תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים שגרמה לשבר בפרק ירך

בפניי תביעת פיצויים בגין ניזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, עקב תאונת דרכים מיום 20.4.09.

בהתאם להחלטת בימ"ש השלום בעכו מיום 14.3.12 הותר תיקון כתב התביעה באופן שעיקרו צירוף צד ג' 2 כנתבע נוסף (לאור טענת התובע כי לא ידוע לו בודאות מי מנתבעים 1 או 2 נהג ברכב בעת התאונה), וכן הוספת עילות תביעה חלופיות לפי פקודת הנזיקין (למקרה שייקבע שלתובע אין עילה לפי חוק הפלת"ד).

כעולה מחוות דעתו מיום 25.8.13 נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% עקב התאונה בגין הגבלה קלה בפיסוק ירך ימין ללא הגבלות בשאר טווחי תנועות פרק הירך.

לתמיכה בגירסתו הגיש התובע טופס "סיכום אישפוז 1785032" (צורף כנספח בלתי מסומן לתביעתו המקורית) ממנו עולה כי התובע אושפז מיום התאונה (20/4/09) ועד ליום 4/5/09 בביה"ח רמב"ם אליו הובהל בסמוך לאחר התאונה, כאשר "לדבריו ביום קבלתו נדרס במכוון ונחבל בגפה ימנית תחתונה בלבד". ראו גם הדברים שנרשמו בסיכום האישפוז: "בן 40 אושפז במחלקתינו בשל שבר סבטרוכנטרי צואר ירך ימין ושבר טרימלאולרי בקרסול ימין אשר לדבריו נגרמו כתוצאה מתאונת דרכים כהולך רגל". בנוסף, הגיש התובע דו"ח מד"א (סומן מוצג ת/1), שם צוין כי התובע פונה ע"י אמבולנס ביום 20.4.09 מכפר מנדא, כאשר נרשם בחלק התחתון של הדו"ח (ככל שניתן לקרוא את כתב היד): "הנ"ל נמצא על הכביש לפי ד..ר (כנראה דבריו ג',נ) נדרס על ידי רכב שבגע (צ.ל פגע ג'.נ) ופ..ח" (המילה לא ברורה ג'.נ).

...

התביעה נגד הנתבעים 1+2 נדחית.

התובע ישלם לנתבעים 1+2 שכ"ט בסך 3,500 ₪ כולל מע"מ. הודעת צד ג' נגד צדדי ג' מס' 2 + 3 מתקבלת במלואה, ואני מחייב אותם, הדדית, לשפות את קרנית בגין מלוא החיובים שנפסקו נגדה לזכות התובע.

הודעת צד ג' נגד צד ג' 3 נדחית.

ענייננו בתביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1990, בתאונת דרכים מיום 31.3.14 (להלן: "התאונה" או "הארוע") בעת שנהג באופנוע חסר מספר רשוי תוצרת הונדה שנת ייצור 2003 (להלן: "האופנוע"), אשר היתנגש ברכב מיצובישי מ.ר. 7954365 (להלן: "הרכב"), ואשר היה נהוג ע"י נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע) ומבוטח בביטוח חובה אצל נתבעת מס' 2.

האופנוע לא היה מבוטח בביטוח חובה, כך שהתביעה מוגשת על פי פקודת הנזיקין, ולא על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

לכתב התביעה צירף התובע שתי חוות דעת רפואיות, הראשונה בתחום האורתופדי של ד"ר גאזי חביבאללה בה קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 10% בגין פגיעה בשרירים של פרק הירך, 10% בגין שבר של עצם הירך משמאל, ו- 10% בגין צלקת.

הנזק: בעקבות התאונה נפגע התובע בירך שמאל, ובצילום CT אובחן כסובל משבר בעצם פימור וטיביה, הוא נותח בהרדמה כללית ועבר שיחזור סגור וקיבוע הפימור ע"י מיסמר תוך לשדי, ובאשר לשבר בטיביה הוחלט על טפול שמרני.

נתון נוסף שיש להביאו בחשבון הוא תאונת הדרכים הנוספת בה היה מעורב התובע במרץ 2016, בה נגרם לו שבר בקרסול שמאל, ובגינה אף נקבעה לו נכות אורתופדית בשיעור 15% (ראה עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 7-8).

...

בהתחשב במכלול הנתונים דלעיל, אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע היא בשיעור 10%.

בהתחשב בכל הנתונים הללו, אני קובעת כי יש בסכום של 25,000 ₪ כדי להוות פיצוי הולם בראש נזק זה. באשר לכאב וסבל, ובהתחשב במהות הפגיעה, בהליך הטיפולי אותו עבר בעקבותיה, בנכות שנותרה לו, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 74,000 ₪ בראש נזק זה. באשר להוצאות הרפואיות, לא הוצגו קבלות על ההוצאות שנגרמו לתובע ולבני משפחתו בעקבות התאונה.

