תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים שגרמה לחבלות של ממש

בפניי תביעה לפצוי התובע בגין תאונת הדרכים שאירעה ביום 10/5/15.

הנאשם נהג בחוסר זהירות, החל לפנות שמאלה מבלי שנתן תשומת לב מספקת לדרך, לא נתן זכות קדימה לרכב המעורב שהגיע מול כיוון נסיעתו וגרם לתאונה בכך שפגע בו. כתוצאה מהתאונה ניחבל המעורב חבלות של ממש בדמות שבר ביד שמאל וכלי הרכב המעורבים נזוקו כאשר הנאשם לאחר ההיתנגשות עלה על שטח ההפרדה והיתנגש בעמוד שהיה מוצב במקום" ביום 31/5/16 היתקיים מענה בפני כב' השופט אלון אופיר, הנתבע טען אז כי:- "תשובת הנאשם: אני טוען שבמהלך התאונה נהג ברכב האחר אדם צעיר שנראה לי כבן 16, לדעתי אין לו רישיון נהיגה. אני חושב שהוא יכול היה למנוע את הטעות שלי בתאונה.

אולם במקרה שלפני אין מדובר בתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אלא בתביעה לפי פקודת הנזיקין.

...

לפיכך, לא אכנס לשאלה זו ורק אציין כי בסופו של דבר נותר התובע עם כאבים ללא הגבלה בתנועות שורש כף היד, עם שבר בגוף חוליה וכן עם הגבלה בתנועות עמוד השדרה אשר מחציתה הייתה טרם התאונה.

מקובלת עלי טענת התובע בדבר אי כושר עבודה מלא עד לסוף חודש דצמבר 2015, נכון כי בחלק מהתקופה קובע המומחה מטעם בית המשפט נכות זמנית של 50% בלבד ועדיין מדובר בשני שברים, ביד ובגב, שמונעים יכולת עבודה כנהג רכב הסעות כפי שעבד התובע לפני התאונה וכן כל עבודה פיזית אחרת.

לסיכום – בשנת 2015 היו הפסדי התובע שלא יכול היה לעבוד בשיעור של 27,570 ₪.

סניגורו מסר בדיון כי נקבעו לו אחוזי נכות ומתנהלת תביעה נזיקית בעיניינו.

בית המשפט קמא ציין כי מיתחם הענישה ביחס לעבירה של גרימת תאונת דרכים שבעטיה נגרמו לנפגע חבלות של ממש נע בין שלושה חודשי מאסר בפועל לתשעה חודשי מאסר בפועל, לצד פסילת רישיון בין שלושה חודשים לשנתיים ואף למעלה מכך, כאשר קביעת העונש ההולם בתוך המיתחם תיעשה בהיתחשב במידת הרשלנות ובחומרת החבלות שנגרמו לנפגע.

בית משפט קמא הטעים כי למערער נגרמו חבלות משמעותיות עקב התאונה, וקיימת רשלנות תורמת של הנהג המעורב, ולכן המיתחם הראוי נע בין פסילה מותנית לפסילה בפועל עד 6 חודשים.

...

בעפ"ת (ב"ש) 11367-10-13 בריגה נ' מדינת ישראל (מיום 28.11.13), נדחה ערעורה של נאשמת שהורשעה בנהיגה רשלנית וגרימת תאונת דרכים.

לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים וטיעוניהם, שקלתי את האינטרס הציבורי, עיינתי בפסיקה, נתתי דעתי לכך שמדובר בתאונה, בה נגרמו חבלות של ממש והסיכון הרב הטמון בעבירות המיוחסות לנאשם הוא גבוה במיוחד ומאידך, נתתי דעתי לזמן שחלף מאז התאונה, לכך שהנאשם עצמו נפגע קשה בתאונה ואושפז, לעברו התעבורתי ולכך שהפנים את לקחי התאונה, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני דנה את הנאשם ל- 3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 2,500 ש"ח .

התובע, יליד 27.12.2001, הגיש את תביעתו לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן- "פקודת הנזיקין"), בשל נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים שארעה ביום 10.5.18.

בשל מצבו הרפואי קיבל התובע פטור משירות חובה בצה"ל. נתבעת 1 הואשמה בעקבות התאונה, והורשעה על פי הודאתה, בת"ד 8069-08-18 (להלן- "פסק הדין הפלילי") בעבירות כדלקמן: היתנהגות הגורמת נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) בתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן- "תקנות התעבורה"); נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961 (להלן- "פקודת התעבורה"); אי ציות לתמרור 302 בצומת- עצור וזכות קדימה- עבירה לפי תקנה 22(א) בתקנות התעבורה; אי מתן זכות קדימה לרכב הנע בכביש- ביציאה מחצרים- עבירה לפי תקנה 64(ב)(2) בתקנות התעבורה; חבלה של ממש - עבירה לפי סעיף 38 (3) בפקודת התעבורה.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי שיש להיעתר לבקשה, ולהשית על הנתבעות את תשלום שכר הטרחה של המומחים שימונו על ידי בית המשפט במלואו, כמימון ביניים.

כפועל יוצא, ככל שנאשם מורשע במשפט הפלילי, ניתן לעשות שימוש בממצאים העובדתיים נגדו בהליך האזרחי ללא צורך בשמיעת ראיות חוזרת.

סיכום אשר על כן אני נעתרת לבקשה ומורה כי הנתבעות יישאו בשכר המומחים הרפואיים שימונו מטעם בית המשפט, כמימון ביניים.

