תביעת נזיקין בגין תאונת דרכים עקב רשלנות נהיגה לאחור

טענות התובע: תביעה זו תחילה בעילה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] ולחלופין לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 .

היות והוא היה שתוי, אורין הכניסה את התובע למושב האחורי, ישבה מקדימה ובת אל לקחה את מפתחות הרכב ונהגה.

האם התובע טוען שמדובר בפגיעה במכוון, שאז יש לבחון את סעיף 23 לפקודה הכולל בתוכו יסוד נפשי של כוונה והנטל מוגבר; או האם מדובר בתאונת דרכים בעקבות רשלנות או חוסר זהירות מצד הנתבע? בכתב התביעה נטען: "הנתבע 1 נהג בזדון ו\או ברשלנות ו\או בחוסר זהירות ". אמירה זו כוללת בתוכה גם יסוד נפשי של כוונה או זדון, וגם רשלנות.

אך למעלה מהצורך, בין אם מדובר בעוולת תקיפה לפי סעיף 23 ובין אם מדובר בעוולת הרשלנות , התובע לא הצליח להוכיח את אחריות הנהג הפוגע לקרות התאונה ועל כן דין התביעה להדחות.

בדוח המיון צויין "לדבריו הלילה היה מעורב בתאונת דרכים היה עם חגורה ניפתחו כריות אוויר... לדבריו מעורב בתאונת דרכים ישב מאחור , ניכנסו בעץ, היה חגור ניפתחו כירות אויר ניחבל באף ומצח יתכן שאיבד הכרה למס' שניות ללא הקאות". למרות שהתובע ניכנס לפרטי התאונה בפני רופאיו במיון וציין כי היתנגש בעץ, אין זכר למרדף כנטען כעת בתביעה.

...

ההתכתבות חודשים לאחר האירוע, אינה חד משמעית ולא ניתן לפרשה באופן שיוביל למסקנה כי היה מרדף כנטען שגרם לתאונה.

בקשה זו נדחית.

לסיכום: התביעה נדחית.

בפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף מהם סבל התובע עקב תאונת דרכים שארעה ביום 30.1.2004.

בהקשר זה קבע בית המשפט כי לתובע ולאביו היה אינטרס להעיד כי לא ניתנה לנתבע רשות לעשות שימוש ברכב, שאם לא כן הייתה עדותם מאיינת את סכויי התובע "לזכות בפצוי מחברת הביטוח בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בתאונת הדרכים". בית המשפט הוסיף כי "גרסת הנאשם לפיה הרשה לו אביה של ארוסתו, נזאר זבידאת, לנהוג ברכב עולה בקנה אחד עם ההיגיון הבריא ועומדת במבחן השכל הישר שכן, קשה להניח שהנאשם כחתן לעתיד היה נוטל את הרכב של אביה של ארוסתו ללא רשותו של האחרון." (עמ' 2, ש' 10-19) את תביעתו לפיצויים בגין ניזקי גוף הגיש התובע כנגד הנתבע, אשר נהג ברכב בעת ארוע התאונה, וכן נגד הנתבעת מספר 2, קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"), תאגיד אשר הוקם מכוח סעיף 10 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

בכתב התביעה או בסיכומיו לא טען התובע לעילה נזיקית כנגד הנתבע (סעיפים 5 ו-7 לכתב התביעה; סעיפים 4 ו-27 לסיכומי התובע).

בצלומי עמוד שדרה גבי ומותני מיום 7.4.2017 – הודגם מצב לאחר שבר יציב עם דחיסה קלה בקיר קדמי של חוליה D12, אשר היתחבר היטב ללא פריצה של פרגמנטים של עצם לקיר האחורי של החוליה לתוך תעלת השידרה.