לסיכום, אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 246,470 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 43,250 ₪.

לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, דיווי שפורן, יליד שנת 1983, לטענתו, בתאונת דרכים מיום 7.12.97, בעת שהיה כבן 14 שנה.

כתב התביעה הוגש לבית משפט זה בשנת 2003 והתובע ביסס את תביעתו על עילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן - "חוק הפיצויים"), ועל עילה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

עוד קבעה המומחית כי לתובע "ירידה בשמיעה באוזן שמאל עם ממוצע תדירויות הדיבור משמאל של 32 דציבל באויר, (...), בעוד באוזן ימין השמיעה בגדר הנורמה, אינה מקנה אחוזי נכות לפי חוק הביטוח הלאומי". ג. המומחה פרופ' גרשון וולפין – אורטופדיה בחוות דעתו מיום 28.8.11 קבע פרופ' וולפין כי לאחר התאונה נותרה לתובע נכות רפואית צמיתה בתחום האורטופדי בשיעור 35.2%, בהתאם לפירוט שלהלן: (1) 10% בגין הגבלות תנועות סיבוב של פרק ירך שמאל, לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות המל"ל. (2) 10% בגין חיבור שבר במנח גרוע של עצם ירך ימין, לפי סעיף 47(2)(א) לתקנות המל"ל. (3) 10% בגין מצב הצלקות בירכיים, לפי סעיף 75(1)(ב) לתקנות.

שיעור הנכות התפקודית א. תצהיר התובע ועדותו בבית המשפט התובע הצהיר כי למיגבלות הרפואיות והנכויות מהן סבל בעקבות התאונה הייתה השפעה מכרעת על חייו וכי מסלולם השתבש לחלוטין (סעיף 20 לתצהיר התובע).

...

יחד עם זאת, לאור גילו הצעיר של התובע ולאור נכותו האורטופדית נראה לי כי נכון וצודק יהיה לפסוק לתובע סכום פיצוי גלובלי בראש נזק זה בסך 40,000 ₪, וכך אני מורה.

אחרית דבר אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לפצות את התובע בסכומים שלהלן: א. כאב וסבל – 121,636 ₪.

בנוסף לאמור לעיל אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מן הסכום הפסוק בתוספת מע"מ כחוק.

האם זכאית רחל לתבוע את הצוות הרפואי, בגין אותה רשלנות, בעילה על-פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: הפקודה או פקודת הנזיקין), או שמא עומד לה לרועץ עיקרון ייחוד העילה, הקבוע בסעיף 8(א) לחוק הפיצויים? זו השאלה העומדת להכרעה בעירעור זה. העובדות, ההליכים וטענות הצדדים ביום 11.6.91 נפגע המערער בתאונת דרכים, ונגרם לו שבר בפרק ירך ימין.

לצורך הגשמת מטרות אלה, העומדות ביסוד חוק הפיצויים, נקבע, בין היתר, עיקרון ייחוד העילה שבסעיף 8(א) לחוק, וזו לשונו: "מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון". על-פי עיקרון זה, מקום שבו קמה לנפגע עילת תביעה על-פי חוק הפיצויים, נשללת ממנו עילת התביעה בשל נזק גוף, על-פי דיני הנזיקין הכלליים, וכדברי א' ריבלין בספרו תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהדורה חדשה מעודכנת, תש"ס): "החוק אינו בא להוסיף על ההסדר הכללי או להשלימו, כי אם להמירו בהסדר שונה, כל אימת שהנזק נובע מפגיעת גוף בתאונת דרכים" (שם, בעמ' 36).

...

ביסוס ואחיזה למסקנה זו ניתן למצוא בלשון סעיף 8(א) לחוק הפיצויים, שתחילתו במילים: "מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על-פי חוק זה...", ללמדנו כי מקום שאין מוקנית עוד עילה על-פי חוק הפיצויים, משום שזו מוצתה, אין תחולה לעקרון ייחוד העילה.

סיכומו של דבר – הייתי מציעה לקבל את הערעור ולבטל את פסק דינו של בית משפט קמא, לפיו נדחתה על הסף תביעת הרשלנות שהגיש המערער כנגד המשיבים.

זכותו של אחראי על פי החוק ששילם פיצויים תלוייה, כך נפסק, בזכותו של הנפגע עצמו לקבל פיצויים, מהמזיק הנוסף; והתוצאה היא שאין למי ששילם פיצויים על פי החוק, זכות חזרה על מזיק צד שלישי, אפילו הוכח אשמו: ע"א 3765/95 אכרם חוסיין נ' ד"ר טורן, פד"י נ(5) 573.

