תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים: מחלוקת על מנגנון הפציעה

הראשונה - המסגרת הנורמאטיבית לדיון בפיצויים בגין נזק גוף - מפגיעה, פציעה או מקרה מוות - עקב תאונת דרכים, היא חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן "חוק הפיצויים) סעיף 8 לחוק קובע כלל ייחוד עילה, לפיו קיום עילת תביעה לפי חוק הפיצויים שולל עילת תביעה בגין נזק גוף לפי פקודת הנזיקין ואינו מאפשר הגשת תביעה "נוספת" בעילות נזיקיות.

כלל ייחוד העילה לפי סעיף 8 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אין מחלוקת בין הצדדים, כי המנוח נפגע תאונת דרכים, כהגדרת מונח זה בחוק הפיצויים.

סעיף 2(א) לחוק קובע, באופן אבסולוטי, כי "... המשתמש ברכב מנועי (להלן - הנוהג) חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שניגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב". סעיף 8, שכותרתו "ייחוד עילה", קובע כי "(א) מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון... (ג) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי לגרוע מתביעה על פי פקודת הנזיקין של מי שאין לו עילת תביעה על פי חוק זה". חוק הפיצויים קובע, איפוא, מנגנון מיוחד לפצוי נפגע בתאונת דרכים.

...

לפיכך, דין התביעה נגדו להידחות.

סיכומו של דבר, אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף שהגישה הנתבעת מס' 2.

מנגד, אני מקבל את בקשת הנתבע מס' 1 ומורה על דחיית התביעה נגדו.

בפני תביעת נזיקין עפ"י חוק הפלת"ד. התובע, בן 30, הנדסאי אלקטרוניקה ומחשבים עבר ת.ד. ביום 28.1.08, כאשר החליק עם רכבו, איבד שליטה והיתנגש במעקה הבטיחות וכתוצאה מהתאונה נפגע התובע בכל חלקי גופו.

ב"כ הנתבעת המלומד טען, כי התובע כלל לא הוכיח כי אכן נפגע בתאונת דרכים וכי המסמך היחיד בו יש תעוד לפגיעה בתאונת דרכים הנה מביה"ח אליו פנה התובע, ובכל החומר לאחר התאונה אין כלל תעוד רפואי.

כמו כן קבעתי שנכותו הרפואית של התובע תעמוד בשיעור של 8% ונכותו התפקודית (הפגיעה בכושר ההישתכרות) של התובע בעקבות התאונה תהייה בשיעור 5%.

ביום 10/9/019 היתקבל העירעור על ידי ערכאה מציעא שהחזירה את התיק אלי לצורך הוצאת פסק דין משלים, לאחר שקבעה ש: "אין מחלוקת על כך שבית המשפט קמא קיבל את חוות דעתו של המומחה פרופ' אהרנפלד בדבר העידר קשר סיבתי בין התאונה ובין מחלת הפיברומיאלגייה שממנה המערער סובל. ברם קיים חסר בפסק-הדין, שבא לידי ביטוי באי-היתייחסות, מוחלטת, לחקירתו הנגדית של המומחה ולטענות המערער-הנפגע כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיו, שמהן עולה כי לגישתו, על אף חוות הדעת הכתובה, קיים קשר סיבתי כאמור, דבר שנלמד גם מחקירה זו." וכך העיד המומחה (עמ' 18-19 שורות 11-29 לפרוטוקול מיום 1.1.18): "ש. אתה מסכים שהטקסט של הוכבר מדבר על אחוזים מינוריים שמשייכים את מחלת הנשיקה לפיברו'?

למעשה כל המחקרים נעשו על תאונת במנגנון צליפת שוט, יש מאמרים שמדברים על ת.ד. עם חבלה בגפיים? בצואר זה הרבה יותר שכיח.

...

שוכנעתי כי מצבו הנפשי הקודם כגון האבל והחרדות מהם סבל התובע הן שקשורות להתפתחות הפיברומיאלגיה ולא התאונה.

לסיכום: חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה 1975 ותקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז 1986 העניקו מעמד חשוב למומחה הרפואי שממונה מטעם בית המשפט.

אי לכך ולאור כל האמור לעיל, התוצאה תישאר כפי שנקבעה בפסק הדין המקורי.

לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, לפצוי בגין נזק-גוף שהוסב לתובעת בתאונה מיום 24.3.2016.

הנתבעת אינה מכחישה את חובתה לפצות את התובעת בגין ניזקי תאונת הדרכים, והמחלוקת נסבה על שומת הפיצויים.

לדידי, אין בכך כדי לשלול מניה וביה אפשרות כי מומחה בתחום אחר (ראומטולוגיה) יקבע קשר סיבתי על-בסיס מנגנון רפואי אחר, לאמור: היות הטינטון חלק מתסמונת הפיברומיאלגיה (הקשורה, כשלעצמה, לתאונה).

כאן המקום להעיר כי התובעת נבדקה גם על-ידי המוסד לביטוח לאומי; תחילה נקבע כי לא נותרה לה נכות צמיתה עקב התאונה, ובהמשך – לאחר שהוגשו למוסד לביטוח לאומי כלל חוות הדעת של הרופאים מטעם בית המשפט – הוכרה התובעת בשיעור של 5% עקב התאונה, זאת בגין הפגימה בתחום הראומטולוגיה.

כמובן, קביעת המוסד לביטוח לאומי אינה משפיעה על הערכת הנכות בהליך הנזיקי שלפניי, ויש להזכיר כי שלושה מבין ארבעת המומחים שמונו בתיק זה כלל לא זומנו לחקירה, ומומחה אחד העיד ועמד על מסקנותיו.

...

אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, התנודתיות בשכרה של התובעת – שהיא ככל הנראה נגזרת של שיטת התגמול – מצדיקה התבוננות על פרק זמן ארוך יותר משלושה חודשים; שנית, כפי שטען בצדק ב"כ הנתבעת בסיכומיו, התובעת לא הניחה תשתית עובדתית וראייתית מספקת להראות כי שכרה צפוי היה להשביח.

סבורני, כי מדובר בהערכה סבירה של "תקופת הסתגלות", שבה ראוי להכיר בעבודתה של התובעת ב"כללית סמייל", במגבלות שקבע הרופא התעסוקתי, כמיצוי יכולת ההשתכרות.

לאחר בחינת נסיבות המקרה סבורני כי יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בגין עזרת הזולת.

בפניי תביעת נזיקין לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

עיקרה של המחלוקת בין הצדדים נוגעת לנכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה, השלכותיה התפקודיות, וסכום הפצוי המגיע לו. לטענת התובע, היה על המומחה להעמיד את נכותו האורתופדית על 5% לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות הביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, שכן מצבו הקודם הוא חסר משמעות ואינו מצדיק ייחוס של 2.5% מהנכות שנקבעה.

ברשומה הרפואית שהוצגה בפניו תועדה תאונת דרכים במנגנון אחורי בסוף אוגוסט 2009, שלאחריה פנה התובע לקופת חולים ביום 1.9.09 וביום 9.9.09, תועדו תלונותיו בגין כאבי צואר וגב תחתון ובוצעו צילומים שפוענחו כתקינים.

הרשומה הרפואית בה מתועדים כאבים בהקשר לתאונה נמשכת על פני תקופה של כשנה אחת, הוצגו בפניו רישומים מיום 20.8.19 בהם התלונן התובע על כאבי גב תחתון "סיפור חוזר", אולם בפניה זו אין אזכור חבלה או תאונה ולא ניתן לייחס פניה זו לתאונה.

בתשובות לשאלות ההבהרה, אישר המומחה כי קביעת הנכוי בגין מצב קודם הנה הערכה המבוססת על נתוני הרשומה הרפואית; כי בגין תאונת הדרכים משנת 2009 פנה התובע 3 פעמים בלבד לקופת החולים ומלבד צלומי רנטגן לא ביצע טפול רפואי; כי מאז הפניה השלישית בחודש 2/2010 ועד לאירוע השני ביום 26.1.14 אין אף תלונה של התובע על הצואר; וכי בגין האירוע משנת 2014 פנה התובע 3 פעמים בלבד לקופת חולים ומלבד צלומי רנטגן לא ביצע אף טפול, אם כי ציין שהתובע הופנה לפיזיותרפיה אך לא הוצג תעוד שביצע טיפולים אלו.