אשר לתכלית הסייג שנקבע בסעיף 7(2) לחוק הפיצויים נקבע ברע"א 9121/00 יורם ירוחם לוי נ' "מנורה" חברה לביטוח בע"מ, פ''ד נז(5) 337 כי מדובר בתכלית עונשית בעיקרה: "שלילת הזכאות לפצוי ממי שניפגע בתאונה שעה שהשתמש ברכב ללא רשות (או ממי שנסע ברכב ביודעו על השמוש האמור), כאמור בסעיף 7(2), וממי שהרכב שימש לו, או סייע בידו, לבצוע פשע, כאמור בסעיף 7(4), נובעת בעיקרה משיקולים עונשיים טהורים. במקרים אלה טמון בהתנהגותו – הפלילית – של הנפגע פגם מוסרי חמור, הקשור בשימוש ברכב. פגם זה מקים עילה לשלול את זכאותו לפצוי ולחשוף אותו, אם נפגעו צדדים שלישיים, לתביעת חזרה מצד הקרן. ודוק, הזיקה הסיבתית הצריכה לעניין היא הזיקה בין השמוש ברכב לבין הפעילות העבריינית, ואין נידרשת זיקה סיבתית בין השמוש ברכב לבין קרות התאונה. ברי איפוא כי שלילת הפצוי מכוח הוראות סעיפים 7(2) ו-7(4) לא נועדה להרתיע מפני היתנהגות המגבירה את הסיכונים בדרכים, שכן ייתכן שנהיגתו של הנפגע לא הייתה רשלנית כלל ועיקר. אכן, הטעם העקרי לשלילת הזכאות במקרים אלה הוא עונשי טהור, לאמור ש/לא יהא חוטא נשכר/.

...

משקבעתי כי התביעה אינה מגלה עילה לפי חוק הפיצויים, דין התביעה כנגד הנתבעת להידחות – וכך אני קובעת (לעניין זה ראו פסק דינו של כב' השופטת ד' צרפתי בת"א (נצ') 32969-04-11‏ ‏ ראמי טנוס נ' א' ס'‏ (6.10.2013), סעיף 40 לפסק הדין, ערעור שהוגש ונדון בע"א 7786/13 – נמחק).

ח – סופו של דבר אשר על כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

לאחר שעיינתי בפירוט ההוצאות ושקלתי את כלל נסיבות העניין, אני מחייבת את התובע לשלם לקרנית הוצאותיה בסכום כולל של 8,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪.

בפניי תביעה כספית נזיקית על סך - 19,435 ₪.

עניינה של התביעה ניזקי פח עקב תאונת דרכים.

נטען, כי התאונה ארעה בשל רשלנותה וחוסר זהירותה של התובעת, שלא שמרה מרחק מהרכב שלפניה ופגעה בו. כמו כן, כפרו הנתבעים בנזקים הנטענים בכתב התביעה, טענו כי הם לא מפורטים, לא מוכחים, ואין כל קשר סיבתי, בין הנזקים הנטענים, לארוע התאונה.

מאחורי ה"סוזוקי", נסעה התובעת, כשהיא נוהגת ברכב "סריון". היא מסרה במישטרה, שהיא הבחינה ברכב ה"סזוקי" שלפניה בולם בלימת חרום, ולכן בלמה בפתאומיות, אך לא הספיקה לעצור את רכבה, והתנגשה ב"סוזוקי" בחלקו האחורי, ורק לאחר מכן, היתנגש בה ה"פיג'ו", הנהוג ע"י הנתבע 1, ורכבים אחרים, שהיו אחריה, התנגשו "בשרשרת" זה בזה.

הדברים מצוינים כאן, הואיל ויש בהם כדי להסביר את מניעיה וגירסתה המתכחשת של התובעת, בבית המשפט, לצורך תביעתה, ומכיוון שיש להם השלכה על חבות התובעת וחב' הביטוח המעורבות (של רכב התובעת, של הסזוקי בו נהג בן זוגה ושל הרנו), הואיל ולפי גרסת בן הזוג במישטרה, הוא קודם נפגע ע"י רכב התובעת מאחור, ורק אח"כ נהדף אל עבר ה"רנו".

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, שמעתי את עדותם בפניי, עיינתי בראיות שכל אחד מהצדדים מסתמך עליהן, וכן עיינתי בתיק החקירה האמור, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

בנסיבות מצטברות אלה, אני דוחה את גרסתה של התובעת לקרות התאונה, כגרסה בלתי מסתברת ובלתי אמינה באשר היא סותרת חזיזתית את עדותה במשטרה.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה, ומחייב את התובעת לשלם את הוצאות הנתבעת 2 בסך של - 1000 ₪, ההוצאות תשולמנה בתוך 30 יום מהיום ומאותו מועד ישאו ההוצאות ריבית והפרשי הצמדה עד לתשלום בפועל.