לשם בירור הסוגיה, נידרש היחיד להמציא לידי הנאמן עותק מכתב האישום שהוגש כנגדו בעקבות תאונת הדרכים נשוא החוב לקרנית, עותק מהכרעת הדין ומגזר הדין וכן עותק מכתב האישום ומגזר הדין המתייחס לבני מישפחת סואלחה.

בשל כלל האמור, הוגש כתב אישום כנגד היחיד במסגרתו הואשם בסעיפי אישום שונים: נהיגה בקלות ראש, היתנהגות הגורמת נזק, סטייה שמאלה מנתיב נסיעה, הפקרה אחרי פגיעה, גרימת תאונת דרכים שבה ניחבל אדם חבלה של ממש, נהיגה ללא רישיון תקף ונהיגה ללא ביטוח בר תוקף.

בכל מקרה בו נפסק על ידי בית המשפט כי היחיד ביצע עבירת ההפקרה כאמור, ברי כי היתקיים הליך תעבורתי בעיניינו ו/או הליך אזרחי בגין תביעה נזיקית לפצוי נפגע תאונת הדרכים.

...

ב"כ הממונה הצטרפה לעמדתו העדכנית של הנאמן והבהירה כי: "עמדתנו ניתנה ברוח פקודת הפש"ר במסגרתה התייחסנו לחוב של קרנית כחוב אזרחי. לאחר שעיינו בתגובת קרנית ונחשפנו לפסק הדין שניתן על ידי מותב זה, ביצענו חשיבה מחודשת במשרדינו בנוגע לעמדתנו ביחס לשאלת ההפטר על החוב של קרנית ובנסיבות הספציפיות של התיק הזה. כפי שחברי ציין היחיד הורשע בעבירת תקיפה. מדובר בעבירה שחוסה תחת החריגים של סעיף 175 לחוק, בנסיבות אלו אנו חוזרים בנו מעמדתנו וסבורים שמדובר בחוב שאינו בר הפטר. אבקש לציין כי לא מדובר בעמדה גורפת לכלל תביעות החוב המוגשות על ידי קרנית, אלא שיש צורך בבחינת כל מקרה לגופו, לרבות בחינת העבירות בהן הורשע היחיד והאם הן חוסות תחת סעיף 175" (ראה פרוטוקול מיום ה-28/04/2022, עמוד 3 שורות 19-25).

אשר על כן ובהתאם לסמכותי על פי סעיף 286(א) לחוק חדלות פירעון, אני מורה על ביטול הצו לפתיחת הליכים בעניינו של היחיד.

לאור ביטול צו פתיחת ההליכים, אני מורה כי ההגבלות שהושתו במסגרת הצו לפתיחת ההליכים מבוטלות.

לשם הזהירות, אני מורה כי הגשת בקשה עיקרית חדשה תהא כפופה להלכת אלקצאצי (ע"א 8673/13 אלקצאצי נגד כונס הנכסים הרשמי (2.4.14) וכן לתשלום מקדמי על סך של 4,000 ₪, אשר יהווה תנאי להגשתה של הבקשה ואשר יופקד במעמד הגשתה בקופת הממונה.

בעקבות אותה תאונה הוגש נגד הנתבע 1 כתב אישום בבית משפט לתעבורה בנצרת, המייחס לו עבירות של סטייה מנתיב נסיעה בנסיבות מחמירות, אי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה, נהיגה בחוסר זהירות , היתנהגות הגורמת לנזק ולחבלה של ממש לפי סעיף 38 לפקודת התעבורה (ת"ע 10280-12-18 מדינת ישראל נ' ראובן יוסף גול).

אדון להלן בראשי הנזק השונים: כאב וסבל - נזק לא ממוני בהתאם להלכה הפסוקה, סכומי הפצוי בגין כאב וסבל ונזק ללא ממוני שחלים בתביעות לפי חוק הפלת"ד אינם חלים בתביעות המתינהלות לפי פקדת הנזיקין ואינן מוגבלות בתקרות הקבועות בחוק הפלת"ד, גם כאשר עסקינן באירוע שבמהותו מהוה תאונת דרכים (ככל שהיה לתובע כסוי בטוחי).

דיון והכרעה בהתאם לפסיקה –תובע שנידרש להחליף את דירתו בעקבות נכות שנגרמה לו בעקבות התאונה ובשל העידר תנאים מתאימים בדירה הקיימת, או תובע שנידרש לבצע התאמות שונות בדירה הקיימת, כי אז קמה לו הזכות לפצוי על הוצאות שינוי הדיור והתאמתה לצרכיו, זאת בין אם לצורך הרחבת הפתחים בדירתו או גישה נוחה יותר, ובין אם לשם החלפת הדירה לדירת קרקע או דירה עם ממעלית.

...

לסיכום, מצאתי לפסוק לטובת התובע הפסד שכר לעבר בסכום של 85,000 ₪.

לאור כל האמור התובע לא הוכיח כי הוא נדרש לבצע התאמות דיור או להחליף את דירתו בשל הנכות שנגרמה לו בעקבות התאונה – כאשר גם שיעור הנכות האורתופדית 24%, וטיב הפגימה אין בהם די כדי לבסס הטענה.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד 80,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר לעתיד 20,000 ₪ סה"כ נזק 620,625 ₪ ניכוי אשם תורם בשיעור 30% 186,187 - ניכוי תשלומים תכופים 25,000 ₪ - סה"כ 409,438 ₪ (במעוגל) התוצאה: אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 409,438 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסכום של 95,808 ₪, והחזר אגרת תביעה.