...

לאור כל האמור, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים והבאתי בחשבון כלל השיקולים כמפורט לעיל, אני פוסקת לתובע סכום פיצוי גלובלי של 5,000 ₪ בגין עזרת צד ג' בעבר ולעתיד.

סוף דבר אני פוסקת לתובע פיצויים כדלקמן: הפסדי שכר לעבר הפסדי שכר לעתיד (כולל פנסיה) 56,590 ₪ 45,000 ₪ עזרת צד ג' בעבר ובעתיד 5,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד 3,000 ₪ כאב וסבל 4,090 ₪ סה"כ 113,680 ₪ הנתבעת תשלם לתובע סך של 113,680 ₪ ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד כדין בשיעור של 15.21% (כולל מע"מ).

כן תשלם הנתבעת לתובע החזר אגרת בית משפט כפי ששולמה בפועל, והחזר תשלום חלקו של התובע בשכ"ט המומחה (2,633 ₪).

עניינה של תביעה זו ניזקי גוף שנגרמו לתובעת עקב תאונת דרכים מיום 12.3.18.

כמו כן התקבלה ההודעה לצדדים שלישיים 1 ו – 3, נהג הרכב ומתירת השמוש כאשר חלקו של הנהג בחלוקת האחריות הנזיקית הוא 75% וחלקה של מתירת השמוש 25% והם חויבו, ביחד ולחוד, לשפות את קרנית בגין כל סכום שתשלם לתובעת או לצד ג' בגין התאונה.

סיכומי הצדדים הצדדים חלוקים ביניהם על מספר נקודות שהעיקריות בהן האם נותרה לתובעת נכות כתוצאה מן התאונה, וככל שנותרה נכות האם זו תפקודית; האם קיים קשר סיבתי בין הנזק לתאונה לאור נסיעתה של התובעת לתאילנד מיד לאחר התאונה; ונזקיה של התובעת.

בעיניין הקשר הסיבתי בין התאונה למצבה הרפואי של התובעת קובע ד''ר כליף (עמוד 8 סעיף ה') כי "לאור מנגנון הפציעה והממצאים המתועדים היטב בסמוך לאחריה, ובהעדר רישום רפואי בדבר פגימה רלוואנטית קודמת, ניתן לקבוע כי מיתקיים קשר סיבתי בי התאונה מיום 12.3.18 למצבה הרפואי המפורט". על כן, בכל הנוגע לאחוזי הנכות סובלת התובעת מנכות פלאסטית בשיעור 10% בשל הצלקות ברגלה שאף הוצגו בפניי במעמד הדיון.

...

המומחה קובע לסיכום כי "הפציעה הנדונה לא הותירה הגבלה בתנועה, חולשה מוטורית, הפרעה ביציבות או פגימה אורתופדית קבועה אחרת כלשהי. ניתן לקבוע אפוא שהתובעת אינה סובלת כיום ממגבלה תפקודית בתחום האורתופדי". יש לציין כי על פי חוות דעתו של ד''ר כליף תלונתה היחידה של התובעת בפניו ביחס לתפקודיות הצלקת היא "אודם מקומי ונפיחות לאחר מקלחת חמה, והתעייפות של הרגל לאחר הליכה ארוכה". חרף היותו של ד''ר בר מאיר מומחה פלסטיקאי שהקביעה היא בתחום מומחיותו, חוות דעתו ומסקנותיו נכונות למועד בדיקתו (שבכל הנוגע לנכות פלסטית היתה בשלב יחסית מוקדם של התייצבות מצב הצלקות).

סיכום סיכום נזקי התובעת: אובדן כושר השתכרות לעתיד - 30,000 ₪ הפסדי פנסיה – 3,750 ₪ עזרת צד ג' בעבר – 15,000 ₪ הוצאות רפואיות בעבר - 5,000 ₪ כאב וסבל - 31,223 ₪ סה''כ פיצוי - 84,973 ₪ על כן אני מחייב את הנתבעים בפיצוי התובעת בסך של 84,973 ₪.

כמו כן, אני מחייב את צדדי ג' 1 ו – 3 בשכ''ט עו''ד קרנית והוצאות משפט בסך 7,500 ₪.