בקשה לתיקון כתב תביעה רקע עובדתי דרוש ביום 07/08/2018 הגיש המבקש תביעת נזיקי גוף כנגד המשיבה 1 (ולהלן: "נת"י") בעקבות תאונת דרכים עצמית מיום 27/06/2015, בעטיה ניחבל בגופו (להלן: "התאונה").

לפי שנדרשתי לכך בהרחבה בהחלטתי מיום 8.2.22, אציין בתמצית בלבד כי בעקבות התאונה הוגש כנגד המבקש כתב אישום בבית משפט השלום לתעבורה בעכו (ת"ד 216-09-15), שייחס לו עבירות של נהיגה בקלות ראש, סטייה מנתיב תחבורה בנסיבות מחמירות וחבלה של ממש.

עניין התיכנון אינו נזכר כלל בסע' 23 ו 24, ואיני סבורה כי ניתן לראות באזכורן הלאקוני של המילים "עבודות תיכנון" (סע' 46 לתביעה) או "סלילת כביש בטיחותי" (סע' 49ח), אפילו באספקלריה רחבה וליברלית של בקשה לתיקון כתב תביעה, כטענה ממשית לרשלנות נת"י בגין תיכנון לקוי.

בנוסף, משמעות הענות לבקשה הנה, בהכרח, פגיעה בזכויות הצד שכנגד, הזכאי לסיום ההליך בפרק זמן סביר וללא השבתו לאחור, מבלי שתהיה לכך סיבה מוצדקת במובהק.

...

לטענת המבקש, חוות הדעת מוכיחה את רשלנותה של נת"י, ומשיקולים של "חובת הצדק, היבט מוסרי וסמכות טבועה לעשיית צדק" יש להיעתר לבקשה.

בחנתי את הטענה וכאמור, אין בידי לקבלה.

על יסוד הנימוקים לעיל, על משקלם המצטבר, הבקשה נדחית.

אני קובעת את התיק לשמיעת ראיות וסיכומים בע"פ ליום 12.7.23 החל מהשעה 09:30.

האם יש להטיל אחריות בנזיקין בתאונת דרכים, על נהג ברכב הפוגע ו/או על חברה המופקדת על אחזקתו התקינה של כביש עקב המצאות מפגע, בדמות כתם שמן, על הכביש.

רקע ועיקר טענות הצדדים: לפניי תביעה כספית ע"ס 16,458 ₪, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקים שנגרמו לתובעת עקב תאונת דרכים שארעה ביום 26/06/2022, בין רכבה מ.ר. 77-942-39 (להלן: "רכב התובעת") לבין רכב הנתבע 1, מ.ר. 73-859-76, אשר היה מבוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "הרכב הפוגע").

בהתאם לכתב התביעה, ביום התאונה, עת נסעה התובעת ברכבה יחד עם חברתה, ברידות העיר צפת בין צומת מירון לצומת צפת, החליק רכבה בגלל כתם שמן בכביש ובהמשך היא עצרה בצד הדרך, ואז הרכב הפוגע פגע ברכבה מאחורה וגרם לרכבה נזקים בסך 13,041 ₪ (לפני מע"מ).

לטענת הנתבעת 3 התאונה התרחשה בשל נהיגתו הרשלנית של נתבע 1 ו/או אשמו התורם בשיעור 100% ובשל כך דין התביעה נגדה להדחות.

...

זה המקום להפנות לדברים שנפסקו ברע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ. אלסייד ספאלדין (10.09.2017) כדלקמן: "... ודוק, כל שנדרש הוא כי הנפגע-התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה, כלומר, באותה מידת ודאות המתבקשת מנסיבות העניין...". לפיכך, אני קובע כי התובעת הוכיחה ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי נגרמו לה נזקים כמפורט בכתב התביעה בסך של 16,458 ₪.

סוף דבר: התביעה מתקבלת נגד הנתבעים 1 ו- 2, אשר עליהם לשלם לתובעת סך של 16,458 ₪, בתוספת אגרות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,000 ₪, ובסה"כ 20,458 ₪.

התביעה נגד נתבעת 3 נדחית.