התובע, יליד 11/12/1922, מבקש לחייב הנתבעות לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב תאונת דרכים שארעה ביום 16/2/01, בהיותו בן 79, בה היה מעורב כנוסע.

תוצאה כזו עומדת בניגוד לרציה של צדק מתקן, העומד ביסוד דיני הנזיקין ואף ביסוד חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

פרופ' סגל העריך נכותו הצמיתה של התובע בגין השבר בעמוד השידרה בשיעור של 5%, ובגין הפגיעה בברכיו שנגרמה עקב השברים בעצם הירך הימנית התחתונה, בשוק השמאלית ובפטלה השמאלית-בשיעור של 20%.

עוד הוברר כי החווה עוברת הליך שינוי כדי להתאימה לצרכי ביתו של התובע שנפגעה גם היא בתאונה, ובו יש להיטיב גם עם התובע, וכפי שעלה בעדותו של מר גולד, חתנו: "לשאלתך אם ניהלנו את התביעה של אישתי ושם בין היתר קבענו הסדרת משטח הליכה נוח והבאנו מומחה וקיבלנו פיצויי והאם המשטח הזה כבר סודר – אני אומר שהפיצוי התקבל ללא שום קשר לתביעה הזו. אני משיב שלא סידרנו משטח ואנו כרגע בשלבים להכנת תשתיות ואין לי מושג כמה זמן זה יקח – אולי שנה. את הפיצוי קיבלנו באפריל השנה בערך" (עמוד 63 לפרוטוקול).

מתוך גילו של התובע ומצבו קודם התאונה הינה לא נראה כי היה מתאפשר לו לגור בחווה עד תוחלת חייו (וראו שוב בעדותו של פרופ' פרקש), ומתוך העובדה כי בסופי שבוע הוא מגיע לחווה ומצליח להתהלך בה, מתוך כל המקובץ לעיל אודות מגבלותיו עקב התאונה ודרך היתנהלותו, אני מוצאת לחייב הנתבעות לשאת במימון מלא של שהייתו בבית האבות משך שלוש שנים אחר שיחרורו מביה"ח "לוינשטיין" (פרק זמן הנראה סביר וראוי), ומאז ועד תוחלת חיים-ב-1/3 מעלות הדיור.

...

בית המשפט המחוזי, על-ידי כבוד השופט הנדל, דחה טענות הנתבעות וקיבל טענות התובע בקובעו כי: "החומר שהוגש תומך במסקנה לפיה אין ביכולתו של המבקש להמשיך לגור בחווה בה התגורר עובר לתאונה. הוא זקוק לסיוע רב הקף, אותו יכול לקבל בבית אבות". ובאשר להפחתה הנ"ל בה נקט כב' השופט א. יעקב, מצא כי אין לקחת אותה בשקול, מאחר ומדובר בהכנסה פוטנציאלית, אחר שאבחן עניינו של התובע ממה שנאמר בספרו של כב' השופט א. ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב פיצויים, בעמוד 636, וכך קבע:-"...

לציין כי התובע ביקש להגדיל התשלום בו תחוייבנה הנתבעות בגין שהייתו בבית האבות ל-1/2 5 שנים, תוחלת חייו (סעיף 16 לסיכום טענות ב"כ התובע, וראו עוד להלן).

חישוב נזקיו של התובע ייעשה, אם כן, דרך שונה מזה בו אנו מורגלים-גם מתוך מועד התאונה, מעבר הזמן מאז ועד היום, גילו, מעברו לבית האבות והתנהלותו מאז ועד היום ומהיום ואילך, ובהמשך לאמור לעיל תשלמנה הנתבעות לתובע, פיצוי בסך של 634,116 ₪ בגין ראשי הנזק: הפסדי שכר, עזרת הזולת (עבר עתיד), עזרת מיטיבים (עבר עתיד), ניידות והוצאות רפואיות (עבר עתיד), פיצוי לא ממוני (כאב וסבל), מימון מלא של בית האבות משך 3 שנים אחר התאונה, ומאז עד היום בשיעור 1/3 – בתשלום אחד, ועוד תשאנה הן בתשלום עיתי, מהיום ועד תוחלת חייו של התובע, סך המגיע ל-1/3 מעלות שהייתו בבית האבות, ולפי הפרוט הבא: 1 מימון בית אבות (לפי 6,061 ₪ X 36 חודשים מ-1/9/01 עד 31/8/04)-מאחר והסכום שולם אין הוא משוערך, סך של-218,196ש"ח 36.

סוף דבר 38.