שיעור הנזק גם ללא חשבונית. חברת דן מתקנת את האוטובוסים תיקון עצמי במוסך שלה, ולא במוסכים אחרים ומטבע הדברים אינה מנפיקה חשבוניות לעצמה". ראו נא גם פסק דין בתא''מ (שלום אשקלון) 61493-11-16 דן בדרום תחבורה (2015) בע"מ נ' מחמד אבו ריחאן (פורסם במאגרים משפטיים, 23/5/18) בגדרו בית המשפט פסק פיצויים על דרך האומדנה (40% משיעור הנזק), בגין נזקי רכוש שנגרמו לאוטובוס, הגם שהיקף הנזק לא הוכח כדבעי.

אלא מאי! התגלתה עמימות בעניין ההתחשבנות הכספית הנטענת בין התובע ובין המוסך המתקן, כפי שהדברים פורטו בהרחבה לעיל, לפיכך, ובשים לב להלכה כי אין זה צודק לדחות את התביעה אך מחמת שלא צורפה קבלה בגין התשלום בפועל והעובדה כי מצאתי את חוות דעת שמאי התביעה עדיפה על פני חוות דעת שמאי ההגנה, אני מחייב את הנתבעים, באמצעות הנתבעת מס' 2, לשלם לתובע סך של 16,554 ש''ח (70% מהנזק לפי חוות דעת השמאי מטעם התובע) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, שכ''ט עו''ד בשיעור 17.55%, שכ''ט שמאי בסך 1,580 ש''ח, הוצאות העדים כפי שנפסקו בדיון האחרון, החזר המחצית הראשונה של האגרה, ותשלום המחצית השנייה של האגרה.

סבורני שזוהי הדרך שיש לצעוד בה בנסיבות המיוחדות של תיק זה שעה שמחד נתגלתה עמימות מסוימת ביחס להתחשבנות הכספית, כאמור, ומאידך, הוברר כי חוות דעת שמאי התביעה עדיפה על פני חוות דעת שמאי ההגנה שאינה יכולה עוד לעמוד, והתובע הפנה אף לחשבונית מס חרף ההסתייגות שפורטו לעיל.

לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, לפצוי בגין נזק-גוף שהוסב לתובעת בתאונה מיום 24.3.2016.

הנתבעת אינה מכחישה את חובתה לפצות את התובעת בגין ניזקי תאונת הדרכים, והמחלוקת נסבה על שומת הפיצויים.

בהקשר זה יוער כי התובעת לקתה בירידה בשמיעה עובר לארוע התאונה ונזקקה לניתוח באוזן השמאלית.

שורש המחלוקת בין הצדדים נוגע בסוגיית הפגיעה התפקודית, ובמיוחד – גובה הפצוי המגיע לתובעת בגין הפסד הישתכרות.

עם זאת, המבחן הוא לעולם אינדיבידואלי ומושתת על העקרון של השבת המצב לקדמותו, המשמש אבן-הראשה בתורת הפיצויים בנזיקין.

התובעת התמידה במשכורת גבוהה גם בחודשים הראשונים של שנת 2016 – למעשה שכרה היה אף גבוה יותר – כך עד לתאונת הדרכים בסוף חודש מרץ.

אולם בהביאי בחשבון את מכלול האמור בתצהיר, את עדותה של התובעת בעיניין זה שהותירה רושם מהימן, ואת העדויות הנוספות, באתי לכלל מסקנה כי הישתכרותה של התובעת בשנים 2016-2015 – עד לקרות התאונה – שיקפה נאמנה את פוטנציאל ההישתכרות.

ממחצית חודש יולי 2016 עד סוף חודש מרץ 2018 – השלמה לשנתיים ממועד התאונה – יש לפסוק פיצוי לפי הפסד השכר בפועל, כלומר ההפרש בין השכר הצפוי אילמלא התאונה לבין השכר בעקבות התאונה לפי תלושי המשכורת.

...

אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, התנודתיות בשכרה של התובעת – שהיא ככל הנראה נגזרת של שיטת התגמול – מצדיקה התבוננות על פרק זמן ארוך יותר משלושה חודשים; שנית, כפי שטען בצדק ב"כ הנתבעת בסיכומיו, התובעת לא הניחה תשתית עובדתית וראייתית מספקת להראות כי שכרה צפוי היה להשביח.

סבורני, כי מדובר בהערכה סבירה של "תקופת הסתגלות", שבה ראוי להכיר בעבודתה של התובעת ב"כללית סמייל", במגבלות שקבע הרופא התעסוקתי, כמיצוי יכולת ההשתכרות.

לאחר בחינת נסיבות המקרה סבורני כי יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין עזרת הזולת.

התביעה מכוונת לפצוי בגין ניזקי רכוש, שאירעו בשל תאונת דרכים מיום 22.7.21 בשעה 22.25.

בכתב ההגנה של הנתבעת נטען, כי "המחלוקת העיקרית היא בגין הנזקים הנטענים ע"י התובע המנסה להתעשר שלא כדין על חשבון אגד! התובע טוען לנזקים שאינם קשורים לארוע נושא תביעה זו, ויוער כי התובע לא הביא אסמכתות מתאימות להוכחת הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לארוע התאונה הנטען". הנתבעת אינה מכחישה ארוע תאונה במועד האמור ואף לקחה לטענתה אחריות חלקית לקרות הארוע.

נהג האוטובוס נטען נסע בנתיבו ונאלץ לעבור לנתיב השמאלי בשל בלימה פתאומית של הרכב שנסע לפניו "ובכך נוצר מגע בין הרכבים". לטענת הנתבע היה על התובע לצרף קבלה או חשבונית המעידות על עלות התיקון ועל מנת לפוגג הטענה לנסיון התעשרות שלא כדין לאור גובה הנזק הנתבע אל מול מצבו של הרכב.

ככלל בתביעה נזיקית, המוגשת בטענה כי הנתבע חב כלפי התובע בפצוי נידרש על פי הפסיקה- "על התובע בתביעת רשלנות בנזיקין… מוטל להוכיח חמשת רכיבים אלה: ראשית, שקיימת כלפיו חובה; שנית, שהחובה הופרה; שלישית, שניגרם לו נזק עקב הפרה; רביעית, שקיים קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק וחמישית, מהו הקף הנזק (ע"א 231/84 קופת חולים של ההסתדרות נ' פאתח [6], בעמ' 319). בבוא בית-המשפט להכריע בגורלה של תביעה בסוף המשפט, השאלה הראשונה שעליו לשאול עצמו מצויה במישור העובדתי, והיא – אם כל העובדות שגרמו לתאונה במקרה הקונקרטי ידועות הן. לאמור, האם ידועה שרשרת העובדות שגרמה לניזקו של התובע, האם ידועה זהותו של המזיק, האם ידוע האופן שבו היתרחש הנזק והאם קיים קשר סיבתי עובדתי בין אותה שרשרת עובדות לבין הנזק. משניתנה תשובה חיובית על כל אלה, נותרת לבחינה השאלה המשפטית, והיא – אם השכיל התובע להוכיח במידת ההסתברות הדרושה במשפט אזרחי, כי מעובדות אלה עולה שהמזיק חב כלפיו חובה וכי הפר את חובתו ובשל כך נגרם לו הנזק. אם עמד התובע בנטל זה, יזכה בתביעתו, ואם לאו, תדחה התביעה." (ר' ע"א 1146/99 קופת חולים כללית נ' מוטי סולן, נה(4) 898 (2001)‏‏).

...

בכך קיבלתי לפנים משורת הדין, לאחר ששוכנעתי בקרות התאונה, חלק הארי בגרסת התובע תוך שלא זקפתי לחובתו העדר זימון הנהג, העדר הצגת תמונות מקרות התאונה וממצאי חוות הדעת כמתואר על יסוד גרסתו.

מכל האמור הנתבעת תשלם לתובע סך כל הסכומים הבאים: 5091 ₪ בגין כיסוי לפגוש קדמי.

ביתר ההוצאות ישא כל צד. הנתבעת תשלם לתובע הסכומים האמורים בתוך 30 ימים.